אין טעם לכתוב ביקורת על העונה החדשה של "לואי" כי אחרי ארבע עונות מאתגרות, במיוחד האחרונה שבהן, כבר לא יצטרפו צופים חדשים לסדרה הזאת, אם כך ניתן לקרוא לניסוי הטלוויזיוני של לואי סי קיי. במושגי רייטינג, "לואי" היא סידרה כושלת: בעונה הרביעית צפו בה בממוצע כחצי מיליון צופים לפרק, כמחצית מהנתונים של "פילדלפיה זורחת", למשל עוד קומדיה לא עממית ולא מתחנפת של רשת FX. היא נשארת באוויר בעיקר בשל התהודה שהיא יוצרת והאפיל של היוצר והכוכב שלה. בשלב הזה, אם אתם עדיין צופים בלואי, סביר להניח שאתם אנשים משכילים יחסית, הסובלים מדיכאון קל, מודעים לעצמכם ומחפשים נחמה בצרות של אדם שמעט מזכיר אתכם, ובמקרה הפך לכוכב טלוויזיה ענק. אתם סולחים לו על המבנה הלא מסודר, על כך שכל פרק שונה ממשנהו, על כך שהתחלתם לצפות בקומדיה אבל בשלב זה בחלק מהפרקים בא לכם לבכות, על כך שאולי ללואי יתחשק ליצור פרק כפול או ממש סרט זר בתוך עונה (כפי שעשה בעונה הרביעית והנועזת במיוחד) ועל כך שמעונה לעונה גדל הפער בין הסטנד אפ המריר, הסרקסטי, האכזרי אבל גם המצחיק בטירוף של לואי לבין הסדרה הלא קומוניקטיבית שלו.
אין טעם לכתוב ביקורת על העונה החדשה של לואי כי למרות שהוא עושה כמיטב יכולתו כדי להפתיע את צופיו, דווקא בעונה 5 נכנסת הסדרה לתבנית מסוימת. אחרי העונה הקודמת, שהיתה בחלקה למעשה אוסף של סרטים קצרים והביאה את המחלוקת והשיח סביב הסדרה לשיא, חוזרת לואי למסלול שמזכיר את שלוש העונות הראשונות. ברור שקשה יותר לתת בה סימנים מאשר לסיטקומים פשטניים יותר, כמו "חברים" או אפילו "סיינפלד", אבל ניתן להבחין במספר אלמנטים שחוזרים על עצמם מדי כמה פרקים, גם בתחילת העונה החדשה (זהירות, ספוילרים ממש קטנטנים): בפרק מספר אחד, שבו לואי מגיע בטעות למסיבה הלא נכונה ואז מגיע באיחור ניכר למקום הנכון, חוזרת התמה של האיש שכוונותיו טובות מול יצורים אנושיים דוחים, אנוכיים ומרוכזים בעצמם, שעליהם מביט הגיבור בתימהון כפי שהוא מביט על המין האנושי כולו; בפרק זה גם חווה לואי מפגש מיני ביזארי, כפי שקרה פעמים רבות בעבר.
בפרקים הבאים לואי ימשיך לנהל את מערכת היחסים המתסכלת עם פאמלה, טיפוס מורכב שכמו נועד להיות נייר לקמוס לזיהוי מיזוגנים; ייתקל שוב במכר מהעבר שבניגוד ללואי לא הצליח לנתב את חייו למקום הרצוי; יסבול מבעיות עיכול ("אני תמיד במרחק יומיים משלשול", הצהיר בסטנד אפ באחת העונות הראשונות); ומפעם לפעם יתבל את הפרקים בקטעים המזכירים מסות פובליציסטיות על החיים. בעונה מספר 4 בלט הנאום של הידידה כבדת הגוף על יחס הגברים אליה לא מרגעיה היפים של הסדרה, לטעמי - וכבר בפרק השני תיתקלו בשני נאומים מעט מייגעים על היחס של צעירים למבוגרים ולהיפך ועל מוסד הזוגיות בגיל 40 פלוס. התמזל מזלו של לואי ובניגוד למרבית היוצרים הוא מוכשר דיו כדי לספר יותר מסיפור אחד, אבל בשלב זה ניתן לזהות את הנראטיבים הרפטטיביים ביצירת המופת שלו. במפתיע, באופן סוריאליסטי ובלי ההתפתחות הליניאריות והתבניות שמאפיינות כמעט כל סדרה בעולם - אבל גם אצל לואי יש היגיון מאחורי הבלגן.
אין טעם לכתוב ביקורת על העונה החדשה של לואי כי כולם חופרים על הסדרה הזאת בלי הפסקה. גם אני. אמנם יש ללואי רק חצי מיליון צופים, אבל נדמה שכל אחד מהם מביע את דעתו על הסדרה בפייסבוק, בטוויטר, בטורים באינטרנט ובעיתונים. אז מה אתם אומרים על הנאום של הידידה השמנה? האם לואי הטריד מינית את פמלה? ולמה הוא הפסיק להצחיק? מה הקטע עם העונה הרביעית הביזארית? הוא התנפח מדי. הוא צדקן. הוא טרחן. הוא שונא נשים. אדם עשיר כמותו כבר לא יכול להתמודד באופן אמין עם בעיות של אנשים רגילים.
אנדי גרינוולד, מבקר הטלוויזיה המבריק של אתר "גרנטלנד", הגדיר זאת בצורה קולעת במאמר שהתפרסם אשתקד תחת הכותרת "לאינטרנט יש בעיית 'לואי'". הסדרה, טוען גרינוולד, משקפת חיים של אדם אחד, ואין בה מסר אוניברסלי, אבל העולם מסביב מנסה באובססיביות לנתח כל ניואנס. לואי עצמו מעולם לא נוטל חלק בדיונים המתישים האלה. מנגד, עולה החשד שחלק מהפרובוקציות בסדרה נועדו להתסיס את הרשת. אי אפשר לטעון שהיוצר האולטימטיבי של עידן האינטרנט והאיש שהצליח למכור את הסטנד אפ באתרו שלו ללא תיווך, לא מודע לעידן שבו הוא חי. "הכל מדהים ואף אחד לא מרוצה", הוא אמר בקטע מכונן אצל קונאן אובריאן, ונראה שאין הוכחה טובה יותר לכך מהשיח הנרגן סביב הסדרה שלו. עולה החשד שהוא מרים למבקרים הפתאים להנחתה, ואנחנו בתורנו מקשקשים - והופכים אותו לאחד האמנים החשובים בדורנו.
אין טעם לכתוב ביקורת על העונה החדשה של לואי כי כל מה שנכתב עד כאן הוא מיותר לחלוטין. פשוט המתינו בסבלנות לפרק מספר ארבע בעונה מספר חמש. אירוע טלוויזיוני כזה באחריות עוד לא ראיתם.
העונה החמישית של "לואי", משודרת בימי שלישי בשעה 23:00 בערוץ yes Oh ובyesVOD.