אחד הדברים המיידיים שעולים לראש לנוכח קיומה של "דוקו עכשיו!" הוא התהייה אם לא מיצינו כבר את הז'אנר המוקומנטרי. אחרי עשור וחצי של סרטי סשה ברון כהן, גרסאות "המשרד" מסביב לעולם, כולל כאן במכורתנו, "מחלקת גנים ונוף", "משפחה מודרנית", "רינו 911" ועוד ועוד כיד המלך - האינפלציה ברורה. אבל הנה הגיעה "דוקו עכשיו!", ואולי אינה מספקת משהו חדשני, אבל האופן שבו היא ממצה את הז'אנר הופך אותה לחובת צפייה.
את הסדרה יצרו החברים ואנשי "סאטרדיי נייט לייב" בדימוס פרד ארמיסן, ביל היידר וסת' מאיירס עבור רשת הכבלים האמריקאית IFC ("פורטלנדיה"). שני הראשונים גם מככבים בה עם שלל כוכבים אורחים לאורך העונה, בהם ג'ון סלאטרי, ג'ק בלאק, האחיות חיים וקמרון קרואו בתפקיד עצמם, כמו גם הלן מירן שפותחת כל פרק בהצגת הסרט שבמרכזו. כל אחד מהפרקים מהווה פארודיה על קלאסיקה של הז'אנר הדוקומנטרי (דוגמת "גנים אפורים" של דיוויד ואלברט מייזלס ו"הקו הכחול הדק" של ארול מוריס) או על סגנונות תיעוד (כמו "VICE" הששים אלי קרב).
לאורך חלק ניכר מהפרק הראשון, ששודר אתמול ב-yes דוקו, קשה להבין מה הוא מוסיף על המקור מלבד גברים בלבוש נשים. הוא נקרא "סנדי פאסאג'" ומהווה טייק על הסרט "גנים אפורים" של האחים דיוויד ואלברט מייזלס מ-1976, סיפורן של אם ובתה שגרות באחוזה מטה לנפול, מוכת דביבונים, חתולים וצחנה, שמתרפקות על ימיהן הטובים כנשות זוהר ועל הזדמנויות מפוספסות. אבל בניגוד למקור, "סנדי פאסאג'" מציג תפנית עלילתית למחוזות האימה, שנסמכת על סגנון תיעודי נוסף: פאונד פוטג'. בכך הוא קושר בין יצירה פורצת דרך לבין טרנד מנדנד שאולי היה נחמד בהתחלה אבל מזמן איבד מטעמו, והכפיפה האחת הזו מאגדת בפיקחות את הסוגה כולה ב-22 הדקות של הפרק. הפרק השני, "הסודות של קונוק", מתחקה אחר הסיפור מאחורי הפקת "קונוק הצייד" מ-1922, טייק על הסרט האמיתי "נאנוק: איש הצפון" מאותה שנה שנחשב (בטעות) לסרט התיעודי הראשון, אבל זכה לקיתונות של ביקורות על העובדה שחלקו הניכר מבוים. סרט כאילו תיעודי על סרט כאילו תיעודי. גם בפרק הזה יש טוויסט נהדר איפשהו באמצעו, כאשר כוכבו השוטה של הסרט מתברר כיוצר קולנועי מחונן שהקדים את זמנו. זוהי זווית סינפילית נוספת לכל הסיפור, המדגישה את אהבת הקולנוע שממנה מגיעים היוצרים, כמו גם את מה שהם באמת חושבים על קולנוענים.
נקודת המוצא הזו מחלחלת לכל היבט ב"דוקו עכשיו!", ומסבירה גם מדוע דווקא ערוץ תעודה הוא האכסניה המושלמת עבורה. יותר מאשר "דוקו עכשיו!" היא פארודיה, היא מכתב אהבה לסרטים שעליה התבססה. מכתב מושקע לפרטי פרטים, מבריק בואכה גאוני, הומה רגישויות קומיות ודרמטיות. אמנם רוב הזמן היא לא היסטרית מעבר לחיוכים וגיחוכים - למעשה באחד הפרקים הופתעתי לגלות את עצמי פורץ בצחוק - אבל לא כי הבדיחות נופלות חלל, אלא כי מלכתחילה רובן משורטטות באופן מינורי שנסמך על ניואנסים עדינים.
אין ספק כי הקהל הנכון ביותר עבור הסדרה הוא אוהבי קולנוע או סתם כאלה שצפו בסרטים שעליהם מבוססים הפרקים, אבל האמת היא שנדרשת היכרות שטחית עם החומרים המקוריים כדי להעריך את ההישג, ועוד פחות מזה כדי ליהנות. הפרק האחרון והכפול שחותם את העונה הראשונה אמנם מהווה פארודיה ישירה על "History of the Eagles" מ-2013, אבל גם בפני עצמו מדובר בסיפור מכמיר לב ועדין על עלייתה ונפילתה של להקה שהטביעה חותם אדיר בשנות השבעים למרות שהוציאה אלבום אחד בלבד. הרבע האחרון של הפרק מציג את שיאה של הדרמה האנושית הקטנה שיצקו יוצריה אל הסדרה, ומבהיר ביתר שאת מדוע היא כל כך נפלאה - הלב שלה פשוט נמצא במקום הנכון.
יחד עם ריס תומאס ואלכס בואנו, שביימו כל אחד מהפרקים, מזקקים כאן פליטי "SNL" את כישרונם העצום, שקל לפעמים לשכוח את המהות שלו בינות לתוכנית הלילה של מאיירס, נסיקה ככוכב קולנוע (היידר) וסדרה בעונתה השישית (ארמיסן ב"פורטלנדיה"). קצת מדהים שיש להם זמן לפנות לפרויקט כה מושקע כמו "דוקו עכשיו!", אבל נראה שהוא נולד מתוך צורך שלהם, ושהצורך הזה עובר גם אלינו. כלומר, אם היה חשש לסביאה מהז'אנר המוקומונטרי, "דוקו" מבהירה שרק נדרש משהו רענן כדי לגרום לנו לרצות עוד.
קטנה:
עם כל מעלותיה, הסדרה עושה את אותה טעות מביכה שעשו אחרים לפניה, ומשתמשת בגוגל טרנסלייט כדי לתרגם מאנגלית לעברית. זו התוצאה:
"דוקו עכשיו!" משודרת השבוע בימים א'-ו' ב-21:30 ב-yes דוקו וב-yesVOD.