סודות משפחתיים (American Gothic)
מה: דרמה משפחתית בהפקת סטיבן ספילברג ובכיכובו של אנתוני סטאר ("באנשי"). סיפורה של משפחה טיפוסית מבוסטון אשר מגלה לתדהמתה שהאב שזה עתה מת היה קשור לסדרת רציחות שנמשכה עשרות שנים. כשסודות מן העבר ומן ההווה נחשפים, בני המשפחה מתחילים לחשוד שאולי אחד מהם שיתף פעולה עם האב והחגיגה יוצאת לדרך.
למה כן: קיץ, חם בחוץ, אין כמו צפייה בסבונייה זולה עם קאסט טוב כדי להעביר את הזמן ולרחם על האנשים התמימים שמסתובבים בחוץ ומזיעים את עצמם לדעת. "סודות משפחתיים" לא מחדשת יותר מדי דברים בז'אנר אבל אם אין לכם שום דבר אחר טוב לעשות, היא תעשה את העבודה.
למה לא: כי התסריט מופרך במקרה הטוב וצפוי במקרה הרע. פרק הבכורה נטף צ'יזיות כל-אמריקאית ומלאה בסטריאוטיפים והיה די קשה לשרוד אותו. למען השם, לכו לראות את "קשר דם". הפואנטה היא אותה פואנטה.
Dead of Summer
מה: יוצרי "עד עצם היום הזה" אדם הורוויץ ואדוארד קיציס מתאחדים עם אחת מכוכבות הסדרה הקודמת שהפיקו, אליזבת מיטשל מ"אבודים", לטובת מותחן אימה המתרחש במחנה קיץ בשנות השמונים. האם רוצח סדרתי עומד לטבוח בקאסט הצעיר? ובכן, כנראה.
למה כן: כי כל סדרה שאליזבת מיטשל משתתפת בה שווה דגימה וכי באמת קשה לומר דברים רעים על קאסט צעיר שנטבח באכזריות במסגרת סדרה חדשה שלא קשורה למותג אימה קיים.
למה לא: כי המשחק של הקאסט הצעיר שנטבח באכזריות כל כך גרוע שאפילו רצח נראה כמו פינוק עבורם. והתסריט כל כך מזעזע שבא לכם לקחת את הגרזן ולכרות את העצים שמהם הודפסו הדפים שאכלסו את התסריט (המזעזע, כן?). "Dead of Summer" מחווירה ליד סדרות אימה עכשוויות כמו "צעקה". מכירים את זה שאתם אוכלים פיצה עם תחליף גבינה? אז כזה.
"Queen of The South"
מה: אליס בראגה ("עיר האלוהים", "אני אגדה") מככבת בסדרה חדשה על פי ספרו של ארטורו פרס-רוורטה "מלכת הדרום" על אשתו של סוחר סמים שנאלצת לנוס על חייה כשבעלה נרצח.
למה כן: כי ערוץ ויוה מפציץ בשידורים חוזרים ואתם בקריז.
למה לא: "Queen of The South" היא המשך ישיר ל-"Telenovela" הקומית בכיכובה של אווה לונגוריה מהשנה שעברה, כלומר ייצוג סטריאוטיפי נוראי וקלישאתי של היספנים, כולל מבטא מוגזם ואנשי קרטל מופרכים והתרחשויות בלתי הגיוניות בעליל. אלא ש"טלנובלה" היתה לפחות קומדיה ולכן יכולה לעשות את כל זה תוך כדי קריצה. "Queen of The South" מציגה ברצינות תהומית לחלוטין צעירה נטולת כל הכשרה צבאית שהופכת לסוג של ניקיטה בן רגע. שנייה אחת רוחצת באמבטיית קצף קלישאתית וצופה בטוני מונטנה מרסס אנשים ב"פני צלקת", ורגע לאחר מכן מגלה תושיה של לוחמת באריות הים. מעבר לכל, "Queen of The South" היא חזרה לכל הנגעים הרעים של הצגת היספנים בטלוויזיה. הנשים נהנתניות ורכושניות, הגברים אלימים ושתיינים. הדיאלוגים מלודרמטיים וצפויים והמשחק זועק מהתאמצות יתר. אפילו הרוח הפמיניסטית של גיבורה קשוחה לא מצליחה להציל את הכתיבה הגרועה של הדמויות ואת התחושה ש-"Queen of The South" שייכת לטלוויזיה שהיינו בטוחים שעבר זמנה, ולא כזו שמגיעה אחרי "שובר שורות".
Greenleaf
מה: דרמה ברשת הכבלים של אופרה ווינפרי העוקבת אחר שושלת אפרו-אמריקאית עשירה ורבת עוצמה המנהלת כנסיית ענק בממפיס, טנסי. כאשר אחת מבנות המשפחה מתאבדת, חוזרת אחותה שעזבה לפני שנים ובהדרגה פותחת קופת שרצים משפחתית. אופרה ווינפרי גם מתארחת בתפקיד קטן.
למה כן: תהייה במקומה. אפילו יותר מזה: למה בכלל לאשר את הסדרה הזו לשידור?
למה לא: מדובר בשעטנז שהכל פועל לרעתו. מצד אחד הרקע הדתי-נוצרי של המשפחה מחדיר פנימה פולמוסים דתיים שאפשר למצוא בימים כתיקונם בערוצי טלוויזיה אוונג'ליסטים, הגם שמדובר בדיונים שטחיים ולא מעניינים, ומצד שני הסדרה כוללת בה סצנות מיניות שלא ממש ראויות לצופים אדוקים. התמהיל המשונה הזה הוא סימפטום לתסריט לקוי באופן כללי. הוא מתבסס על אלמנטים סבוניים אבל במקביל ממתן את עצמו ומנסה להיות "רציני" יותר, מה שהופך אותו לפצצת שעמום שמצליחה לעמעם אפילו את הרגעים שבסדרה אחרת, טובה, היו לכל הפחות יכולים לזרוע סקרנות. יחד עם המשחק הגרוע והאנמיות של רוב רובם של השחקנים, "גרינליף" מקנה תחושה של משהו שברח מערוץ לייפטיים של שנות ה-90.
ימים של פיקה 2016 א': "מגורש", "Cleverman", "Feed the Beast", "Uncle Buck"
ימים של פיקה 2016 ב': "Wrecked", "Still the King", "Guilt", "New Blood"