פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ימים של פוך 2016: המדריך לעונת החורף בארה"ב - חלק א'

      פרויקט סקירת המיד-סיזן בארה"ב של וואלה תרבות יוצא לדרך עם דרמה מלאת כוכבים של רשת שואוטיים. ובנוסף: אווה לונגוריה חוזרת לטלוויזיה והקומדיה החדשה הכי מופרעת על המסך

      ימים של פוך 2016: המדריך לעונת החורף בארה"ב - חלק א'

      (בוידאו: הצצה ל"Angie Tribeca")


      "Angie Tribeca"

      מה: פארודיה משטרתית אבסורדית משוגעת ברוח "האקדח מת מצחוק", "סודי ביותר" ודומותיהן, שיצרו סטיב וננסי קארל לרשת הכבלים TBS, בכיכובה של ראשידה ג'ונס. לא שהעלילה מאוד חשובה כי מדובר בסך הכל בנקודת פתיחה קלישאתית-בכוונה לקראת טירוף מוחלט, אבל אנג'י טרייבקה היא בלשית שלמרות התנגדויותיה מצוותת עם שותף חדש, ועד מהרה הוא מתגלה כבחור כארז. יחד הם פותרים תעלומות וכל זה.

      למה כן: את מה ש"אנג'י טרייבקה" עושה היא עושה טוב - שורת גגים דחוסה, בלתי נדלית ובלתי אפשרית, מעדות מצמצתם-פספסתם, כולל בכיתובים למיניהם ושאר דברים שמתרחשים ברקע, בלי שום התחשבות בחוקי הטבע וכיו"ב - הכל משרת את הבדיחה, ויש מהן כמה שיותר ועל כל שעל. היא משעשעת מאוד, הופעות האורח שלה (כפי שניתן להתרשם בטריילר) הן עונג גדול והיא כיפית יותר ויותר ככל שגומאים את פרקיה.

      למה לא: בשום אופן אי אפשר לומר על "אנג'י טרייבקה" שהיא גרועה, אבל מה כבר אפשר לחדש בז'אנר? הבעיה בסוג ההומור הזה היא שהוא מיושן וגם מרגיש כך, כמו לצפות שוב באותם סרטים של צוקר, אברהמס וצוקר משנות השמונים והתשעים. ברור, סביר להניח שתגחכו לא מעט מול המסך, אפילו המון, אבל בכך זה מסתכם. מעט מאוד רגעים באמת מצחיקים, כאלה שתרעימו בקולכם בגללם. עבור סדרה מהסוג הזה שלא בדיוק מסתמכת על עלילה, אלה בשורות לא מדהימות.

      "Billions"

      מה: דרמת הדגל החדשה של רשת שואוטיים, שכבר הספיקה לשבור שיאי צפייה ולהפוך לבכורה המוצלחת ביותר בתולדותיה. במוקד הסדרה ניצב המאבק בין צ'אק רודס (פול ג'יאמטי), פרקליט המדינה של ארה"ב, שיוצא למאבק בבובי אקסלרוד (דמיאן לואיס, "הומלנד"), מיליארדר ראוותני ומנהל קרן גידור, שמתנהל על הגבול הדק שבין עושר לפשע. מגי סיף (הזכורה לטוב כרייצ'ל מנקן מ"מד מן"), מגלמת את אשתו של רודס, שעובדת כפסיכולוגית ויועצת בחברה של אקסלרוד.

      למה כן: בכל הקשור לאיכות משחק, "Billions" מצדיקה את ההייפ ואפילו מעבר לכך. ג'יאמטי ולואיס בונים את המתח עם שתי דמויות מרתקות ומדויקות, כשבמקרים לא מעטים סיף מצליחה לא רק להשתוות אלא אף להתעלות עליהם. האווירה הכללית היא סוג של שעטנז בין "בוס", "בית הקלפים" ו"הזאב מוול סטריט". התסריט חד והדיאלוגים כתובים נהדר. מעטים המקרים שבהם פיילוט מצליח לבדר בצורה מהוקצעת ומלוטשת כמו זה של "Billions".

      למה לא: מתחת לשכבת הבידור המהנה והמשחק המרשים, "Billions" היא בסופו של דבר אופרת סבון על כיפופי ידיים, כסף ואהבה. למרות החזות המאוד רצינית שלה, אין בה ערך מוסף מחשבתי או רעיוני יוצא דופן. אם הסדרות שלכם חייבות לספק לכם גם אתגר שכלתני, לא בטוח שזאת צריכה להיות הבחירה הראשונה.

      "Telenovela"

      מה: קומדיה חדשה של NBC שצוללת אל אחורי הקלעים של טלנובלה דרום אמריקאית המשודרת בארה"ב. חייה של כוכבת הסדרה, אנה סופיה קלדרון (אווה לונגוריה, שחוזרת לטלוויזיה אחרי ארבע שנות היעדרות מאז ירידתה של "עקרות בית נואשות") סוערים לא פחות מאשר הדמות המוגזמת שאותה היא מגלמת על המסך הקטן. הדרמה הגדולה ביותר מתרחשת כשהאקס שלה, חאבייר קסטיו, מלוהק לככב בסדרה לצדה.

      למה כן: המודעות העצמית של "טלנובלה" לדרמטיזציה המוגזמת להחריד של הז'אנר ושל כוכביו, מייצרת כמה וכמה סיטואציות משעשעות, כשדווקא כוכבי המשנה של הסדרה לוקחים את הטירוף הזה למקומות מצחיקים וצפויים פחות ברגעיה הטובים.

      למה לא: הרעיון של הגזמת המגזימים ממצה את עצמו בערך אחרי פרק אחד, ומשם "טלנובלה" מתגלה בעיקר בחולשותיה. היא סובלת מסינדרום "משפחה מודרנית" של הסתפקות במבטא לטיני כתירוץ להומור. במקרה הטוב מדובר פשוט בהומור עצל, במקרים גרועים יותר נודף מכך ניחוח של גזענות. לונגוריה עצמה חביבה אבל כלואה בדמות חסרת ייחוד ולא מסקרנת מספיק כדי לשאת את הסדרה על כתפיה. ובכלל, במקרה של אופרות סבון המציאות בדרך כלל עולה על כל דמיון. הרבה מהעלילות והדמויות האמיתיות בז'אנר מגוחכות ומצחיקות הרבה יותר מהפארודיה עליהם.

      "Superstore"

      מה: סיטקום בכיכובם של אמריקה פררה (לראשונה מאז ש"בטי" הסתיימה ב-2010) ובן פלדמן (מייקל גינזברג מ"מד מן") העוקב אחרי העובדים בחנות כלבו גדולה. היא עובדת ותיקה במקום שמכלה שם את חייה והוא הבחור החדש שמתוודע אל גלריה של עובדים משונים, בכללם המנהל חדל האישים, אחראית הביטחון המחוספסת, הצעירה הלא-חכמה-במיוחד וכן הלאה.

      למה כן: פררה ופלדמן והחן הגדול שלהם נושאים את הסדרה על כתפיהם. אבל ממש. כלומר, נדרש זמן כדי לקלוט שמלבדם אין לה כלום.

      למה לא: היא אמנם לא מזיקה אבל גם לא ממש מצחיקה, לא הולכת לשום מקום ולא מחדשת דבר. בזבוז של שחקנים אהובים.

      "F is for Family"

      מה: קומדיית אנימציה חדשה של נטפליקס, המתמקדת במשפחה אמריקאית ממעמד הביניים של שנות ה-70.

      למה כן: הדבר הכי קרוב ל"הכל נשאר במשפחה" בגרסת האנימציה. "F is For Family" מצליחה ללכוד במיומנות ובכישרון את האווירה הגזענית-שוביניסטית-הומופובית, או במילים אחרות ארצ'י באנקרית של שנות ה-70. ניכר שיוצרי הסדרה, ביל בור (שגם מדבב את פרנק, ראש המשפחה) ומייקל פרייס, לא הסתפקו ברפרנסים התרבותיים הכיפיים של "מופע שנות השבעים", אלא ירדו עמוק אפילו יותר אל שגרת החיים של מיתון, מלחמת וייטנאם ודיכוי איגודי העובדים. כל הנושאים הגדולים האלה לא מפריעים לסדרה להיות קלילה ומשעשעת, בדמות פרקים של 20 וקצת דקות, שמצליחים לומר הרבה ולהצחיק מבלי להרגיש מתאמצים. אה כן, ויש לה גם פתיח נפלא.

      למה לא: הילדים בקומדיות משפחתיות הם תמיד עקב אכילס, וגם אם ב-"F is For Family" מתמודדים עם האתגר הזה בהחלט יפה, הקלישאה של המרד התמידי והוונדליזם קצת נוטה לחזור על עצמה. בנוסף, לא מדובר כאן בשום צורה באמירה חדשה על אורח החיים המוכר הזה שבה עדיין לא נתקלנו.