ברוכים הבאים לגולסטאר 4, אנחנו נעבור כעת לכוכב הגדול של העונה: איציק זוהר - הבועט הטוב בהיסטוריה האנושית. בעונה הזו נבקר במקסיקו עם נבחרת סלבס שכולכם מכירים, ובראשה - ניחשתם נכון - איציק זוהר, שכמו שאמרנו, בעיטה שלו זו בעיטה. העונה, בפעם הראשונה, ישתפו פעולה לא פחות משלושה שחקני כדורגל לשעבר, אז יהיו כאן גם שביט אלימלך ועומרי קנדה, אבל בואו נתעכב רגע על איציק זוהר, כי מה שהוא עושה עם כדור - וואו, חכו תראו. תשאלו את דודו כהן מעפולה. אפילו הוא - שלא הכיר את משה דיין, ותהה בפני נכדו ליאור אם הרטייה בעין של סבא קשורה לשעורה - גם הוא, יודע כמה גדול איציק זוהר.
ואז מתחילים לשחק, וזוהר לא מפסיק להחטיא. התפנית בעלילה פוגעת באגו הגדול, הזכרונות המתוזמנים מעברו המפואר נפסקים, החברים מתחילים להטיל ספק באלוהי כל כדור ואפילו שגריר עפולה מפסיק להלל אותו. וכשדודו כהן מפסיק להלל אותך, אתה יודע שמשהו אצלך בסדר גמור.
הבעיות של איציק זוהר אחרות, והן מלוות אותו כבר ריאליטי שני ברצף. אותה אישיות אגרסיבית שהוא הציג אצל האח הגדול, אותה אימפולסיביות ונקמנות ילדותית, ולמען השם אותן קלישאות מעייפות שהוא נהג לפזר כפרשן כדורגל. מערוץ הספורט הוא פוטר, אבל אם באולפן ליד מודי בר-און העילגות היחסית הקטינה אותו, כאן איציק הוא המבין הגדול, וליד גרעפסים של ברלד וההברות שדודו צועק - הוא יכול סוף סוף להישמע סמכותי. סקאזי וליאור דיין לא מבינים כדורגל כמו אבי מלר ונדב יעקבי, בגולסטאר אפשר לעשות את המהלך המדויק ע"ש בוני גינצבורג, שזו שיטה עתיקה ומוכחת להישמע חכם גם כשאתה לא אומר כלום.
ואז מתחיל הקרקס, וגולסטאר בעונתה הרביעית היא קרקס במוצהר ולתפארת. זה לא בהכרח שלילי, במבחן התוצאה היא מהנה וממכרת לא פחות מקודמותיה, ולזכותה ייאמר שהיא אפילו הפסיקה למכור את הלוקש של קבוצת כדורגל. הסיפור נגמר, בעונתה החדשה גולסטאר קרובה יותר להישרדות עם נעלי פקקים.
אם בעונות קודמות בזבזו זמן מסך על צוות מקצועי ורפואי שלכאורה עובד עם השחקנים כדי "להפוך אותם לקבוצה" - פיזיותרפיסטים, פסיכולוג ספורט או סתם מאמני כושר - העונה הזו ניגשת ישר לעניין ונפתחת בכניסה של המאמן שייע פייגנבוים בתחפושת מגוחכת, שגורם לתהות בכמה רבדים הוא איבד חדר הלבשה. גם לאיציק נמאס, ובשלב מסוים הוא תוהה מה הקשר בין טרמפולינות וחישוקים בוערים לאימון קבוצת כדורגל. שזה נכון, אבל כשהאריה מתנדב לקרקס בפעם השנייה, הוא לא יכול למכור מבטים מופתעים.
הנכס הגדול של העונה הזאת הוא ירון ברלד. מכונת הנונסנס מתגלה כאחת הדמויות החכמות והמעניינות בעונה הזו. בין חיקוי מוגזם לשיח מביך על ניחוחות הגזים שהוא פולט, ברלד מצליח להשחיל ניתוחים מדויקים ולעמוד על סיטואציות בצורה מבריקה. הוא יודע מתי מישהו צועק לטובת זמן מסך, ובתור אחד שלא חושש במיוחד מהאופן שבו הכרס שלו מצטלמת - עוד לפני שרזה עשרות קילוגרמים - הוא חסר סבלנות לפאסון המוגזם של איציק. הוא חד כשהוא נתקל בתגובות מוגזמות של ליאון, והוא יודע שדודו לא יכול לבקש מאנשים לא להיפגע ולא לעשות שום דבר אחר חוץ מלהיפגע. וכשירון ברלד הוא הקול השפוי, אין מילה אחרת מקרקס.
קבוצת כדורגל מצליחה בזכות הרמוניה, אבל קרקס כאוטי מצליח בזכות שברים ויריבויות, ובעונה הזו הן רבות ומגוחכות. אסף אטדגי תוקף את זוהר על האגרסיביות שלו, ומוכיח אותו בצורה מתוחכמת בעזרת אגרסיות חסרות פרופורציה משלו; דודו וליאון שמתחרים זה בזה בסאגה מתישה שכוללת תחרות בשלל ענפים, כמו שירה, שחייה ו-200 מטר מבוכות בסגנון חופשי. ויש את שייע, המאמן שזוכה העונה בעוזר-יריב בדמות ג'ובאני רוסו. מהר מאוד הם מחלקים את השחקנים לשתי קבוצות קבועות, והדינימיקה בין המאמן לעוזרו יורדת לשפל אינפנטילי, שבמסגרתו הם מאשרים שערים לא חוקיים איש איש לקבוצתו, הכל בשם הניצחון שלעולם לא יהיה מקובל על היריבה. כשנושאים מבט למבוגר האחראי, שייע מתעקש לאשר לטובת קבוצתו שער שנכבש בעזרת היד, כי "גם מראדונה כבש ככה". כדורגל? קלישאות על "דוגמה לשחקנים"? הישרדות בנעלי פקקים.
וכואב הלב על שייע. זה לא כאב מזויף מדיף התנשאות כלפי מי שבחר לעבוד בריאליטי זו העונה החמישית. ממש לא. מותר ללכת לריאליטי, וזה גם מובן כשאתה שחקן של פעם בדור, שעובר קריירת אימון בינונית וייתכן שהתגעגעת לאור הזרקורים. גולסטאר הייתה הזדמנות טובה להיות שוב במרכז, ולראיה - כמו בשנות ה-80', גם היום כל ילד יודע מי זה שייע. והייתה נחמה בזה בעונות הראשונות, כשעוד היו לשייע מניירות וכבוד של מאמן. בעונה הזו זה נגמר.
מי שכונה "המושייע" והעלה קבוצות קטנות לגדולה, נדרס בזקנתו תחת גדולים בדרכם למטה. בעונה הזו אפשר לצחוק עליו, להקניט אותו, להשמיע גרעפסים רועמים כשהוא מנסה לדבר, אפילו לקלל ולדחוף את האיש שבעוד שנה יחגוג 70. והוא? מדי פעם זועם. מדי פעם מיואש, אבל מבין - להבדיל מזוהר - שזה המחיר שמשלם אריה מזדקן שבוחר מרצון לשוב פעם אחר פעם לקרקס.