"ג'ודה", סדרת ערפדים ב-HOT פרי עטו ובכיכובו של ציון ברוך, היא תרגיל מושלם בדעות קדומות. האסוציאציה המיידית של המרכיבים הללו בתעשיית הבידור העברית, הן מצד אחד הדרמה היומית לנוער "חצויה" ומצד שני דאחקות לא הכי מתוחכמות של בחור קטן עם קול מצחיק. מה הסיכוי שזה יהיה מוצלח? לא רע, מתברר.
הסדרה עוקבת אחר יהודה (ציון ברוך), עבריין זוטר המתמחה בהימורים ונשלח אל רומניה כדי להרוויח הרבה כסף, מה שהוא אכן עושה. הניצחון הגדול שלו מביא אל פתח חדרו יפהפיה מקומית מסתורית (אנסטסיה פיין) המתבררת כערפדית. היא נושכת אותו, אבל במקום להרוג אותו כפי שתכננה, הוא עצמו הופך ליצור כמוה. הטוויסט ביחס ליצירות ערפדים קודמות: מתברר שיהדותו של יהודה (כן, בחירת שם לא מאוד מרומזת) היא בעיה של ממש עבור הערפדים הגויים ימ"ש, ואף משפרת את ביצועיו של יהודה ביחס אליהם - חזק יותר, מהיר יותר. כנראה כוחה של מילה. ברית מילה.
יש ל"ג'ודה" אי אילו בעיות. התסריט של הפרק הראשון סובל מכמה קשיי אמינות וגמלוניות קשים (הגדולה מכולן: ניתן לצפות שמי שמרוויח שני מיליון אירו בקזינו ישמור עליהם טוב יותר מאשר להחביא אותם בשני תיקים מאחורי וילון). מאורת הערפדים הרומנית קלישאתית והאפקט הקולי של הערפד-האב מביך במעפניותו. העריכה המוזיקלית מזקיפה לא פעם גבות ("Here Comes the Hotstepper"? באמת?). הסגנון שלה נראה לא פעם מצועצע מדי, קצת כמו קליפ אחד ארוך. וכמו בהרבה יותר מדי סדרות מקומיות, גם "ג'ודה" בוחרת מיד בתחילתה בפרקטיקה מעצבנת: היא נפתחת בסצנה "מסקרנת" משלב מאוחר בעלילה - גיבור הסדרה משחק רולטה רוסית, ומפסיד - ואז מקפיצה אותנו אחורה בזמן כדי להבין מה הוביל לשם. רוב הפעמים הבחירה הזו מעידה על חוסר ביטחון בסיסי של היוצרים ביכולת שלהם לספר סיפור מאל"ף ועד ת"ו, אך במקרה של "ג'ודה" נדמה שנעשתה בעיקר כדי להשוויץ בעצמה.
האמת, אפשר להבין. הפתיחה הזו מבהירה ש"ג'ודה" אינה "חצויה". ברור כבר על הנייר שהבמאי מני יעיש ("אבינו", "המשגיחים" עטור הפרסים) הוא בחירה מרתקת לפרויקט כזה, וזו מצדיקה את עצמה. הסדרה מושקעת מאוד, מבוימת, מצולמת וערוכה בקצביות וביד בוטחת, האפקטים והאביזרים בה מצוינים, ועל פניה היא יכולה לעמוד בשורה אחת עם יצירות חו"ליות בלי להתבייש. רוב הזמן היא מתנהלת באופן בומבסטי וחסר עידון ועכבות, אבל זה חלק מהעניין בז'אנר קאמפי כזה, ו"ג'ודה" לא מהססת לאמץ את הבוטות הזו אל חיקה. מצד אחד אפשר למצוא בה סצנות מטרידות כמו קרב כלבים עוכר שלווה או שתיית דמו של חתול דרוס, ומצד שני סצנה תלושה ומקסימה להפליא שבמסגרתה ג'ודה והיפה המסתורית עושים ליפ סינק מאולתר ל-"Somebody That I Used To Know" (פיין באופן מוצלח בהרבה מאשר ברוך). זאת רק תחילתו של פירוק הסצנה המוכרת והשחוקה של הפיכת בן אנוש לערפד, שממשיכה ומפתיעה ככל שהיא מתפתחת.
ההברקה הגדולה ביותר היא הזווית היהודית. ברוך מביא את אמונתו האמיתית - בין התודות בקרדיטים ניתן למצוא גם את בורא עולם - ויוצר ממנה מעשיית-צד חדשה לסיפור שמאז ומתמיד הפך את גיבוריו להתגלמות האנטיכריסט. כל הווייתם של הערפדים היא דם גועש וכניעה לתאוות, הם משגשגים בלילות כי באפלה מתרחשים ורוחשים כל הדברים הרעים, ואפשר להחליש או להרתיע אותם באמצעות צלבים ומים קדושים. אחרי מאות שנים של עיסוק דתי מאוד ספציפי, ההתייחסות המפורשת ליהדות כאלמנט משמעותי לערפדים שופכת אור חדש, מסקרן ומחוכם על המיתולוגיה הכה-נוצרית הזו. בניגוד למקור, מסתמן שכאן הדת משרתת את הערפד ולא באה נגדו, דבר שמהווה אף הוא בחירה מעניינת. עם חשש ליפול למטיפנות אמנם, אבל עוד נראה לאילו כיוונים ילך הסיפור. על סמך הפרק הראשון, כמו גם הפרומו לפרקים הבאים שבסופו, נראה שצפוי להיות כיף גם בהמשך.
המסע הזה של יהודה, בחור קצת מעצבן שמגיע מהרחובות ושנוטים להמעיט בערכו, מתכתב עם זה של יוצר הסדרה עצמו. במחי שעה מצליחה "ג'ודה" להבהיר, הן במקרה של יהודה והן במקרה של ציון, שההייטרים צריכים לבחון מחדש את התפישות לגבי שניהם.
"ג'ודה" משודרת בימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3 וב-HOT VOD.