לסכם גמר שנמתח על פני יותר מ-150 דקות ארוכות וסימן את סיומה של אחת העונות האלסטיות ביותר בתולדות טלוויזיית הריאליטי בישראל זו לא המשימה הכי פשוטה. אבל אם יש משפט אחד שיכול אולי לזקק את הגמר ואת העונה הזאת, הרי שהוא לקוח ממילות הסיכום של השורדת האחרונה ענבר למושבעים, רגע לפני שהם ניגשו להצביע בפעם האחרונה (אי אז לפני 8 חודשים, כשעוד הייתי נערה): "אם הגעת לסוף ואף אחד לא רוצה להצביע לך, אז שום אסטרטגיה כבר לא תעזור פה".
מעיין אדם הייתה השחקנית הטובה ביותר שהמשחק הזה ראה בעונה הזאת בטוח, ואולי גם בכל עונותיו. היא הייתה מעניינת, מגוונת, גמישה ועם זאת בלתי מתפשרת. חזקה, לא בלתי פגיעה, אבל לחלוטין בלתי שבירה. היא הייתה המתמודדת הכי מסוכנת לאורך כל המשחק באופן מובהק, ולמרות זאת הצליחה לחמוק מהדחות שוב ושוב, כשהיא מסתמכת על כישוריה החדים: במשימות, באסטרטגיה וביכולות חברתיות ובין-אישיות שהן על גבול אמנות החושים.
וכל אלה עזרו לה אולי לזכות בתואר השורדת האהובה מהקהל, אבל לא בקולות המושבעים. או לפחות לא במספיק מהם. המשחק האגרסיבי שהיא שיחקה הותיר רבים מהמושבעים עם אגו פצוע, כי מעיין לא ממש יודעת לנצח בחן. ומי שגאוותו עדיין מדממת לו לתוך העיניים יתקשה לראות את הצד החיובי במשחק שהיא שיחקה. אני מודה שגם לי לא היה קל להגיע לזה, ואני לא אכלתי ממנה חרא חודש וחצי באי בודד.
לעומתה, ענבר היא מרשמלו. היא מתוקה, היא רכה והיא יורדת בגרון נורא בקלות. הבעיה איתה שמה שיורד בקלות גם עולה בגרון באותה הקלות. ההתייפייפות הסכרינית של מי שהתחילה את המשחק בזה שלא רצתה אפילו לשמוע את המילה אסטרטגיה וסיימה אותו בחידלון של "הבחירה שלי הייתה לא לעשות את הבחירה", הייתה בלתי נסבלת לכל אורך הדרך. אבל למושבעים מסתבר יש חולשה למתוק, והם החליטו להעניק לה את התואר ואת הפרס.
לאורך העונה היו לא מעט אזכורים לעוצמה נשית והיו אפילו כמה פלירטוטים עם פנטזיה על גמר נשי או על ברית נשית שתנסה לקדם כמה שיותר נשים חזקות לגמר התכנית. בסופו של דבר שיקולים אחרים האפילו על האג'נדה הזאת וסיכלו אותה, שהרי בין 3 הפיינליסטים היה גם גבר אחד. אם כי במידה מסוימת נכון יהיה להתייחס גם לגמר הזה כגמר נשי, משום שנוכחותו של הגבר היחיד בו הייתה זניחה, ולא רק בפתקי ההצבעה.
בעריכה של הגמר היה אולי ניסיון לשים על השולחן את דילמת אי המתים האם השהות הארוכה של מנגיסטו באי המבודד, מנותק מהמשחק החברתי, היא הישרדות, לא הישרדות או פי אלף יותר הישרדות? אז נכון, תלוי את מי שואלים. אבל במבחן המציאות, שהוא מבחן ההצבעות, ברור מאוד שמי שהיה במשחק הזה ומי שהיה על האי לא מכיר באי המתים כאפיק מקביל להישרדות. אז עם כל הכבוד למנגיסטו בתפקיד טום הנקס ב-castaway ולשחקן המשנה שלו יוסי בובליל בתפקיד ווילסון הכדורעף, אולי גם ההפקה יכולה ללמוד משהו מהסיפור הזה ולחסוך לנו את הטרחון הזה של אי המתים בעונה הבאה.
אז ענבר זכתה. תסלחו לי שזה לא מרגש אותי. אבל אני שרפתי מה שהרגיש כמו 4 שנים מהחיים שלי על העונה הזאת, ובדיוק כשחשבתי שיותר קהת חושים מזה כלפי משהו אני כבר לא אהיה בחיים שלי, זכתה השחקנית הכי משעממת במשחק. מה אני אגיד לכם? התאכזבתי. הייתה אישה אחת שהייתה אחראית לרוב הרגעים המעניינים בעונה הזאת (גם אם הם נקברו תחת שעות של עריכת מסטיק מתישה כן, הפקת הישרדות, אני מדברת עליכם. הרגתם אותנו) ולדעתי הגיע לה לזכות. כמו כן, הייתי שמחה אם הזכייה הייתה כרטיס בכיוון אחד ליעד נחשק + אזרחות, כי מעיין אדם נראית לי כמו טיפוס שקל הרבה יותר לחבב מרחוק. אבל זה כבר לא משנה כי היא לא זכתה (אם כי הפרס על זכייתה בתואר השורדת האהובה הוא טיסה לאנשהו. Close enough).
פתחתי את סיכום העונה בציטוט של ענבר פינאבסקי, הזוכה הגדולה של העונה הזאת, ונראה לי ראוי לסיים בעוד ציטוט שלה. אלה המילים האחרונות שלה במשחק, והן הופרחו לאוויר מיד לאחר ההכרזה עלייה כמנצחת, ואני חושבת שהן משקפות היטב גם את הלך הרוח שלי באותן דקות: "תודה רבה לכם. אפשר ללכת להורים שלי?".