רוחות, מוטנטים ומגע של מלאכים: סקירת הסדרות החדשות

מה: סדרה המבוססת על הקומיקס של מארוול, העוסקת בקורותיהם של "הבלתי אנושיים", גזע של בני אנוש עם כוחות ייחודיים יוצאי דופן, שנמלט מכדור הארץ ובנה קהילה משגשגת ומבודדת על הירח - הרחק מבני האדם. אחרי הפיכה צבאית שמתרחשת במולדתם, נאלצים בני המלוכה של הבלתי אנושיים להימלט להוואי, ושם להגן על עצמם ועל העולם.

למה כן: אחרי מבול קטילות נוראי כמו זה שנחת על "הבלתי אנושיים", ניתן לראות בחוויה הזאת סוג של אתגר מחשל. האם תצליחו לעמוד בשעה וחצי של הדבר הזה עד תומו, ואז להבין שראיתם רק את הפיילוט? נסו ותגלו.

למה לא: אם אין בכם סקרנות סאדו-מזוכיסטית, קשה להבין למה תרצו לעשות את זה לעצמכם. צריך לומר שחזותית "בלתי אנושיים" דווקא מרשימה למדי, אם כי אין בה שום דבר שיפיל צופים מהכיסא. הבעיה היא שהמשאבים שהושקעו בתחומים הטכניים הותירו מאחור את כל השאר. אין דמות אחת בסדרה שניתן להרחיב עליה יותר מאשר התואר שלה ושמה, הן עד כדי כך שטוחות וזניחות. הדיאלוגים מדהימים בעליבותם, גם כשמדובר בסדרת ברודקאסט, ופרק הפיילוט בן השעה וחצי נגרר ונמשך, ומתארך וחופר, ובשלב כלשהו נדמה שהוא נמשך לפחות 58 ימים. יש סדרות גרועות מ"בלתי אנושיים", אפילו בסתיו הנוכחי, ונראה שהתענוג לקרוע אותה בביקורות נובע בעיקר מהציפיות הגדולות שתלו בה. בסופו של דבר היא אפילו לא מיוחדת בכישלונה, סתם עוד סדרת גיבורים תפלה וקלישאתית שתישכח עוד לפני שהחורף יתחיל.

מה: אחרי "Legion" המוערכת של רשת FX, מאמצת גם FOX לחיקה סיפור מעולמם של האקס-מן. העלילה עוסקת בסיפורו של זוג מהפרברים, המגלה כי ילדיו ניחנים בכוחות על מוטנטיים. בעודם נרדפים מסוכני ממשלה, הם מוצאים נחמה ברשת מחתרתית של הורים וילדים מוטנטים נוספים, שנאבקים יחד כדי לשרוד. בראיין סינגר (שביים ארבעה מששת סרטי "אקס-מן") ביים את פרק הפיילוט. סטיבן מוייר ("דם אמיתי") ואיימי אקר ("אנג'ל", "מבוקש") מככבים.

למה כן: הרעיון במרכזה של "The Gifted" (שמזכיר את "ליגיון") לעסוק במוטנטים מדרג נמוך יחסית, כאלו שלא נאספו על ידי האקס-מן, מעניין. גם הכיוון שבו הסטראקרים עושים את המעבר הזה למחתרת המוטנטים יחד, הוא כזה שעדיין לא ראינו כמותו בסרטים ובסדרות עד כה. על פניו, יש ב-"The Gifted" פוטנציאל סיפורי, וזה כשלעצמו מספיק כדי לתת לפרקים הבאים שלה צ'אנס.

למה לא: ערכי ההפקה הנמוכים למדי מייצרים תחושה של סרט "אקס-מן" לעניים, בעיקר בכל הקשור לאפקטים המאוד לא מרשימים. בנוסף, הבחירה להתמקד בשבלונה המוכרת של משפחה אמריקאית ממוצעת (אב ממשרה בטחונית, אם עקרת בית ושני מתבגרים מעצבנים ברמות משתנות), הופכת את הדינמיקה לצפויה ומייגעת. שני הפרקים הראשונים נדמים ארוכים ונגררים מדי, ורק בסיומם ניכר ניסיון להפתיע ולשנות. סדרות שנסמכות על הטריק של גרירת רגליים וקליף הנגר בסיום אמנם נוטות למשוך עניין, אבל המניפולציה הזאת שקופה וזולה, וחושפת כתיבה בעייתית.

מה: אנתולוגיית אימה של רשת אמזון המבוססת על פודאקסט פופולרי בעל אותו שם מאת אהרון מנקי. הסדרה עוסקת בכל פרק במיתולוגיה או אגדה פופולרית, וחושפת את ההיסטוריה הסיפור האמיתי שעומד מאחוריה. הסדרה זמינה החל מהיום באמזון פריים, כולל בישראל.

למה כן: מעט מאוד סדרות בימינו יכולות לטעון שהן מעשירות את הידע של הצופה. במובן הזה "Lore" היא יצירה יוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני שלנו. הסיפורים שהיא מציגה מסקרנים ומתוחקרים להפליא (ביניהם המקורות של דרקולה, ד"ר פרנקנשטיין ופיות) והם משולבים באנימציה נהדרת שמפיחה חיים בקריינות של מנקי עצמו. העובדה שמדובר באנתולוגיה, מאפשרת גם לבררנים לבחור את הפרקים שיעניינו אותם, מבלי לחשוש לפספס פרטי מידע רלוונטיים בפרקים קודמים.

למה לא: לצד הסבריו של מנקי והאנימציה שמלווה אותם, ממחיזה הסדרה את האירועים האמיתיים שמאחורי הסיפורים באמצעות שחקנים. דווקא החלקים הללו איטיים ומייגעים משהו, בין היתר בגלל בחירות אמנותיות (חדרים קודרים וחשוכים, שימוש בשחור-לבן ובמבטאים איריים קשים להבנה), ומקשים להתעלות לסקרנות שמעוררת המיתולוגיה והאנימציה שמשחזרת אותה. "Lore" היא בפירוש לא סדרה לכולם. האימה בה הרבה יותר רעיונית מאמנותית (המצלמה דווקא נרתעת או נמנעת לחלוטין מצילום רגעים מבחילים במיוחד), וההנאה בה מגיעה ממקום כמעט אקדמי, ולא מאסקפיזם ובידור קליל שמאפיינים לא מעט סדרות מצליחות.

מה: קווין בן ה-30 ומשהו (ג'ייסון ריטר, "הורים במשרה מלאה") עוזב את חייו המצליחים בניו יורק אחרי ניסיון התאבדות וחוזר אל עיירת הולדתו, שם הוא מתגורר עם אחותו ובתה הנערה. כאשר משהו דמוי מטאור נופל לא רחוק מביתם, קווין זוכה לביקור ממעין מלאכית שרק הוא רואה, המבשרת לו כי הוא אחד מל"ו צדיקים בעולם וכי עליו לעזור לרעיו בני האדם כדי לשפר את העולם, כמו גם למצוא את יתר הצדיקים. יצרו את הסדרה מישל פזקס וטארה באטרס, שהיו אחראיות גם על הגרסה הטלוויזיונית של "הסוכנת קרטר" ז"ל.

למה כן: בעידן כזה שבו נדמה שהעולם רק הולך ונעשה קודר יותר, עם איומים גרעיניים, טרוריסטים, ימין קיצוני ברחבי העולם, אסונות טבע וטראמפ, "קווין (כנראה) מציל את העולם" כמו נוצרה כתגובת נגד. סדרה טובת לב ופעורת עיניים עם משפטים כמו "אנשים לא עוצרים לקלוט עד כמה העולם יפהפה" ועלילות פנטזיה שתכליתן לשכנע אותנו שזהו אכן המצב. בנוסף, הרזומה הקליל והשנון של פזקס ובאטרס בסדרות שיצרו ("הסוכנת קרטר", "ריפר"), בדרך כלל מבטיח חן וכיף.

למה לא: אם חשבנו שהשם השובבי, כמו גם פזקס ובאטרס, מעידים על עונג מובטח ב"קווין (כנראה) מציל את העולם", טעינו מאוד. מדובר בחוליה נוספת במעשיות טלוויזיוניות מוסרניות-נוצריות קסומות וקיטשיות כמו "מגע של מלאכים" או "ג'ואן מארקדיה" - באחרונה שבהן אף השתתף ג'ייסון ריטר כאחיה של הגיבורה שמדברת עם אלוהים, וגם אז קראו לדמותו קווין. הדרמה בסדרה החדשה מועצמת בהגזמה עד שקשה לא לגלגל מולה עיניים (בפרק הראשון קווין חושף בדמעות את כל הצרות שלו בפני אדם שאינו מכיר); ההומור הכי לא מצחיק שניתן להעלות על הדעת (בפרק השני למשל קווין נטפל לאדם שהוא סבור כי עליו לעזור לו, סיקוונס מביך בניסיון הכושל שלו לשעשע); ולמעשה כל כולה קלישאה אחר קלישאה, כולל - איך לא - העובדה שאת המלאכית מגלמת אישה שחורה מלאה.

מה: קומדיה המהווה מעין פארודיה על "תיקים באפלה". במרכזה צמד בלשים: לירוי (קרייג רובינסון, "מר רובוט", "המשרד") מריר וציני, שוטר לשעבר, ומקס (אדם סקוט, "שקרים קטנים גדולים", "מחלקת גנים ונוף") מאמין אדוק בפעילות על טבעית ובהימצאותם של חייזרים בקרבנו, בעיקר מאחר שלטענתו אשתו נחטפה על ידם, אמונה שהביאה לפיטוריו כמרצה באוניברסיטה. השניים מגויסים על ידי גוף סודי של הבולשת כדי לבחון פעילויות "בלתי מוסברות" המתרחשת בלוס אנג'לס.

למה כן: בזכות קרייג רובינסון ואדם סקוט. השניים נושאים את הסדרה הזו על כתפיהם, ובמו ידיהם הופכים אותה לאופציית צפייה חביבה. בעיקר סקוט, שכדרכו מגלם בשלמות את החנון החמוד, והדיסוננס בין הווייתו המביכה לבין התפקיד הקשוח אחראי לכמה מהבדיחות המוצלחות של הסדרה, לפחות על סמך שני הפרקים הראשונים.

למה לא: "Ghosted" אמנם אמורה להיות קומדיה בלי יותר מדי משקל דרמטי, אבל לדמויות יש מטען מדכדך שאמור להפוך אותן ואת הסדרה למשהו עם מעט יותר בשר. זה לא ממש קורה. המתח הבין-אישי שנובע מאופיים השונה של השותפים נראה כמו משהו שראינו מיליון פעם בעבר, והכל נפתר בקלות יתרה תוך פרק אחד בן עשרים דקות ובלי הסברים מניחים את הדעת (או בכלל, במקרה של הפרק השני). בהתאם, בהרפתקאות של הצמד אין תחושה של קונפליקטים או סכנה אמיתיים, עניין שהאפקטים הזולים אינם מסייעים לו, מן הסתם. כמו כן, בקטע לא ברור הפסקול מורכב ממוזיקת אייטיז נוראית. לא שירים מהתקופה, אלא מוזיקת סינתיסייזרים ארכאית שכנראה אמורה לשתול בנו תחושת נוסטלגיה חמימה. זה לא עובד, סתם מוזר.

מה: מותחן אימה על עיירה באלסקה שמוצאת את עצמה מתמודדת עם כוחות על טבעיים. רומן מרסר הוא בחור צעיר שתמיד נתפס כפריק מוזר על ידי רוב אנשי העיירה, בשל היכולת שלו ושל אמו להיחשף לכאורה למראות על טבעיים שאחרים לא מודעים אליהם. כאשר בזה אחר זה מתים רבים בעיירה באלימות ורוחותיהם מסרבות לעזוב, מגיעה השעה של רומן לנסות להגן על התושבים. עם וינסנט ד'אונופריו ("שבעת המופלאים"), קים קואטס ("ילדי האנרכיה"), קריסטין להמן ("ההרג") והרוקר מיט לוף.

למה כן: במהלך הפרק הראשון היה פתאום רגע שבו דמות קיפחה את חייה וחשבנו "אוי לא" בגלל המשמעות של מותה, מה שאומר שלמרות כל כשלי הסדרה המפורטים להלן, בכל זאת היה רגע של מעורבות רגשית מסוימת.

למה לא: יחסית למותחן אימה, "מלחמת הרוחות" לא מותחת ולא מאיימת. הקצב המדוד שלה כנראה אמור ליצור מסתורין ולבשר רעות, אבל הוא בעיקר משתרך וכמעט בשום שלב לא מצליח לשמור על עניין. ייתכן שזה נובע מהפסיביות היחסית מהדמות הראשית, שכל חייה סבלה מהצקות עד שלמדה להיות אדישה אליהן וכמעט לא להגיב לבני אדם אחרים. או, הגיוני יותר, זהו רק סממן אחד של הכתיבה הגסה בסדרה (כמובן, ללא שום צורך היא מתחילה בסצנה כאילו-מסקרנת שאחרי כן חוזרת אחורה הזמן כדי להסביר איך הגענו אליה). גם שאר המרכיבים מיישרים עם זה קו: המשחק לא משכנע, האפקטים מגוחכים ממש, אפילו התלבושות כל נטולות השראה (לברמנית יש חולצה של ג'ק דניאלס). הכל ב"מלחמת הרוחות" נראה לקוי, מפלבל, כאילו הערתם אדם משינה באמצע הלילה וביקשתם שיספר לכם סיפור, כשכל מה שהוא רוצה זה לישון.