פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קרציות-על, בלשים רומנים וגנגסטרים רגישים: סקירת הסדרות החדשות

      חנון שנגרר בעל כורחו למלחמה בפשע עם גיבור על לא שגרתי, בלש בפנסיה שנרדף על ידי רוצח סדרתי שלא תפס, בלשים רומנים משנות ה-80 מדובבים לאנגלית, גנגסטר שרוצה להפוך ליוצר קולנוע ובית הארחה שמדי פרק מאכלס טיפוסים חדשים. סקירת הסדרות החדשות בארה"ב

      קרציות-על, בלשים רומנים וגנגסטרים רגישים: סקירת הסדרות החדשות

      חוטאות, בלשים ומין אנאלי: סקירת הסדרות החדשות

      פרחות, ערפדים וחברים מעצבנים: סקירת הסדרות החדשות.

      רוצח סדרתי, ערפדים והוליווד בשנות ה-30: סקירת הסדרות החדשות.


      הקרציה ("The Tick")

      סאטירה של אמזון על ז'אנר גיבור העל, המבוססת בעצמה על קומיקס סאטירי מאת מאייר הקומיקס (שהפך מאז לתסריטאי, במאי ומפיק מוערך בשלל סדרות, ובהן "על טבעי", ואחראי כמובן גם על הסדרה הזו) בן אדלונד. בעולם שבו גיבורי על קיימים כבר עשרות שנים, רואה חשבון נטול כל יכולות ראויות לציון חושף קונספירציה, ולפיה נבל על שולט על העיר. בעודו מנסה להוכיח את טענתו, הוא נקלע לשותפות ביזארית עם גיבור על מוזר בעל עבר מעורפל. הסדרה זמינה גם באמזון פריים ישראל.

      למה כן: בתקופה שבה גיבורי על הפכו להיות המובן מאליו, סדרות כמו "הקרציה" מאפשרות לבחון אותם באור מרענן. ההומור של אדלונד שנון ומפתיע, בעיקר בכל הנוגע לדיאלוגים (למשל הציטוט המופלא על המאבק בין אור לחושך: "מאבק עתיק כמו הזמן, אבל עם ביט שאפשר לרקוד לו"). ניכרת כאן היטב ההבנה של הדפוסים החוזרים בז'אנר, והצורך לחבוט בהם. בין היתר מדובר במוסכמות הגיבור בעל כורחו, ש"נאלץ" להיסחף לגודל השעה, או בנבלים גרוטסקיים יתר על המידה. זה של "הקרציה", שנקרא "הטרור" (ג'קי ארל היילי, "השומרים"), נהדר ומהנה מאוד לצפייה.

      למה לא: לא ממש ברור מה ב"הקרציה" אמור למשוך את העלילה קדימה. זאת מחלה ידועה של סאטירות מהז'אנר, שאחרי שמיצו את הבדיחה לא ממש מוצאות כיצד להתקדם משם. מכאן קצרה הדרך למעגליות, שניכרת כבר בפרקים הראשונים. הדמויות חוזרות על שטיקים שלמדנו כבר להכיר, מתרוצצות בחלק מהזמן ללא מטרה מוגדרת, ומי שמחפש כאן איזו פואנטה יוצאת דופן - עלול למצוא את עצמו משתעמם בשלב כלשהו.

      Comrade Detective

      מה: קומדיה משטרתית של אמזון המתרחשת ברומניה בשנות השמונים, ומוצגת כאילו מדובר בסדרה רומנית אמיתית ותיקה, המדובבת על ידי כוכבים אמריקאיים דוגמת צ'אנינג טייטום, ג'וזף גורדון-לוויט ואכן משוחקת על ידי שחקנים רומנים. מלבדם יתרמו את קולם המון כוכבים אורחים, בהם מהרשלה עלי, פרד ארמיסן, קלואי סביני, קים בסינגר, בובי קנאבלי וג'ני סלייט.

      למה כן: מתחת למעטה הקאמפי של "Comrade Detective" מסתתרת סדרה הרבה יותר מתוחכמת ממה שנדמה בתחילה. המסרים שלה על האופנים שבהם תעמולה פועלת ומשפיעה, משולבים בחכמה בתוך הסיפור, ובאמצעותם גם הדמויות שלה הופכות מעניינות ועגולות יותר. גם הסיפור במרכזה פשוט ויעיל, ודווקא העובדה שהוא יושב על שבלונה מוכרת ולעוסה לעייפה של סדרות בלשים, משחקת כאן לטובתה. השחזור התקופתי נפלא, מרמת התלבושות ועד המכוניות ועיצוב הבתים. היא אכן נראית כמו סדרת בילוש רומנית מימי הקומוניזם, לטוב וגם לרע (שבמקרה הזה הוא גם כן טוב, כי נוסטלגיה), וקולחת באופן מהנה למדי.

      למה לא: ברגעים נרחבים לאורכה קשה להבין איך לאכול את "Comerade Detective". זאת לא בהכרח סוגיה שלילית, כמו שהיא מבלבלת מאוד. סצנות וסיטואציות רבות נראות כמו פארודיה מובהקת, אבל בדיוק כשנדמה שהיחס אליהן אמור להיות קומי, הן הופכות רציניות להחריד. אין ספק שהעניין הזה נעשה במכוון כדי ליצור הפוך על הפוך באופן שבו סרטים וסדרות מערביים מסתכלים על מדינות מזרח אירופה, ובכל זאת הבחירה האמנותית הזאת הופכת את הסדרה לנישתית. לא כולם יידעו להתמודד עם הדואליות הזאת, על אחת כמה וכמה עם מכלול הרפרנסים של ימי הקומוניזם ומסך הברזל. מהבחינה הזאת האכסניה של אמזון (שכבר אירחה לאחרונה כמה וכמה סדרות "מוזרות" באופיין) מתאימה לה, ומי שהתנסו כבר בסדרות כמו "פטריוט", ימצאו את עצמם על קרקע מוכרת.

      Mr. Mercedes

      מה: ספר נוסף של סטיבן קינג מגיע לטלוויזיה, הפעם בעיבוד של דיוויד אי. קלי (שעשה זאת לאחרונה גם עם "שקרים קטנים גדולים" של ליאן מוריארטי). העלילה עוסקת בניסיון של בלשים בעיר במערב התיכון בארה"ב לפענח רצח של מספר אנשים שנדרסו למוות על ידי מרצדס גנובה. הקאסט מונה בין היתר את ברנדן גליסון, קלי לינץ' ומרי לואיז פרקר. ג'ק בנדר

      למה כן: הרבה יותר מדי סדרות וסרטים המבוססים על ספריו של קינג נחלו כישלונות מהדהדים, בעיקר בגלל שהטיפול בהן היה שטחי והדגיש את הביזאר על חשבון האמינות. ב"מר מרצדס" סוף סוף מורגשת אותה תחושת חוסר ודאות מצמררת של ספרי קינג, ואיתה גם הרצון לעבור מיד לדף (או במקרה הזה - לפרק) הבא. טביעת האצבע של קלי ניכרת היטב במעבר החד בין פסטורליה לאימה, וטביעת העין של ג'ק בנדר הבמאי והשותף ליצירה מקנה לסדרה צבעוניות מיוחדת, וגם לוק נהדר. בכלל, "Mr. Mercedes" זולגת בטבעיות עמוק לתוך מימי המותחן הפסיכולוגי, ומחזיקה היטב את המתח בשני פרקיה הראשונים. ברנדן גליסון נהדר בתפקיד הראשי, והארי טרדוויי מקריפ בקטע טוב בדמות הנבל.

      למה לא: כאמור, "Mr. Mercedes" לא מרחמת בכל הקשור לדם ומחזות גרפיים קשים. מי שמחפשים לעצמם אסקפיזם קליל לסוף היום, כנראה יעדיפו אופציות מצמררות פחות. בנוסף, וזאת לא נקודת חולשה אלא חשש, הרבה מהסדרות של קינג נוטות להתדרדר ככל שהן מתקרבות לנקודת השיא. התקווה היא ש-"Mr. Mercedes" תדע לשמור על עצמה גם אז, אבל זאת נקודה שכדאי לקחת בחשבון.

      The Guest Book

      מה: קומדיית אנתולוגיה שיצר גרג גרסיה ("קוראים לי ארל", "לגדל את הופ") המתרחשת בבית הארחה בעיירה הררית קטנה, שמדי פרק יתארחו בו אורחים שונים, בהם מרגו מרטינדייל, מרי לין רייסקוב, ג'נה פישר, דני פודי, ג'יימי פרסלי ואחרים. על הקאסט הקבוע, הצוות שמתפעל את המקום ותושבים מקומיים, נמנים גארט דילהאנט מהסדרה הקודמת של גרסיה, וכן קלי מרטין וצ'ארלי רובינסון.

      למה כן: מי שמכיר ומוקיר את הסדרות הקודמות של גרסיה ירגיש בבית - "The Guest Book" פרועה ומשעשעת מאוד, כולל כמה צחוקים בקול רם. הקאסט המתחלף מרשים בכוכבותו ומספק מדי פרק סיפור חדש ורענן, מין "ספינת האהבה" הרבה יותר פראית, ועל יבשה.

      למה לא: טוב, "רענן" היא מילה חזקה מדי - חלק מהסיפורים פחות מוצלח מאחרים וניתן לנחש את סופו כבר מהדקות הראשונות. אבל אפילו מעבר לעלילות, החולשה הגדולה ביותר היא מגע ידו של גרסיה. הסדרה הזו נראית כהמשך ישיר ל"קוראים לי ארל" ו"לגדל את הופ" (אדי סטיפלס, שגילם את דארנל בראשונה ודמוי-דארנל בשנייה, חוזר בשלישית עם דמות זהה לחלוטין לפעמיים הקודמות), שתי סדרות שהתחילו מעולה אבל מיצו את עצמן ברבות השנים. ככזו, "The Guest Book" פשוט נראית מוכרת מדי, ובאופן מסוים מיצתה את עצמה כבר מהרגע הראשון.

      Get Shorty

      מה: 22 שנה אחרי "תפוס את שורטי", העיבוד הקולנועי המוצלח לספרו של אלמור לנארד, מגיעה סדרה של רשת הכבלים Epix שמתבססת על אותו מקור אבל לוקחת חירויות יצירתיות. כריס אודאוד ("צוות IT", "מסיבת רווקים") מגלם את מיילס דיילי, גובה חובות בארגון פשע שמעוניין לזכות שוב באשתו הפרודה ממנו ולחיות איתה ועם בתם שוב כמשפחה. כאשר נקרית בדרכו אפשרות לפרוץ אל עסקי הקולנוע, הוא לוקח אותה בשתי ידיים ומנסה לקדם הפקת סרט לגיטימי ומוצלח בעזרתו של מפיק סרטי וידאו זולים (ריי רומנו, "כולם אוהבים את ריימונד"). השבוע היא חודשה לעונה שנייה.

      למה כן: ביצירות של אלמור לנארד יש קוליות מובנית שהופכת את העיבודים שלהן לשנונים, אלגנטיים ופיקחיים (למשל הסדרה "צדק פרטי" והסרטים "ג'קי בראון", "3:10 ליומה" וכמובן "תפוס את שורטי" המקורי). גרסת 2017 ל-"Get Shorty" אינה שונה. המשחק מצוין כפי שניצן לצפות, הגיבור חלקלק ושרמנטי אבל לא נראה חסין ובלתי מנוצח כפי שהיה בסרט, מה שמטבע הדברים מקנה לכל אווירה יותר מסוכנת. תורמת לכך גם דמותה של אמארה, קשישה מטופחת ומסוכנת העומדת בראש ארגון הפשע, נבלית טיפה קריקטורית אבל במידה. הסדרה מקפידה להאניש אותה ועושה זאת באופן יפה ואף נוגע, מה שתקף לרוב הדמויות: הקשר של מיילס עם אשתו ובמיוחד עם בתו מזריק פנימה מידה נדיבה של חמלה, וכך גם דמותו של רומנו, שאולי יוצר מוצרים זולים אבל אינו זול בעצמו.

      למה לא: זו רעה חולה בטלוויזיה של ימינו, וגם "Get Shorty" לא חפה ממנה - אורך מופרז. אין הצדקה של ממש בפרקים בני שעה, בכיף אפשר היה לגלח רבע מזה, להימנע מאי אילו רגעים נמרחים ולהדק יותר את היצירה. סרח עודף נוסף הוא קו העלילה של אחיינה של הבוסית, המנסה להוכיח את עצמו על חשבון הגיבור. עלילה חיוורת מאוד ביחס לכל היתר, נכון לשלושת הפרקים הראשונים. מה שמעורר חשש שעצם העיבוד לסדרה ארוכת טווח הוא לא בהכרח רעיון טוב.