Somewhere Between
מה: דרמת מסתורין של רשת ABC בכיכובה של פולה פאטון ("משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים") ובמרכזה אם שמנסה לשנות את גורלה של בתה בת ה-8, כשהיא יודעת מתי, היכן ואיך היא תמות, אך לא יודעת מי יהיה האיש שירצח אותה ומה הסיבה לכך.
למה כן: שאלה טובה.
למה לא: קשה להאמין שבאמצע 2017 עולה ברשת טלוויזיה אמריקאית מרכזית, סדרה שבה הדמויות חוזרות פעם אחר פעם על משפטים כמו: "Nothing is Coincidence, Everything is Connected", בעודן עוטות על עצמן ארשת לא אמינה של טירוף. "Somewhere Between" היא פשוט טלוויזיה גרועה מכל בחינה: משחק, כתיבה, אפילו פסקול. הכל בה צורח חיקוי, וכל אלמנט בה תפור בגסות מיצירה מוקדמת כזאת או אחרת. הכימיה בין השחקנים פשוט לא קיימת, ולא משנה אם מדובר בבני משפחה או חברים לדרך, וההתפתחות המעגלית של העלילה רק גורמת להכל להיראות יותר גרוע בפעם השנייה והשלישית. ניתן לומר שכשמה כן היא, משהו באמצע, לא טוב מספיק כדי ליצור עניין ולא גרוע מספיק כדי להיות קאמפי.
Midnight, Texas
מה: פנטזיית מסתורין של רשת NBC, המבוססת על סדרת רבי מכר מאת שרלין האריס (שכתבה גם את "The Southern Vampire Mysteries", שהתפתחה ל"דם אמיתי" של HBO). מתקשר נודד בעל כוחות על טבעיים בשם מנפרד ברנרדו (פרנסואה ארנו, "הבורג'ס"), מגיע לעיירה קטנה בטקסס שמשמשת מקלט למגוון בני אדם ויצורים יוצאי דופן. יוצרת הסדרה היא מוניקה ברין, ששימשה כתסריטאית במגוון סדרות ובהן: "זהות בדויה", "סוכני שילד" ו"מכושפות".
למה כן: חובבי גל המיינדפאק ששוטף בימים אלה את המסך הקטן ("טווין פיקס", "לגיון", "מר רובוט", "אלים אמריקאיים"), ימצאו ב-"Midnight, Texas" תוספת מסקרנת לרשימה. גם הפעם עיקר הדגש ניתן על דמויות ואירועים בלתי מוסברים, עם השקעה ניכרת באפקטים מיוחדים. פרק הפיילוט בעיקר משחק עם מד הסקרנות שלנו לגבי יכולותיו של מנפרד ותושבי העיירה, מבלי לספק הסברים או כיוונים שניתן לזהות לפיהם לאן הולכים מכאן. לפחות מבחינה עיצובית, ראוי לשבח את NBC על סדרה שנראית כמו סדרת כבלים.
למה לא: אין דבר ש-"Midnight, Texas" רוצה יותר מלהיות "דם אמיתי" החדשה. הבעיה היא, שוב, בכתיבה ובאיפיון הדמויות החלשים של סדרות נטוורק. סדרת האימה של HBO בנתה כבר מהרגע הראשון סיפור מובחן ודמויות שקל להיקשר אליהן ולשאיפותיהן, בעוד כאן לא ברור עדיין דבר מלבד העובדה שהכל מאוד "מסתורי". ובדיוק כפי שחובבי המיינדפאק יסתקרנו מהאפשרות לנחש מה כל הסצנות האקלקטיות הללו טומנות בחובן, הסולדים ממנו ימצאו את עצמם משועממים וחסרי סבלנות כבר אחרי זמן קצר מאוד. לחובת הסדרה ייאמר שבגלל הדמיון הרב ל"דם אמיתי", המסתורין שלה מרגיש הרבה פחות מקורי ומרענן, ועל כן גם מעורר הרבה פחות סבלנות.
הטייקון האחרון (The Last Tycoon)
מה: יצירתו הלא גמורה של פ. סקוט פיצג'רלד הפכה לסדרה בת תשעה פרקים: סיפורו של ילד הזהב של הוליווד, מונרו סטאר (מאט בומר, "מג'יק מייק", "הלב הנורמלי"), ומאזן הכוחות שלו מול הבוס פאט בריידי (קלסי גרמר, "פרייז'ר"), המהווה עבורו גם דמות אב על נשמת האולפן שלהם בהוליווד של שנות ה-30. תקופה של שפל כלכלי בארה"ב במקביל לעליית הנאציזם בגרמניה, שהפך אותה לשוק קולנועי שאי אפשר להתעלם ממנו - בעיה קשה עבור מונרו היהודי - וכן של ניסיונות התאגדות עובדים. בנוסף משחקים לילי קולינס ("הזדמנות שניה"), רוזמרי דה-וויט ("מד מן") ועוד (הסדרה זמינה גם באמזון פריים ישראל).
למה כן: כמו בתור הזהב של הוליווד, "הטייקון האחרון" מפגינה גרנדיוזיות נוצצת, זוהרת, רוויית מוזיקה תזמורתית עדינה וסוחפת, עם רפליקות שנונות שלא מסתירות את העובדה שנכתבו. אם על הנייר דמותו של קלסי גרמר עלולה הייתה להפוך למנהל כוחני נוסף כמו בסדרה "בוס" בכיכובו, פאט בריידי שלו משורטט ומגולם באופן מעודן בהרבה. בהתאם גם היחסים בינו לבין הגיבור, מונרו סטאר, מורכבים ולא חד ממדיים. הזוויות היהודיות/אנטישמיות מוסיפות עניין במיוחד עבור צופים בני דת משה.
למה לא: הסכנה הגדולה בהומאז' כה מפורש להוליווד הישנה הוא להיטמע בתוך הארכאיות, וזה בדיוק מה שקורה ב"הטייקון האחרון". היא נראית כמו יצירה מיושנת, לא רלוונטית, לא מחדשת, חוטאת בקלישאות, מאכילה לא פעם בכפית ובסופו של דבר חסרת ייחוד.
The Loch
מה: מיני סדרת מתח בריטית בת ששה פרקים בכיכובן של לורה פרייז'ר ("הנעדרת", "שובר שורות") ושיבון פניגן ("עמק האושר") על הניסיון לתפוס רוצח סדרתי בעיירה המורגלת במסתורין, לוך נס.
למה כן: כדרכם של הבריטים, הם מצוינים בסיפורי פשע המתפרסים על פני מספר פרקים וסוגרים עניין עם סוף סגור. "הלוך" עושה את זה תוך הקפדה על איכות המשחק, הצילום שלוכד היטב את יופיו של המקום, ובאופן כללי עשייה טכנית משובחת. הסיפור עצמו סולידי, מתעתע וטומן בחובו דמויות מאופיינות ומספר הפתעות מוצלחות. גם כאשר היא סוטה לסיפורי צד לא מעניינים (למשל, מישהו מעברה של אחת הדמויות מגיח בשלב מסוים), עד סוף העונה מתברר שיש לזה קשר רעיוני יפה לסיפור הכללי. בקיצור, אופציה טובה לימי הקיץ השחונים.
למה לא: היא יעילה ומעניינת, אבל חסרה שאר רוח שיהפוך אותה לגדולה באמת, בניגוד למשל לסדרה הקודמת של פניגן, "עמק האושר". זה חבל בעיקר כי נדמה שעוד קצת והיא הייתה יכולה להיות שם. אולי אם תהיה עונה נוספת.