הנוכחות של רוסיה במחזור החדשות נדמית חזקה מאי פעם, או על כל פנים החזקה ביותר מאז נפילת מסך הברזל ב-1991. התערבותה לכאורה בבחירות האמריקאיות קשרה את שמה יחד עם ארה"ב, עדיין-המעצמה-הגדולה-בעולם, והעומד בראשה, האיש המפורסם בתבל. על כן בואה של הסדרה הבריטית היוקרתית החדשה "מקמאפיה" (שזמינה באמזון פריים ישראל) נראית רלוונטי במיוחד לעתותינו.
אולי מפתיע אם כן להיווכח שהיא מבוססת על ספר באותו שם מ-2008. בניגוד לסדרה העלילתית, המקור הוא יצירה עיונית שכתב העיתונאי מישה גלני (ויצאה לאור גם בתרגום לעברית), ומתחקה אחר עליית המאפיה ברחבי העולם - כולל בישראל - אחרי קריסת ברית המועצות. אין באמת הרבה קשר בין הספר לסדרה. מעבר לתמורות הרבות בעשור החולף בכל הנוגע לפוליטיקה ופשע, "מקמאפיה" נסמכת בעיקר על הרעיונות ומשתמשת בפועל רק בסיפורים נבחרים שנכללו בספר. כך גם שמו המקורי של הספר לא באמת מתקשר לאירועי הסדרה - גלני מתאר כיצד ארגוני פשע מזרי אימה מוכרים את שמם והמוניטין שלהם לפושעים אחרים, בתנאי שישתמשו באותן שיטות המזוהות עמם. זיכיון לכל דבר, בדומה לשוק הקפיטליסטי הרגיל ורשתות ענק כמקדונלדס.
עבורנו כישראלים "מקמאפיה" מעניינת במיוחד. היא מגוללת את סיפורו של אלכס גודמן (ג'יימס נורטון, "עמק האושר", "מלחמה ושלום"), בנו של איש עסקים רוסי-יהודי שנאלץ לגלות מארצו עם סופו של הקומוניזם. מי שהיה אחראי על דחיקתו החוצה של האב הוא ואדים קליאגין, איש עסקים וראש ארגון פשע שבדקות הראשונות של הסדרה נפגע בניסיון התנקשות. אלכס עצמו גדל והתחנך באנגליה ואז בארה"ב, אין לו שום קשר לפשע וגם אינו מעוניין בכזה. אך כדרכם של סיפורים מעין אלה, העבר יתבע את תשומת הלב שלו.
הסיפור מסתעף גם אל חופי תל אביב. שם, כדי להושיע את חברת ההשקעות שהוא עומד בראשה, נאלץ אלכס לשתף פעולה עם סמיון קליימן, איש עסקים ופוליטיקאי ישראלי מפוקפק ואפל ממוצא רוסי (מגלם אותו דיוויד סתראת'רן האמריקאי, המוכר בעיקר מ"לילה טוב ובהצלחה", והעברית שלו קלוקלת כמו שניתן לצפות). בתוך כך מתוודע אלכס אל המקורבים לקליימן - ג'וזף שומר הראש (אושרי כהן) וטניה אשת ימינו (יובל שרף). "מה נדרש כדי להשחית אותך?", היא מתגרה באלכס בפגישתם הראשונה. את התשובה בוודאי נגלה לפני ולפנים, בזמן שניתקל בעוד כמה פרצופים מוכרים (אוהד קנולר, יון תומרקין, דניאל גד ואחרים).
אף שהעיבוד הטלוויזיוני מתרחק מהספר, ההישענות על כרוניקה מפורטת של פשע חובק עולם מספקת עבורה רצפה יציבה מאוד לעמוד עליה. אולי זו הסיבה שגם ההתנהלות העבריינית בה לא מובנת מאליה. כמו הספר, הסדרה עוסקת רבות בפן הכלכלי. כאשר אחד מהשחקנים מתאר את הפלתו של יריב, הוא עושה זאת באמצעות דוגמאות קפיטליסטיות גרידא: על כל סניף של היריב שלי אני רוצה להקים שני סניפים כדי להתחרות בו. כאן לא מדובר בהמבורגרים, יש לשער, אלא בסמים, נשים ונשק, אולם הדרכים לעשות זאת נשמעות לכאורה לגיטימיות, ונוטעות זרעים להקבלה מסקרנת בין כוחנות תאגידית לבין אלימות עבריינית - אף זו אלגוריה לא רעה לרוסיה של ימינו.
כמובן, חרף ההצהרה של קליימן על כך שניצחונות יושגו בחדרי ישיבות ולא ברחובות, האלימות והאכזריות המובהקים אינם נפקדים מ"מקמאפיה". בפרק הראשון דמות מוצאת את מותה המדמם בסצנה ברוטלית, ובפרק השני אנו עוקבים באופן מהפך קרביים אחר סחר בנשים שנחטפות כדי לשמש כשפחות מין. אך נאמנים לקו המרוסן שבו פועלות הדמויות, גם הדברים האלה מוצגים רוב הזמן באיפוק ואגביות שרק מוסיף לצמרמורת.
גם אם כל זה לא הופך את "מקמאפיה" ליצירת מופת שלא ראינו כדוגמתה, היא עדיין מספקת בידור טוב ואינטליגנטי למדי, קצת בדומה למיני-סדרה הפופולרית "מנהל לילה" מלפני שנתיים. מה שבעיקר עובד בה, נכון לשני הפרקים הראשונים (מתוך שמונה), הוא האנושיות. זו ניכרת במיוחד בדמותו של האב, דמיטרי (אלכסיי סרבריאקוב). הוא לא נראה כמו איש עסקים חזק, נראה שהופשט מכוחו לפני שנים. אחרי שנים רבות באנגליה הוא עדיין מדבר כמעט רק רוסית, משתכר ועורג למולדת הישנה. הפגיעות הזו לא פוסחת על בנו, גיבור הסדרה, שגם כאשר הוא מתאמן באמנויות לחימה הוא בעצם עושה זאת כדי לפרוק נטל רגשי. הרוך המפתיע הזה בלב מה שנראה כעולם ערל לב ומחוספס הופך את "מקמאפיה" ליצירה בעלת שדרה מוצקה ומעניינת. אלכס הוא אדם מוכשר ומוצלח, כן, ונוטה לשמר סביבו מסתורין ולשמור את הקלפים קרוב לחזה, אבל גם אדם נורמטיבי המגלה כי המורשת המשפחתית מאיימת להכריע אותו בלי שבחר בה כלל. אפילו יותר מכיווני הנקמה שהסדרה מרמזת עליהם, מעניין לראות כיצד האילוץ הזה משפיע על הגיבור ועל אופיו.
שני הפרקים הראשונים של "מקמאפיה" זמינים באמזון פריים ישראל. הפרקים הבאים יעלו לשירות מדי יום שני.