1. נתחיל במה שחייב להיאמר - השבוע הייתה ל"אופירה וברקוביץ'" תכנית קצת דרדלה (אם להישען על יסודות הכדורגל האנגלי שמביא איתו ברקו). שלא תבינו לא נכון, עדיין היה כיף, הג'ורות באו מלאות וחסידי הפוליטיקלי קורקט (לא אני חלילה) עדיין התגרדו לא מעט, אבל יחסית לשיאי העבר, כמו הראיונות עם ענבל אור ("את גנבה!"), סתיו סטרשקו ("תחזרי להיות פעם בן?") או אפילו הריאיון ההוא עם מני נפתלי, התכנית התנהלה על מי מנוחות.
2. מי מנוחות זה סבבה כי איך אפשר להיות עצבני בשידור שמתחיל עם חבר הכנסת אורן חזן, שהוא - איך שאומרים בלועזית - ה-Brother From Another Mother של אייל ברקוביץ'. הריאיון ההזוי הזה נראה קצת כמו מפגש במצלמה נסתרת של שני חברים בתנועת האלט-רייט רק שהמצלמה לא הייתה נסתרת והבדיחה היא רק על חשבוננו. אם חברי כנסת היו מחולקים לזנים של בעלי חיים אז אורן חזן הוא פוליטיקאי מסוג הברקוביץ' - קולני, מגיב במהירות, אגרסיבי, חברותי וסחבק אבל נוטה שלא להעמיק ולא להביט לאחור גם במקרה של פגיעה בעוברי אורח.
3. באופן אירוני למדי, דווקא מפגש הפסגה בין שלושת האנשים הכי רועשים בישראל - חזן, ברקוביץ' ואופירה אסייג - היה הדיון הכי שקט שהתנהל אי פעם בתכנית. באמת, מי שצפה בשידור עם מד דציבלים היה מוצא אותו עובר ל"סליפ מוד" מחוסר פעילות. כנראה שמשפטי חנופה מסגנון "אתה מלך", "אני אוהב אותך" ו"אתה משמיע את הקול של כולנו", שזרק ברקוביץ' לעבר חזן אחת לכמה רגעים, עדיף להם שיישמעו בשקט. הריאיון עם חזן הוכיח (ורק בפעם הראשונה בתכנית השבוע) שכאשר מדובר בחברים של המערכת, השאלות הפולשניות של הצמד עוברות ריכוך משמעותי. זוכרים את פרשת בתי הבושת של חזן? את השימוש בסמים? את תביעת הדיבה? כל אלה מצאו את עצמם בסוף הריאיון ובלי התנגדות משמעותית מצד המראיינים. איך מסיימים ריאיון עם "תותח" כמו חבר הכנסת חזן? בסלפי כמובן. עוד אחד לאוסף.
4. האורחים הבאים בתכנית היו ליאון ופאולה רוזנברג בריאיון שהיה במקביל תמונת ראי מוזרה ומחשבות תיאורטיות על אקטואליה בישראל 2018. אם אפשר היה לדמות את שני הזוגות השונים למערכון של "ארץ נהדרת" אז פאולה וליאון לוהקו כזוג ה"אשכנזי" - התל אביבים, המנומסים והמתורבתים, שמגיע להתארח לראשונה אצל חברים מעדות ה"מזרח" (חשוב לציין שאין כל קשר למוצא העדתי של הזוגות עצמם) ונתקל במנהגים שאינם מוכרים לו. שלא תבינו לא נכון - ליאון ופאולה יצאו מהריאיון הזה כשידם על העליונה. למעשה מדובר באחד הראיונות המוצלחים ששודרו בתכנית עד כה ולא בלי סיבה. נדמה שהשילוב בין שני מרואיינים מנוסים ודעתנים לאופירה וברקו הצליח לגרום לצמד הכי אגרסיבי בטלוויזיה לפצל אנרגיה, לפצל קשב ובשורה התחתונה - לסתום קצת את הפה. עם איזו תובנה משמעותית יצאנו? מסתבר שליאון הוא זה שלובש את "המכנסיים" בבית והוא בעצם זה שמנהל את הזוגיות הטלוויזיונית הזאת ביד רמה. הרי כל מי שלמד פעם אסטרטגיה של קרבות אגרוף יודע שדווקא המתאגרף החזק יותר לוקח כמה צעדים אחורה כדי להתיש את יריבו, התוצאה? 1:0 לרוזנברגים.
5. בואו נפתח את זה - כמו לדודה שלכם, אנשים שמכלים את זמנם בפורומים ייעודיים ותמהונים באופן כללי, גם לאייל ברקוביץ' יש אובססיה למזג האוויר. אם אצל שאר האנשים ברשימה האובססיה מתבטאת במעקב אחר סופות טרופיות בקריביים ורישום מדויק של כמות הגשמים במועצה אזורית גזר בשלושים השנים האחרונות, אצל ברקו האובססיה באה לכדי ביטוי בהצקה בלתי פוסקת לחזאית קשת סיגל גפני. כמו כל נושא אחר גם את מזג האוויר ברקוביץ' לא באמת צריך ללמוד כדי להביע לגביו דעה ולכן הדיאלוגים ביניהם נעים בין "אתם חרטטנים אתם!" (כשהוא מתייחס לחזאי ישראל), לבין "בואנ'ה אני לא מבין על מה משלמים לך כסף?!". צ'ארמר. גפני מצידה עושה את מה שחזאים עושים הכי טוב - מחייכת וממשיכה הלאה.
6. את הריאיון הנפיץ ביותר שמרו בהפקת התכנית לקראת הסוף. אופירה וברקוביץ' הזמינו לאולפן שני חברי כנסת מהמגזר הערבי - ח"כ זוהיר בהלול מהמחנה הציוני וח"כ עיסוואי פריג' ממרצ. בטרמינולוגיה של התכנית מדובר באורח אחד שהוא "ערבי טוב" ובאחר שהוא "ערבי רע". כן, בהלול שמתון יותר בדעותיו הפוליטיות הוא גם חבר ותיק של אופירה וברקו מעולמות הכדורגל ונוכחותו באולפן כנראה נועדה לאזן את הדיון ולא לגרום לכך שברקו יצית סכסוך פוליטי במזרח התיכון. אבל בהלול לא היה המרכז כי אין על מה לריב איתו ואם אין על מה לריב זה פחות מעניין. אליבא דברקוביץ', המדד למצבם של ערביי ישראל הוא "האם טוב לך כאן?" - אם אתה הולך לקניון, משתמש באייפון, מנוי על נטפליקס ורחמנא ליצלן טס לחו"ל, כנראה שהמצב שלך אחלה. אין כאן דיון על 48', הפרדת משפחות, שטחים כבושים ואפליה תרבותית. כל הדברים האלה לא רלוונטיים כי הם פשוט לא מעניינים. למה הם לא מעניינים? כי בכדי לדון בהם צריך הבנה מעמיקה בחומר, דבר שברקוביץ' כמעט בז לו עקרונית. נסכם באמירה של ברקו, "יש לי חברים ערבים" - שלא נאמרה בשום נימה של אירוניה - ונשפיל מבט.
7. המעבר של אופירה וברקו מתכנית מהודקת של שעה למשדר של שעתיים (על חשבון התכנית של רינה מצליח), לא מוכיח את עצמו בינתיים, לפחות לא מבחינת כמות האייטמים השווים. על תקן הגארבג' טיים השבועי אפשר לציין את הריאיון עם מיכל הקטנה. "הקטנה" היא כמובן אחת מחברותיה הקרובות והטובות ביותר של אסייג כך שהריאיון באולפן גם אם עבר על רוב הנושאים החשובים שנוגעים לה (לידת התאומים/חזרה מהירה לעבודה/מלא כסף), היה מפגן של חנופה משעממת למדי שלא עשה טוב לאף אחד מהמשתתפים. רבאק, חצי מזמן המסך הלך על צפייה בחיקויים שלהם מ"ארץ נהדרת". אגב, אם תהיתם האם מיכל נשאלה על ההאשמות שלה נגד נאור ציון כחלק ממדיניות "כאן מדברים על הכל", אז כמובן שהתשובה היא - "לא. ממש לא".
8. אם הריאיון עם מיכל הקטנה היה מאכזב, את הריאיון הזוגי עם אחווה וטל מ"חתונה ממבט ראשון" אין אלא להגדיר כאנטי קליימקס. הריאיון עם הזוג הכי מדובר בישראל, זה שגם פומפם בקידומים לתכנית, היה תפל ונטול כותרות או תובנות. את זה שלברקו וטל יש חבר משותף (ד"ש לאוהד!) הבנו כבר בדקה הראשונה של התכנית ואת זה שאחווה היא מה שקוראות לו הדודות "קלפטע", ידענו כבר מהתכנית עצמה. אסייג, כצלע הרצינית והחוקרת בין השניים, הייתה אמורה לשאת את הריאיון הזה על כתפיה ולהוציא מזוג הריאליטי לא מעט כותרות או רגעים בלתי נשכחים. למשל, העובדה שלא גילינו מתי הם "מימשו" את הנישואין לראשונה היא בלתי נסלחת בעולמות הטראש של התכנית.
9. ואם כבר אופירה, לא במקרה כמות המילים שנכתבה עליה השבוע קטנה בהרבה מזו שנכתבה על ברקו. נדמה שאסייג הבינה שהיא יושבת ליד מחולל הכותרות של ישראל, גיבור-על מעולמות המארוול שכל מה שצריך לעשות כדי להוציא ממנו זהב טלוויזיוני הוא לשמור אותו עצבני ולא חשוף לתחקיר, והבדיחות יגיעו מעצמן. במקרה הזה נדמה שאסייג טועה. השיוט שלה על אוטומט השבוע לא עשה טוב לתכנית כשלרגעים ארוכים מדי היא פשוט נבלעה ברקע. בשביל אישיות חד פעמית כמו אופירה אסייג שיודעת להוציא כותרות גם מערב הורים בבית ספר יסודי בגן שמואל, להיבלע ברקע זו פשוט לא אפשרות. בוודאי לא בתכנית עליה היא חתומה.
10. דווקא הנושא הכי מדובר השבוע בתקשורת הישראלית, שיר האהדה של יהונתן גפן לנערה הפלסטינית עהד תמימי והתגובה המוגזמת של שר הביטחון אביגדור ליברמן, כמעט ולא זכה להתייחסות בתכנית. האם מדובר בכבוד שרוחשים השניים ליהונתן גפן ולמקומו בתרבות הישראלית או שאולי, כמו שהם מעידים על עצמם, אופירה וברקוביץ' יודעים מה באמת מעניין את הציבור הישראלי ופוסט עם שיר באינסטגרם של איזה "משורר זקן" לא באמת נמצא באג'נדה? שאלה מעניינת.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: באחד הדיאלוגים בין השניים, אמר ברקוביץ' לאופירה כי אם חלילה יקרה לה משהו הוא ימשיך בתכנית בלעדיה אך ישמור על השמות של שניהם. "נהיה כמו לונדון וקירשנבאום" הוא אמר וצחק. למה זה טוב אתם שואלים? משמח לראות שברקוביץ' מכיר את התכנית. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים הוא גם ייקח מהם קצת השראה כמראיין.
הרע: בסדר, הבנו שמאז הפיצול אין תכנית אולפן שלא משמשת כמקפצה לתכניות הפריים של קשת ורשת, אבל האירוח של מתמודד "מאסטר שף" שחלה בסרטן, כשכל תפקידו היה להאכיל את השניים היה פשוט מביך ומיותר.
המכוער: כמו בכל מותחן טוב, גם באופירה וברקוביץ' הבינו שהם צריכים דמות של נבל שהמפגש איתה ישמש כשיא העונה. הנבל הנבחר? שרת התרבות והספורט, מירי רגב, שאותה, מסתבר, ברקוביץ' פשוט שונא. למה האמירות הגזעניות שלה מעצבנות את ברקו בעוד אלה של חזן גורמות לו לגמור מאושר? מי יודע, מוחו של הברקוביץ' הוא דבר מופלא.