"סמוך על סול" החלה את חייה כשהיא נושאת על גבה מטען ציפיות גדול. בהדרגה ובמובהק הצליחה להשיל אותו לאורך העונה הראשונה, מוכיחה שהיא סדרה טובה ושונה העומדת בזכות עצמה. לא רק שאינה פוגמת במורשת של המקור - למי שזה חשוב לו - אלא אף מעבה אותו יפה יפה. כעת בפתח העונה השנייה שלה היא נושאת מסת ציפיות חדשה: לשמור על הרמה. על פי שני הפרקים הראשונים של העונה השנייה (הראשון שבהם שודר אתמול בישראל ב-yes, HOT ו-סלקום TV), נראה שהיא עושה זאת בקלילות ובעונג.
המסלול של הסדרה מזכיר, וכנראה לא בכדי, את זה של הדמות הראשית שלה - ג'ימי מקגיל (בוב אודנקירק המופלא ממש). הוא עצמו מתמודד עם מטען ציפיות, במקרה שלו מצד אחיו צ'אק (מייקל מקין), מחליט לעזוב את הדרך שהוסללה עבורו ולעשות את הדבר שלו עצמו. בפתח העונה החדשה אנחנו מוצאים אותו מתמסר כליל לנסיגה שלו הרחק מעריכת הדין ולכיוון חיי הנוכלות, ולרגע אף מצליח לסחוף איתו את חברתו קים (ריאה סיהורן) אל יום של הרפתקה מהנה (אם כי מתוארת בארכנות, רעה חולה עוד מימי הסדרה האם).
ועדיין, כמו בעבר, מאחורי כל הסיפור הזה מסתתר העצב שאנחנו יודעים שיכה. כלומר, העונה נפתחת עם התזכורת הזו, סצנה יפהפיה מעתידו של סול גודמן, נכלא בחדר האשפה ולא מסוגל לפתוח את הדלת שתביא לשם את המשטרה ואולי תחשוף את זהותו. וברגע הזה שקים הביטה בו בחצי חיוך ליד הבריכה לפני שנשקה לו, היה ממד טראגי - כי שוב, אנחנו יודעים שהיא לא נשארה בחייו. כל הקשרים המשמעותיים של ג'ימי מקגיל - אחיו, חברו הטוב מסיסרו, חברתו - הולכים ונעלמים, או ילכו וייעלמו.
קשה לא לתהות אם הקטעים העתידיים הללו בשחור לבן יובילו אל משהו נוסף, כזה שאינו רק מהווה תזכורת לרבדים המסתתרים בשאר הדברים שאנחנו רואים. אולי עוד נראה את קים המבוגרת מגיעה אל סול, הלוואי. קים היא דמות נפלאה שמצליחה היכן שהדמויות הנשיות של "שובר שורות" נכשלו - מהווה גם משקל-נגד מוסרי לגיבור וגם עוגן רגשי חזק עבורו ועבור הסדרה כולה.
בינתיים הפתיח של הפרק אכן מדגיש את טלטלות חייו של ג'ימי - מעט אחרי שדחה בגחמנות את ההצעה המבטיחה ממשרד עורכי הדין לטובת שריצה בבריכה, הומאז' לחברו המנוח מסיסרו, הוא שוב עושה אחורה-פנה ונעתר למשרה. אבל ג'ימי עדיין במוד של שבירת חוקים. במשרד החדש שלו מודבק על מתג מיסתורי בקיר פתק שאוסר בתכלית האיסור ללחוץ עליו. הדבר הראשון שג'ימי עושה הוא דווקא ללחוץ עליו. הרגע הזה כנראה כל כך משמעותי, עד שאחת המשמעויות של שם הפרק, "Switch", מתייחסת אליו. משמעות אחרת היא כמובן "החלפה", והיא בולטת מאוד בהתחשב הן בבחירות שג'ימי עושה לנגד עינינו והן במה שאנחנו כבר יודעים על גורלו - איש רב זהויות המייצגות פרקים משמעותיים בחייו. רק אחת מהן, עם זאת, נחרתת על הקיר בחדר האשפה: SG, סול גודמן.
זה מי שהוא, זה מה שהוא, גם אם כרגע עוד נותרה כברת דרך עד לנקודה הזו. הסיפור המקביל של מייק וסוחר התרופות האידיוט הוא האלמנט שהכי מקרב את "סמוך אל סול" אל מקורותיה. לא רק מפאת העובדה שדמותו של וורמולט היא מעין בבואה גרוטסקית של וולטר ווייט כפי שיהיה בבוא היום, ולא רק מפני שמייק קרוב יותר אל הצדדים האלה מאשר ג'ימי בשלב הזה; אלא כי האירועים הללו צפויים לספק בפרק השני (והמוצלח יותר) שעת מבחן עבור ג'ימי מהסוג שיפתה אותו ככל שינקפו הימים, וייאלצו אותו פעם אחר פעם להחליט מה לעשות עם המתג הפנימי שלו.
קטנה:
האם המתג המיסתורי מכבה ומדליק את האור בדירה של מוניקה ורייצ'ל, או שמא לחיצה עליו גורמת לפיצוץ אלקטרומגנטי על האי?