כאילו שחסרים תכנים מצוינים ויש לנו עודף זמן פנוי, בשקט ובהדרגה הופכת צרפת בשנים האחרונות למקור לטלוויזיה מקורית ו/או מעניינת. "קמים לתחייה" היא ללא ספק העדות הבולטת לכך, אבל מלבדה היו גם "אנשי הצללים" בכיכובה של נטלי ביי, "בראקו" (שמארק איווניר מכוחותינו הצטרף אליה בעונה השלישית) וכעת אחת נוספת עם נוכחות ישראלית משמעותית - "טריפליום" עם רונית אלקבץ. דרמה עתידנית דיסטופית בת ששה פרקים שנראית כמו טוויסט משונה על "בן המלך והעני" המתרחשת במדינה קומוניסטית. ספציפית: מזרח גרמניה.
מתישהו בסוף המאה ה-21 מצב האבטלה בצרפת נעשה כל כך חמור עד ש-80 אחוז מהתושבים בה מובטלים. כדי לשלוט בתסיסה מקימה הממשלה חומה ותוחמת את המובטלים מאחוריה, במקום שזוכה לכינוי "האזור", ואילו 20 האחוזים הנותרים חיים בשפע ובשגשוג, אם כי בניטור בלתי פוסק ובחרדה מתמדת מכך שלא יהיו כשירים יותר לעבוד או שייפטרו אותם וגם הם יישלחו אל מעבר לחומה.
הסדרה נפתחת שלושים שנה אחרי הקמת החומה, בשלב שבו שר העבודה, שהיה חטוף מעל לשנה בקרב מהפכנים ב"אזור", יוצא לחופשי אחרי מו"מ עם רעייתו, ראשת הממשלה (אלקבץ). ההסכם ביניהם כולל כינון מיידי של עשרת אלפים משרות שיינתנו לתושבי האזור, אבל מבחינת המחתרת מדובר במזימה שנועדה לקרב את אנשיהם אל מוקדים שבהם יוכלו לרגל ולפורר את הממשל, ואיתו את החומה. מנקודת המוצא הזו מתפתחת עלילה מסועפת אף יותר, בראשה אישה מ"האזור" הנושאת דמיון מפתיע לאישה מהצד העשיר, וכל המהלכים האלה דורשים תשומת לב יתרה מהצופים (בעיקר אלה שאינם דובר צרפתית, כלומר רובנו).
לא תמיד העולם ש"טריפליום" בוראת נראה מאוד אמין, מה שמתבטא בעיקר ביחס של חלק מההורים העשירים לילדיהם. אחת מהן אומרת לבעלה, "אמרתי לך שהיינו צריכים להיפטר ממנה וללדת ילד אחר". אחרת אומרת לבתה, "את שום דבר. את נסבלת כאן רק כי את בתי, בלי זה את לא קיימת". הבנו, רבים מהעשירים נעשו קהי חושים וערלי לב באופן קיצוני. מעבר לזה, הסיפור עצמו נראה בנאלי ומוכר למדי ככל שהוא מתקדם, ולא אחת צצים רגעים שקופים שברור לאן הם מובילים מבחינה עלילתית.
בכל זאת, "טריפליום" מפגינה לא פעם מקוריות מסקרנת. האימג'ים שלה ב"אזור" מזכירים כאלה שראינו בעולם האמיתי: מלבד קונספט החומה והאפרוריות א-לה מדינות מזרח אירופה, מגורי המובטלים בסדרה נראים כמו הפחונים שניתן למצוא בהודו, בפיליפינים, בפאבלות בברזיל וכהנה; והחלוקה למעמדות בין אלה שעובדים לבין אלה שלא היא טייק מחוכם שבעצם הופך את היוצרות בין האצולה לפרולטריון, או בעצם ממזג ביניהן.
מאחר שהסדרה מתבססת על מראות מוכרים ומתארת עתיד לא מאוד מופרך, כזה שעם כמה תפניות סבירות בהחלט עלול להתרגש עלינו, היא נראית כביקורת ישירה ומתבקשת על עוולות חברתיות מוכרות המתרחשות בימינו, כולל כמובן בישראל. עיקר כוחה, כך נדמה, טמון במחשבה שהיא מעוררת, כפי שיצירת מד"ב אמורה לעשות (ניכר גם שזו מטרתם היוצרים, המשבצים ציטוט של יוצר מד"ב גדול בתחילת כל פרק). הייתכן שגם אנחנו נמשיך לעבוד עד שלא נוכל יותר פיזית, בלי פנסיה ובלי תמיכה? האם בהכרח עבודתו של אדם היא כבודו? האם גם בעולם כזה ניתן להיות מאושר ושלם? לא ברור אם וכיצד תמשיך "טריפליום" לטפל בשאלות האלה מעבר לשני הפרקים הראשונים שלה, אבל עצם העיסוק השאפתני בנושא הזה הופך אותה למעניינת ולשווה צפייה חרף מגרעותיה.
"טריפליום" משודרת בשבת ב-22:00 בערוץ yes Oh, ובמלואה ב-yesVOD ובסלקום TV