יש משהו אירוני בכך שדוגמאות הממחישות את כוחה של היצירה התיעודית, מייתרות פעמים רבות את הדיון על איכויותיה. "צל של אמת: מי רצח את תאיר ראדה?", ששודרה במוצאי שבת בערוץ 8 של HOT, מיישרת קו עם עם סדרות פשע אמיתי שהפכו פופולאריות במיוחד בשנה וחצי האחרונות, החל בפודקאסט "Serial", דרך ה"הג'ינקס" של HBO וכלה ב-"Making a Murderer" של נטפליקס. סדרות תעודה שההישגים היצירתיים שלהן נדחקו אל השוליים לטובת הישגיהן המשפטיים והשפעתן על החיים האמיתיים. אולם גם מעבר לאימפקט האקטואלי, לכל הסדרות האלה וגם ל"צל של אמת" יש היבטים רבים להתגאות בהם.
יוצרי הסדרה - מיקה תימור, יותם גנדלמן וארי פינס - לא עשו לעצמם חיים קלים ולא הסתפקו בתחקיר מקיף, אלא השקיעו בכל היבט אסתטי; אם זה הפתיח המצמרר ושירה של אהובה עוזרי (הברקה אמיתית), הצילומים האוויריים או הגרפיקה שמעלה לנגד עינינו אילוסטרציות למיניהן. אבל כן, ההישג הגדול ביותר של הסדרה נובע מהיכולת שלה לספר את הסיפור. "צל של אמת" לוקחת תחקיר ונבירה שארכו שלוש שנים והופכת אותם לדרמה נבונה, מחושבת בדקדוק, מעוצבת לעילא, שוברת לב ומעוררת מחשבה. מיד בהתחלה היא שואבת אותנו רגשית, עם שחזור קשה של תחושות, של תמונות ילדות, של ההורים האבלים - האבא אף חולה מאד בשלב הריאיון (כעת כבר הלך לעולמו). הם מתארים מה שהתרחש באותו יום שבו נרצחה בתם, כיצד לא חזרה, כיצד חיפשו אותה וכיצד גילו על מותה (באמצעות דיווח חדשותי).
מהחלק הפותח הזה, המורכב בעיקר מראשים מדברים, עוברים להתרכז בחקירה ועד מהרה מתמקדים ברומן זדורוב, האיש שכולנו יודעים שהורשע פעם אחר פעם. הפרק הראשון מציג את טיעוני התביעה, החוקרים, את הבקיעים המתגלעים בדבריו של זדורוב. אבל אז מגיע סוף הפרק והופך את הכל על פיו, מכשיר את הקרקע לפרק שני שמטיל ספק בכל אחת ואחת מהטענות נגד החשוד העיקרי.
זו התבנית שחוזרת מדי פרק, רוקחת דרמה מורטת עצבים הבונה טיעונים כדי להפריכם ומובילה אותנו בסבלנות מנקודה לנקודה. כך בפרק השני מוצבת בפנינו תמונת מראה מעוותת לפרק הראשון - היינו בתחילה צופים מהצד שראו כיצד העולם סוגר על רומן זדורוב, אבל כעת אנחנו בנעליו והעולם סוגר גם עלינו, ובהחלט יכול לסגור עלינו אם רק נהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. בפרק השלישי אנחנו מובלים להאמין שלחברות של תאיר ראדה יש יד במעשה, אך הרעיון הזה מקועקע עד מהרה. כל טיעון מקבל גם את טיעון הנגד, עד שבפנינו ניצבות באופן אמין למדי העובדות לכאורה.
לאורך כל הזמן הזה נוכחת ביקורת קשה של הסדרה ושל דובריה על מערכת המשפט בישראל. בלי התלהמות (אבל עם הרבה זעם מצד דוד שפיגל, עורך דינו של זדורוב, שלא מצליח לדבר אל המצלמה בלי לרכון קדימה), אלא עם מניית עובדות כאילו-אפורות, מתברר כיצד המשפט בישראל נוטה פעמים רבות מדי לטובת התביעה והמשטרה. כיצד למרות שמול פנינו נפרסת עוולה אחר עוולה, החוקרים והשופטים בחרו לא רק להתעלם מהן אלא אף להוסיף עליהן. רבים מהדברים האלה היו חשופים ומוכרים בדיווחי התקשורת לאורך השנים, כולל ממש בחודשים האחרונים, אבל האופן השיטתי והמנומק שבו "צל של אמת" מציגה את הדברים מצליח לשכנע ואף להתסיס. זהו לא עניין של מה בכך, בהתחשב בעובדה שמקרה הרצח של תאיר ראדה עולה לכותרות לעתים תכופות, פורסם ספר בעניין, וברשתות החברתיות מנתחים לעייפה כל פרט הקשור בפרשה.
השוט האחרון והיפה של הסדרה מציג את הדוברים הרבים בה במבט עילי שנראה קצת כמו לוח משחק - המשפחה, החברים, אנשי משטרה לשעבר, עורכי דין משני הצדדים, חוקרים פרטיים, עדים וכן הלאה. אלה הדברים, מסכמת הסדרה ואומרת, התמונה המלאה ככל שעלה בידנו להציג אותה. עכשיו תורכם לבוא ולהזיז משהו.