נושאים חמים

המהפכה תשודר בפייסבוק: הטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים אותה עומדת להשתנות לנצח

אחרי פלטפורמות סטרימינג כמו נטפליקס, אמזון והולו, בימים אלה נכנסות חזק למשחק גם פייסבוק, סנאפצ'ט, אפל טיוי ואחרות. על הכוונת: דרמה, קומדיה, אימה, אנימציה, דוקומנטרי ותוכניות אקטואליה יומיות - כולן הולכות לשנות את תעשיית הטלוויזיה כפי שאנחנו מכירים אותה

סיפורה של שפחה (יח"צ)
הסטרימינג המסורתי הוא כבר הדבר הישן. "סיפורה של שפחה" של הולו (צילום: יח"צ)

רשימת המועמדויות לאמי 2017 שהוכרזה בשבוע שעבר שברה שיאים לא רק במספר הגבוה שקיבלה נטפליקס (91), אלא גם בשתי מועמדויות אחרות המסתתרות ברשימת הקטגוריות הטכניות שאף אחד לא באמת קורא. הקטגוריה הנכספת היא "הישג אמנותי יוצא דופן במדיה אינטראקטיבית בתוך תוכנית לא מתוסרטת", והמועמדים היוקרתיים הם ספיישל בשם " Stand for Rights: A Benefit for the ACLU" עם טום הנקס, ותוכנית נלווית של "The Voice". לא ראיתם? חבל. אולי שווה להשלים לפני הטקס, אם כי לא תמצאו אותן באתרי ההורדות או בשירותי הסטרימינג: הספיישל של הנקס היה למעשה שידור חי בפייסבוק לייב, השטות של דה וויס נקראת בעצם "The Voice on Snapchat", ומדובר בפעם הראשונה בה רשתות חברתיות כמו פייסבוק וסנאפצ'אט זוכות לנוכחות כלשהי, עלומה ככל שתהיה, בטקס פרסים טלוויזיוניים. ניק בל, סגן נשיא חטיבת התוכן בסנאפצ'אט, הצהיר כי זה "מרגש שהתוכנית הראשונה שמופקת על ידי רשת טלוויזיונית עבור הפלטפורמה שלנו היא התוכנית הראשונה שלנו שמועמדת לאמי". הוא אמר "ראשונה" פעמיים ולא במקרה, כי אין לו ספק שזה יקרה שוב, וגם לכם לא צריך להיות.

"תור הזהב" הטלוויזיוני, כפי שנהוג לכנות אותו, התחיל לפני קצת יותר מעשרים שנה עם סדרות הברודקאסט, המשיך לסדרות בערוצי הכבלים בתשלום (HBO), ערוצי הכבלים הבסיסיים (AMC, FX), ועכשיו אנחנו מתקרבים לשיא תקופת הסטרימינג עם נטפליקס ו-93 המועמדויות שלה, אמזון והולו. קצת מצחיק עדיין לקרוא לזה "טלוויזיה", כי יותר ויותר אנשים צופים במסכים שהם לא טלוויזיוניים, בסדרות שכלל לא משודרות בטלוויזיה, ולא בהכרח עונות להגדרות הקונבנציונליות של טלוויזיה. כך שמי שמחפש את השלב הבא באבולוציה הזו לא צריך ללכת רחוק כל כך מעבר לכיס שלו. הוול סטריט ג'ורנל דיווח לאחרונה כי פייסבוק התחילה לנהל מגעים עם אולפנים הוליוודיים על הפקה של סיטקומים, דרמות ותוכניות ריאליטי מקוריות בתקציב ובאורך של סדרות כבלים, כשלפי הדיווח היא מוכנה לשלם כ-3 מיליון דולר לפרק באורך של לפחות חצי שעה (עם הפסקת פרסומות ממומנות). פייסבוק מטרגטת את קהל הגילאים של 17-30 ומשתמשת ב"סקנדל" וב"הרווק" כמודלים לסגנון התוכניות שהיא מחפשת, אבל מבהירה גם מה היא לא מחפשת: לא עירום, בלי קללות, לא סדרות פוליטיות או כאלו שמתמקדות בחדשות, וגם לא סדרות שעוסקות ישירות בטינאייג'רים.

שובר שורות (יח"צ)
האנשים מאחוריה מגיעים לאפל טיוי. "שובר שורות" (צילום: יח"צ)

לדוגמא - "Strangers" היא אחת הסדרות שתעלה עד סוף השנה לפייסבוק (למרות שאמנם לא הופקה ייעודית עבורה), על צעירה בת 20 פלוס שמשכירה את החדר הנוסף בדירתה לזרים כדי שתוכל לשלם שכר דירה, ועל הדרך נפתחת לחוויות רגשיות, מיניות ומקצועיות חדשות. לא מפתיע לגלות שהסדרה הזו מגיעה מצוות המפיקים והבמאים של "בנות" ואף מכילה הופעות אורח של ג'מיימה קירק ושירי אפלבי, לצד קאסט יחסית אנונימי שכיכב בסדרות כמו "משלחת חיפוש" ו-"Unreal". במקביל מפיקה פייסבוק תוכנית ריאליטי חדשה בשם "Last State Standing" מבית היוצר של מפיקי "American Ninja Warrior", שבה מתחרים נציגים מכל 50 המדינות בארה"ב בסדרה של אתגרים שיכולה לזכות אותם ב-500 אלף דולר במזומן. הפרויקט השלישי של פייסבוק הוא החייאה מוזרה של סיטקום MTV בשם "Loosely Exactly Nicole" שבוטל בסוף השנה שעברה. מצד שני, גם נטפליקס נבנתה על החייאות.

רחוק יותר על הרדאר נמצא שעשועון שידוכים בשיתוף תאגיד המגזינים "קונדה נאסט" על בליינד דייט של זוגות שנפגשים לראשונה במציאות וירטואלית. "המטרה שלנו היא להפוך את פייסבוק למקום שבו אנשים יכולים להצטופף יחד סביב סרטון וידאו", אומרים בחברה, "ואנחנו מתמקדים בסדרות אפיזודיות ומנסים להבין אילו נושאים עובדים ואיך". רק לציין: לאחרונה חגג מארק צוקרברג 2 מיליארד משתמשים פעילים מדי חודש - קהל פוטנציאלי שהוא חלום רטוב של כל רשת שידור או שירות סטרימינג.

מארק צוקרברג מייסד פייסבוק (ShutterStock)
אל תהיה זר. מארק צוקרברג (צילום: ShutterStock)

כבוד המועמדת השנייה, סנאפצ'אט, כבר לא מגששת את דרכה בתחום אלא לגמרי בתוכו: אותו וול סטריט ג'ורנל דיווח כי מעבר לשת"פ עם NBC ו"דה וויס" (שכולל גם סדרת לוויין ל"טונייט שואו" עם ג'ימי פאלון) סנאפ כבר חתומה על הסכמים עם שמונים אלף חברות הפקה ורשתות אחרות, בהן ABC (סדרת לוויין ל"הרווק"), דיסקברי, BBC, ESPN, A&E, טרנר, MGM ועוד, להפקת תכני טלוויזיה מקוריים. על הכוונת: דרמה, קומדיה, אימה, אנימציה, דוקומנטרי ותוכניות אקטואליה יומיות. למעשה, עד סוף 2017 מתכננת סנאפצ'אט להעלות בין 2 ל-3 פרקים חדשים של סדרות ביום, שאורכם לא יעלה על 10 דקות, אשר יופיעו למשתמשים תחת טאב ה-Stories הידוע, איפשהו בין תמונות אוזני הכלב לסלטות בסלואו מושן. אותו ניק בל, ששימש בעבר כבכיר בתאגיד המפלצתי News Corp של רופרט מרדוק, הצליח להחתים כל כך הרבה מה"אויבים" שלו בטענה שהוא רוצה בעצם לעזור להם לחשוף את המותגים שלהם לקהל צעיר יותר, ושהוא לא מעוניין להיות "TV killer", כהגדרתו.

שזה נחמד, כי חודש וחצי לאחר שאמר את הדברים האלה פורסם כי סנאפצ'אט חתמה על הסכם עם תאגיד Time Warner (אליו שייכות חברת ההפקות וורנר בראד'רס, רשת HBO, רשת CNN, חברת הקומיקס DC ואפילו חלק מהולו) שעיקרו – 100 מיליון דולר להפקת תכנים טלוויזיוניים לרשת החברתית במשך שנתיים. החלק המדהים הוא שסנאפצ'אט היא לא הקונה פה אלא המוכרת: טיים וורנר תשלם לה את הסכום הזה תמורת הזכות להפיק לה סדרות מקוריות (שתי החברות יתחלקו ברווחי הפרסום), ולפרסם אצלה מודעות לתכנים טלוויזיוניים קיימים של HBO, ה-CW, סרטי הקומיקס של DC ועוד. אז כשבל אומר שהוא לא רוצה להרוג את הטלוויזיה אלא לתמוך בה, זה בעצם מגיע ממקום של צדקה: אם HBO צריכה את סנאפצ'אט כדי לפרסם את עצמה, די ברור מי פה שייך לעתיד ומי לעבר. זה אפילו קצת מצחיק: ה-WSJ מתאר כיצד בכירים בסנאפצ'אט יושבים באופן קבוע עם מנהלי חברות הפקות ואולפנים כדי להסביר ולהנחות אותם איך ליצור תוכן שישלהב את המשתמשים של הרשת החברתית, ובכירי הוליווד גומעים את הידע הזה כמו מים קרים בחודש יולי בתל אביב. סנאפצ'אט, רק לציין, עומדת על יותר מ-255 מיליון משתמשים פעילים, שזה חלום לא פחות רטוב.

לוואסטאפ חביבת הישראלים, לעומת זאת, יש כבר יותר מ-1.2 מיליארד משתמשים ברחבי העולם. חלקם אפילו שמעו על "Uk'shona Kwelanga", במיוחד אם הם גרים בדרום אפריקה: סדרת דרמה מקורית בת שבעה פרקים שמתרחשת כולה באפליקציה דרך סרטוני וידאו, הודעות טקסט, קבצי קול ותמונות שנשלחות ישר למשתמש. העלילה עוסקת באב משפחה שנפטר במפתיע בנסיבות לא ידועות, ומשפחתו פותחת קבוצת וואטסאפ כדי להתמודד עם הקושי הכלכלי של ארגון הלוויה. בתוך הקבוצה עצמה עולות שאלות, נחשפים סודות והדרמה המשפחתית מגיעה לשיאים. ה"צופים" למעשה מוזמנים לתוך הקבוצה הזו – כל שצריך לעשות הוא לשלוח שם ושם משפחה למספר מסוים, לשמור אותו בזיכרון ולהתחיל לקבל פרקים ישירות בצ'אט כל יום במהלך שבוע. מי עושה מזה כסף בדיוק? חברת ביטוח דרום אפריקאית, שגם מממנת את הסדרה וגם שותלת בה פרסומות. וכמובן, הדרך היחידה ליהנות מהסדרה היא לפתוח חשבון בוואטסאפ והתחיל להשתמש באפליקציה. זו כבר גישה טלוויזיונית שדומה יותר למודל של ערוצי הכבלים והסטרימינג מאשר של הברודקאסט: להשתמש בתוכן מקורי רק כדי להגדיל את מספר המנויים, וכקבי הליכה לשירותים האחרים שהם מציעים. ואין ספק שתוכן בלעדי שנמצא איתך לכל אורך היום וזמין לצפייה בכל רגע נתון הוא המודל העסקי של השעה. גם לטוויטר, אגב, יש סוג של תוכניות מקור שהן יותר תוכניות אולפן בנושאי ספורט ואקטואליה, המשתלבות בערוץ החי שפתחה לאחרונה, אבל כן – לטוויטר יש ערוץ אינטרנטי. מה הסיכוי שלא תשתלב שם סדרה אמיתית מתישהו?

פנים, משרד, יום - אפל נכנסת לתמונה עם תכנים שכבר נראים ומתנהגים כמו טלוויזיה כהלכתה: בתחילת חודש יוני השיקה החברה תוכנית מקורית ראשונה בשם "Planet of the Apps", שהיא במהותה רעיון שיושב בול על הצומת בין הוליווד לעמק הסיליקון: ריאליטי על פיתוח אפליקציות שבה מפתחים מציעים רעיון לאפליקציה. אם צוות השופטים (שכולל את גווינית' פאלטרו וג'סיקה אלבה) מתלהב, היזמים רשאים לבחור מנטור שילווה אותם עד לישיבת מימון סופית בנוכחות טייקונים ומיליארדרים בדרך אל האקזיט המיוחל. הסדרה הזו זמינה אך ורק למנויי שירות אפל מיוזיק של החברה ולא בשום מקום אחר - רוצים לצפות? שלמו 10 דולר בחודש.

לא מספיק מעניין? אחלה: ב-8 באוגוסט תושק באפל מיוזיק גירסה מלאה ובלעדית של "קארפול קריוקי" המפלצתית, בלי ניקי גולדשטיין או נדב בורנשטיין, מבית היוצר המקורי של ג'יימס קורדן וצוות הלייט לייט שואו שלו. קורדן עצמו יגיח להופעות אורח (כשוויל סמית' באוטו למשל), אבל 16 פרקי הסדרה יכילו מגוון של זמרים, כוכבים, סלבריטאים וספורטאים שמתערבבים בינם ובין עצמם, כמו למשל שאקירה, אלישיה קיז, מיילי סיירוס, ג'ון לג'נד, מייזי וויליאמס וסופי טרנר מ"משחקי הכס", ג'ון סנה, לברון ג'יימס, סת' מקפרלן, צ'לסי הנדלר ועוד. פרקים חדשים יעלו לשירות מדי יום שלישי, וכאמור לחלוטין לא יהיו זמינים לשיתוף ביוטיוב או בפייסבוק. אין שום ספק שהאמריקאים ישלמו.

סדרה נוספת בקנה של אפל היא סדרת דרמה בשם "Vital Signs" על סיפור חייו של הראפר ד"ר דרה (ובכיכובו, משום מה), והמחסנית עוד לא התחילה להתמלא. כתגובה לידיעות ביקורתיות על כך שאסטרטגיית התוכן המקורי של אפל יורה לכל הכיוונים ולא פוגעת בכלום, גנבה החברה מתחת לאפה של חברת סוני צמד מפיקים בכירים, שהיו אחראיים בין היתר על הפקות כמו "שובר שורות", "הכתר", "המגן", "דמג'ס", "שחור כזה" ושלל יקירות, כך שעכשיו יש לה כיוון ברור. מעבר לזה - לאפל יש כסף, והרבה ממנו. שירות אפל מיוזיק לבדו מכניס לחברה כ-3.2 מיליון דולר בשנה, שזו טיפה בים ה-257 מיליארד שהיא הרוויחה בשנה החולפת. הערכות בשוק טוענות כי החברה עשויה להקצות בעתיד הקרוב כ-10 מיליארד דולר בשנה להפקות מקור, שזה הרבה יותר מה-6 מיליארד של נטפליקס וה-4.5 של אמזון. רק לציין - כ-212 מיליון איש רכשו בשנה החולפת מכשירי אייפון. מה הרייטינג של "המתים המהלכים" שוב?

מפתיע, אבל גם לפלטפורמת הסטרימינג הגדולה ביותר בעולם, שהיא גם הוותיקה מכולן, יש תוכניות, תרתי משמע: כבר שנתיים שיוטיוב (כלומר גוגל, או בעצם חברת העל אלפאבית) מפיקה סדרות רשת מקוריות עבור שירות "YouTube Red" שלה (שירות מנויים בתשלום שמציע צפייה ללא פרסומות, ערוצי טלוויזיה בשידור חי, הורדת סרטונים למחשב וכאמור, הפקות מקור). ב-2017 היא מתכננת לעלות מדרגה עם לא פחות מ-40 סדרות חדשות בהשקעה של בין 3 ל-6 מיליון דולר לפרק. הבולטות שבהן, שיהיו זמינות בחינם אבל עם הכנסה על בסיס פרסומות, כוללות סדרה מאת קווין הארט שמבקר בחדרי כושר וצוחק עליהם, סדרת מאחורי הקלעים של "אלן" עם אלן דג'נרס (דה), תחרות קאברים לשירים בהנחיית ריאן סיקרסט (דה), דוקו שמלווה את דמי לובאטו בהקלטת האלבום האחרון שלה, גרסה מלאה לסדרת הרשת הפופולרית "Good Mythical Morning" ועוד מיני פרויקטים של כוכבי יוטיוב שהתפרסמו בספרה הזו וממשיכים להזין אותה, הפעם עם כסף. מנכ"לית יוטיוב טענה לאחרונה שיותר משתמשים בגילאי 18-49 צופים ביוטיוב מדי חודש מאשר בכל רשת שידור אחרת. סביר מאוד שהיא צודקת.

באותה נשימה היא גם אמרה ש"יוטיוב היא לא טלוויזיה ולעולם לא תהיה – היא משהו גדול יותר. המשתמשים שלנו לא רוצים פוליש, הם רוצים טקסטורה. הם באים לראות את העולם כפי שהוא, מלא באנשים כמו עצמם". כרגע אמנם קשה לדמיין איך צפייה בתוכן טלוויזיוני איכותי יכולה להשתלב על הדרך בין צילומי סלפי לבדיקת סטטוס, ואיך כל הפרויקטים האלה יכולים לאיים על מותגי ענק כמו "משחקי הכס" או "בית הקלפים", אבל בדרך כזו או אחרת זה הולך לקרות: כלכלית, מסחרית, סטטיסטית ויצירתית. אם עידן הסטרימינג שינה את הדרך בה אנחנו צורכים טלוויזיה, עידן המובייל הולך לקפל אותה לתוך החיים שלנו. ואנחנו כנראה הולכים לאהוב את זה.