"סלחי לי", אמר הארי לאישה השמנמנה.
- "שלום, חמוד", היא ענתה. "פעם ראשונה שלך בהוגוורטס? גם רון חדש שם". היא הצביעה על האחרון והצעיר שבבניה. הוא היה גבוה, רזה וגמלוני , עם נמשים, כפות ידיים וכפות רגליים גדולות ואף ארוך.
- "כן", אמר הארי. "העניין הוא - העניין הוא, שאני לא יודע איך ל...".
- "איך לעלות על הרציף?", היא שאלה בנועם, והארי הנהן בראשו.
- "אל דאגה", היא אמרה. "כל מה שעליך לעשות זה ללכת ישר אל תוך המחסום שבין הרציפים תשע ועשר. אל תעצור ואל תהסס ואל תפחד כי אתה תתנגש בו. זה מאוד חשוב. עדיף לעשות את זה בריצה קלה אם אתה קצת מתרגש. לך, לך עכשיו, לפני רון".
- "אממ - בסדר", אמר הארי.
הוא סובב את העגלה והביט במחסום. המחסום נראה מוצק מאוד. הוא התחיל ללכת לקראתו. אנשים נתקלו בו בדרכם לרציפים תשע ועשר. הארי הלך מהר יותר. הוא עמוד פשוט להתנגש בדוכן הכרטיסים ששם, ואז הוא יהיה בבעיה. נשען על העגלה, הוא פתח בריצה - המחסום הלך והתקרב - הוא לא יוכל לעצור - העגלה יצאה משליטה - הוא היה שלושים סנטימטר מהמחסום - הוא עצם את עיניו והתכונן להתנגשות -
היא לא הגיעה... הוא המשיך לרוץ... ופקח את עיניו. קטר בצבע אדום ארגמן עמד סמוך לרציף הומה אדם. שלט מעל אמר "אקספרס להוגוורטס, יוצא בשעה 11:00". הארי הביט אחורה וראה שער ברזל במקום שבו עמדה מכונת הכרטיסים. השער נשא את המילים "רציף תשע ושלושה רבעים". הוא עשה את זה.
(מתוך "הארי פוטר ואבן החכמים")
רכבות. הרבה לפני לילי וג'יימס פוטר, לפני דמבלדור, לפני סוורוס סנייפ, לפני האגריד, אפילו לפני רון והרמיוני, הארי פוטר חב את חייו לרכבות. כמה מהתחנות החשובות בדרך ליצירת סדרת הספרים המצליחה בהיסטוריה עברו ברכבות. אם היה מדובר במטוסים או באוטובוסים, או אם אחת מהן הייתה מקדימה או מאחרת אל אחת מאותן תחנות מכריעות - מילים כמו "הוגוורטס", "אוכלי מוות", "בירצפת" ו"הוא שאת שמו אין להזכיר", לא היו אומרות לנו דבר. בלעדיהן לא הייתה קמה סדרת הסרטים המצליחה בהיסטוריה (שאיבדה בינתיים את ההגמוניה לטובת היקום המורחב של מארוול, אבל למה להרוס את החגיגה), ספרי נוער היו ממשיכים להיחשב להשקעה לא כדאית, מחזות מצליחים לא היו נכתבים, פארקי שעשועים ענקיים לא היו נבנים. בלעדיהן מיליוני אנשים לא היו מצטלמים במשך שני עשורים בתחנת קינגס קרוס בלונדון ליד קיר לבנים סטנדרטי, שמעליו מופיע שלט של תחנה דמיונית לחלוטין.
ב-1964 עלה פיט רולינג, אז חייל בן 18, על הרכבת בתחנת קינגס קרוס בדרכו לבסיס בארברות', סקוטלנד. הגורל ייעד אותו לתא בו ישבה אן וולנט, אחות צבאית, אף היא בת 18. במהלך הנסיעה בת שמונה וחצי השעות, עברו השניים מסמול טוק מנומס לשיחות ארוכות על החיים ועד נשיקות חטופות תחת המעיל. כמה חודשים לאחר הפגישה הראשונה, אן כבר הייתה בהיריון עם בתה הראשונה, ג'ואן. השניים עזבו את השירות יחד והשתקעו בצ'יפינג סודברי, גלוסטרשייר. בזמן שפיט התקבל לעבודה כמהנדס בבית חרושת מקומי, אן נותרה בבית לגדל את ג'ואן ואת אחותה הקטנה דיאן. השנים הראשונות של המשפחה היו סיפור אגדה של ממש, כשג'ואן מגלה מגיל צעיר את חדוות הקריאה ושוקעת בספרים במשך שעות מדי יום.
26 שנים לאחר מכן, בקיץ 1990, עשתה ג'ואן רולינג את הדרך ההפוכה ממנצ'סטר אל תחנת קינגס קרוס, אחרי שעברה לעיר עם החבר שלה באותה תקופה. היא קיוותה לנסיעה רגועה בסיומו של סופ"ש ארוך שבו חיפשו השניים אחר דירות להשכרה, אבל הרכבת התעכבה על הפסים בעקבות תקלה. השעות נקפו, ובתוך בליל המחשבות הכה את רולינג רעיון מקורי, פשוט ויעיל לספר. רעיונות כתיבה לא היו זרים למי שמילאה מגירות במחברות עמוסות בסיפורים שלא פורסמו מעולם, אלא שהפעם המקרה היה שונה. "אני לא יכולה להסביר מה היה הטריגר, אבל ראיתי לנגד עיניי את הרעיון של ילד שלא ידע מי הוא עד שקיבל הזמנה להצטרף לבית ספר לקוסמים, ומשם פשוט הוצפתי במידע: יהיו שם ארבעה בתים וארבע רוחות, ואיך הם ייראו ומה ילמדו בבית הספר הזה, מי יהיו המורים. מעולם לא הייתי נרגשת יותר מרעיון". רולינג הביישנית לא אזרה אומץ כדי לבקש דף ועט מנוסעים אחרים ברכבת, והמשיכה להריץ בראשה את הרעיון שוב ושוב. אף אחד מהספרים הקודמים שכתבה לא פנה לילדים או עסק בילדים, אף אחד מהם לא נבנה על יסודות דמיון כל כך מפותחים, ואף אחד מהם לא נראה כמו הספר הזה. עד שהגיעה לקינגס קרוס, הספר האחד הפך לשבעה.
הילדות המאושרת בבית רולינג התנפצה בתחילת שנות השמונים, כשאמן של ג'ואן ודיאן אובחנה כלוקה בטרשת נפוצה. אן, שהייתה מקור האופטימיות והשמחה בבית, התלהבה מהאפשרות לצאת לעבודה אחרי שגידלה את בנותיה במשך יותר מעשור. אולם מחסור בפרוטאין בעמוד השדרה שלה גרם לשיבוש בהעברת זרמים חשמליים מהמוח לגוף כולו, והוביל לרעד בידיה שלא אפשר לה להחזיק מעמד כטכנאית במעבדה. במשך העשור הבא צפתה ג'ואן כיצד הסיפטומים המחמירים של המחלה הולכים ונותנים את אותותיהם באמה, שאיבדה בסופו של דבר את היכולת ללכת ולתפקד עצמאית. היחסים בין השתיים היו הדוקים במיוחד, אך ג'ואן העדיפה לשמור לעצמה את הרעיון לספר שעלה במוחה, ולעדכן את אמה כשיושלם. אלא שחצי שנה לאחר אותה נסיעה גורלית, ב-30 בדצמבר, 1990, נכנעה אן למחלה והלכה לעולמה מבלי לדעת עליו דבר. היא הייתה בת 45 במותה.
על אף שאובדן אמה הגיעו לאחר תהליך ארוך של התדרדרות הדרגתית, הבשורה הכניסה את רולינג לשוק. היא סיימה את מערכת היחסים עם בן זוגה, ארזה את חפציה ועברה להתגורר במלון רחוק מביתה. מודעת דרושים בגרדיאן על מורים לאנגלית שמבוקשים בפורטוגל העניקה לה את ההזדמנות לברוח ולהתחיל מחדש. כעבור שנה וחצי הכירה את ג'ורג' ארנטס, סטודנט לעיתונות, בפאב בפורטו, והשניים הפכו במהרה לזוג. כעבור מספר חודשים רולינג נכנסה להיריון שהסתיים בהפלה, אך החוויה הקשה רק חיזקה את הקשר בין השניים והובילה את ארנטס להציע לה להינשא לו. מה שנראה היה בתחילה כאידיליה, התברר כסיוט. ארנטס התגלה כבר מוקדם יותר כחסר אחריות ומי שהעדיף לחיות על חשבונה של זוגתו, אולם חיי הנישואים חשפו גם נטייה לאלימות וחיבה לסמים ואלכוהול. חבריה של רולינג גילו שירדה משמעותית במשקל בעקבות המתח שיצרה מערכת היחסים. הדברים הגיעו לשיא בבוקר ה-17 בנובמבר, אז הכה ארנטס את רולינג בעוצמה בפניה מחוץ לביתם, השליך אותה לרחוב והשאיר את בתה הקטנה, ג'סיקה (שהייתה בת חודשיים בלבד) בחסותו.
אחרי שעירבה את המשטרה המקומית, לקחה חזרה את בתה והסתתרה במשך שבועיים אצל חברים מקומיים, עלתה ג'ואן רולינג על טיסה לבריטניה, כשהיא מותירה את ארנטס הזועם שחיפש אחריה בקרב כל מכרי הזוג. עם הגעתן לבריטניה עלו ג'ואן וג'סיקה על רכבת שלקחה אותן לחיים חדשים ושונים מכל מה שהכירו - בסקוטלנד. מלבד ג'סיקה ומספר מצומצם במיוחד של בגדים, ארזה עמה רולינג את שלושת הפרקים הראשונים של הספר על הילד הקוסם, הארי פוטר. "מעולם לא ציפיתי לפשל כל כך עד שאמצא את עצמי בדירה שורצת עכברים ונטולת חימום, מנסה לטפל בבתי הקטנה", סיפרה רולינג, "וכעסתי כי הרגשתי שאני מאכזבת אותה". שנים מאוחר יותר, בספר "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" תודיע פרופסור טרולני המוזרה לתלמיד בהגוורטס שהדבר שהכי פחד ממנו יתרחש ב-16 באוקטובר, יום חתונתה של רולינג. "הייתי עושה את הכל מחדש, צעד אחד צעד, כי בלי הנישואים האלה לא הייתה לי ג'סיקה. אני לא מצטערת על כלום".
בחורף 1993 הדברים לא נראו ורודים כל כך. רולינג התגוררה תקופה אצל אחותה, דיאן, נחושה שלא לפנות לעזרת אביה. לא חלפו שנתיים מאז מותה של אן, ופיט רולינג כבר נישא מחדש. ג'ואן לא סלחה לו על כך, והיחסים בין האב לבתו הלכו והתדרדרו. ביום האב בשנת 2000 היא שלחה לו עותק של "הארי פוטר וגביע האש" עם ההקדשה: "הרבה אהבה מבתך הבכורה". הספר נמכר במכירה פומבית מאוחר יותר תמורת 48 אלף דולר. זאת הייתה אחת האינטראקציות האחרונות בין השניים, שלא נמצאים בקשרי דיבור כבר 14 שנים. בתקופת המגורים אצל דיאן, נאלצה ג'ואן להתמודד עם מצבה הכלכלי והנפשי הקשה. "הרגשתי שהחיים הם כמו תאונת רכבת. הייתי מאוד מרוחקת וקרה". מתנה שקיבלה לחג המולד, האלבום "Automatic For The People" של REM, רק החמירה את מצבה עם האזנות חוזרות ונשנות ל"Everybody Hurts". היא הגישה בקשה לדמי אבטלה, מצאה דירה רעועה והחליטה לסיים את הספר לפני שתתחיל לחפש עבודה כמורה. כצפוי, הלחץ הנפשי השפיע דרמטית על היכולת היצירתית: "לא היה לי פוקוס לכתוב, כל מה שיצא נראה כמו טלאי על טלאי או תוצאה של התקפי זעם. את המפנה בחייה היא חייבת לג'סיקה: "בזכותה הבנתי שאני צריכה ללכת לטיפול, שאני צריכה לבקש עזרה".
עם הלוואה מחבר ותיק שאפשרה לה לעבור לדירה ראויה יותר, וטיפול פסיכולוגי, נראה היה שג'ואן עולה על הגל הנכון. אגדה פופולרית מספרת שכתבה את הפרקים של הטיוטה הראשונה על מפיות בבית הקפה "ניקולסונ'ס", שהיה סמוך לדירת מגוריה. "זה לא נכון. הייתי ענייה, אבל היה לי כסף לעט ודפים", היא מבהירה. יחד עם זאת, ההשראה המשיכה לתקוף אותה במקומות וזמנים לא צפויים. כך, בעודה מחזיקה בשקית הקאה במהלך טיסה קופצנית במיוחד, עלו במוחה השמות לבתים השונים בהוגוורטס. בהיעדר אפשרות אחרת, היא רשמה אותם על השקית עצמה. גם נסיבות חייה השפיעו עמוקות על הטון והאווירה של הספר: "אם אמא שלי לא הייתה מתה, סיכוי טוב מאוד שלא היה הארי פוטר. הספרים הם מה שהם בגלל שהיא מתה. אני לא יכולה לספר למישהו שלא חווה את זה מהו דיכאון. מכיוון שזאת לא עצבות, עצבות משמעותה לבכות ולהתמלא ברגשות. כאן היה פשוט קור והיעדר רגש, הרגשתי חלולה לחלוטין". התחושה הזאת הובילה ללידתם של הדמנטורס (כן, בגרסה העברית קראו להם "סוהרסנים", אבל בבקשה אל תכריחו אותנו לחזור על זה), היצורים האפלים ששומרים על כלא אזקבאן וניזונים מיניקת נשמתם של בני אדם.
הספורט הפופולרי ביותר בעולם הקוסמים, קווידיץ', נולד הודות לחיבה של רולינג לכדורסל. "רציתי שיהיה ספורט בעולם הקוסמים, ותמיד חלמתי לראות משחק שבו עושים שימוש ביותר מכדור אחד בו זמנית. הרעיון שעשע אותי. נהניתי מאוד להמציא אותו, יש לי עדיין את המחברת עם כל הדיאגרמות ושמות הכדורים והחוקים שעברתי עד לגרסה הסופית". מדי יום נהגה רולינג לצאת עם ג'סיקה לבית הקפה הסמוך ולהמשיך את סערת המחשבות. בזמן שבתה נמנמה בעגלה, היא המשיכה לגולל את קורותיו של הילד היתום ומסעו לגילוי גורלו האמיתי. ימים הצטרפו לימים, ולבסוף בשלהי 1995 היא הרגישה מוכנה להימור הגדול בחייה. "יום אחד כשעזבתי את בית הקפה, קול בראש אמר לי שהקושי האמיתי יהיה להוציא את הספר לאור. אם זה יקרה, זאת תהיה הצלחה".
תהליך הכתיבה של "הארי פוטר ואבן החכמים" התארך בגלל מורכבות שיטת העבודה של רולינג. היא התעקשה לכתוב את הפרקים מחדש בעט אחרי סיומם, ואז להקליד כל פרק במכונת כתיבה ישנה. כשכתב היד היה מוכן, החל החיפוש אחר סוכן ספרותי שייצג אותה מול הוצאות הספרים הגדולות. אחרי שהמועמד הראשון דחה את הספר על בסיס תיאור בלבד, שלחה רולינג את שלושת הפרקים הראשונים לסוכן אלמוני למדי בשם כריסטופר ליטל. הבחירה בו נעשתה כי שמו של ליטל נראה לה כמו דמות מספר ילדים, וגרם לה לחשוב שיהיה האיש הנכון לטפל בספרה. החבילה הגיעה לידיו של מנהל המשרד הצנוע של ליטל, ביירוני אוואנס, שקרא את הפרק הראשון ונהנה ממנו מאוד. ההתלהבות הזו הספיקה לליטל כדי לרכוש את הזכויות לספר תמורת 2,500 ליש"ט (כ-12,000 ש"ח במובנים של 1996). הצעד הבא היה לשלוח את הספר להוצאות ספרים, ולקוות שמישהו יסכים להביא את קורותיו של הארי לדפוס. במשך שנה קיבל ליטל לא פחות מ-12 תשובות שליליות מהוצאות לאור שוויתרו על התענוג של אחזקה במה שיהפוך לסנסציה הספרותית של המאה. המו"ל של "הרפר קולינס" היה היחיד שהביע עניין, אך לא מיהר לחזור לליטל עם תשובות.
ליטל החליט לא להמתין והמשיך לשם ה-13 ברשימה, "בלומסברי", בית הוצאה לאור צנוע שקם רק עשור קודם לכן. נייג'ל ניוטון, מייסד ההוצאה והיו"ר בפועל, לקח את שלושת הפרקים הראשונים עמו הביתה בערב, ומסר אותם לבתו בת ה-8, אליס. שעה בלבד לאחר מכן היא יצאה מחדרה ודרשה לקבל מיד את יתר הפרקים. "היא אמרה לי: 'אבא, זה כל כך יותר טוב מכל הדברים האחרים'", סיפר ניוטון. הדבקות של אליס נמשכה חודשים, עד שניוטון נשבר והחליט להביא את הספר לדפוס תמורת מקדמה של 2,500 ליש"ט לסופרת. עם קבלת הבשורה על רכישת הספר, יצאה רולינג לדרך חדשה. היא נרשמה לקורס מורים מזורז בן שנה, שבסיומו קיבלה תעודת הוראה. סיום הלימודים השיק לתאריך ההפצה של "הארי פוטר ואבן החכמים". שש שנים של עבודה הסתיימו, ועכשיו נותר רק לקוות שהספר יצליח מספיק כדי שתוכל להחזיק את הראש מעל המים עד שתסתדר עם עבודה קבועה בבית ספר מקומי.
בארי קנינגהם, מנהל העריכה של בלומסברי, החליט לנקוט באסטרטגיה לא שגרתית להפצת הספר. הוא יצר רשימה מובחנת של מבקרים, סופרים ומנהלי חנויות ספרים, שחשב שיתעניינו בספר. בגרסה שנשלחה למי שנכלל ברשימה, הודגשו ציטוטים ומשפטים בולטים מתוך הספר, על מנת להקל עליהם למשוך את תשומת לבם של אחרים. התגובות הנלהבות שקיבל קנינגהם חיזקו את התחושה האישית שלו שמדובר בספר בעל פוטנציאל מסחרי, ועזרו לייצר סביבו עניין עוד בטרם הגיע לחנויות. הוא פנה למאייר האלמוני תומאס טיילור, שיצר עבורו גרסת אולד-סקול לספר ילדים, ובה הארי התלמיד נראה על רקע ההוגוורטס אקספרס, כשכוכבים מעליו מרמזים לנוכחותו של קסם. העטיפה הבליטה את הספר שנראה "מיושן" יותר ושונה מספרי ילדים מודרניים. הצעד השיווקי האחרון עליו הוחלט הוא שינוי שמה של הסופרת על העטיפה, מחשש שבנים לא ירצו לקרוא ספר שנכתב על ידי אישה. רולינג אימצה את שם אם סבתה, קתרין, ויצרה ראשי תיבות שעמעמו את המגדר שלה. השם ג'יי. קיי רולינג נולד.
עד יציאתו לאור של "הארי פוטר ואבן החכמים", לא זכו ספרי ילדים לביקורות רבות בבריטניה. התפיסה הייתה שעצם קיומם מספיק, והניסיון למצוא בהם ערך מוסף נדון לכישלון. בלומסברי הסתפקה בהוצאה של 500 ספרים בגרסה הראשונה (300 מתוכם נשלחו לספריות), והמתינה בתקווה שאסטרטגיית הפה לאוזן של קנינגהם תייצר יחסי ציבור סביב הספר. לאט, אבל בטוח, החלו הביקורות לטפטף: הגרדיאן, הדיילי מייל, הסאנדיי טיימס ועיתונים בולטים נוספים התמוגגו כולם, כשכישרונה של רולינג מושווה לזה של רואלד דאל ("העי"ג", "מר שועל המהולל", "צ'רלי ומפעל השוקולד") והספר מוגדר ככזה שילדים לא יוכלו להניח מידיהם. אחרי הביקורות הגיעו גם הפרסים, האזכורים ברשימת הספרים היוקרתית BBC והדרישה להדפסות נוספות. במקביל רכשה הוצאת סקולסטיק האמריקאית את הזכויות להפצת הספר בארה"ב, אחרי תחרות קשה ובסכום גבוה (105 אלף דולר) שעוררו תשומת לב לספר בארה"ב. מחשש שהמילה "פילוסופים" (Philosophers) תרתיע ילדים, שונה שם הספר בארה"ב ל"קוסמים" (Sorcerers).
במהלך 12 החודשים שחלפו עד יציאת "הארי פוטר וחדר הסודות", הספר השני בסדרה, הפך הטפטוף הבריטי המהוסס לשיטפון. גם בארה"ב נדרש הספר לתקופת התאקלמות עד שמיטב העיתונים והמגזינים העניקו לו ביקורות אוהדות. סיבה נוספת לעיכוב הייתה חנויות הספרים הגדולות, שסירבו להציע למכירה ספר מהוצאה כה שולית, ושלחו את המעוניינים לחנויות עצמאיות. רק אחרי שהניו יורק טיימס והבוסטון גלוב התייחסו אליו, נפרץ המחסום ו"הארי פוטר" תפס את מקומו בחנויות הראווה של הרשתות הגדולות. התלהבות המבקרים ושלל פרסים במגזינים מובילים להורים עשו את שלהם. באוגוסט 1999, שנתיים בלבד אחרי הפצתו הצנועה, התברג "הארי פוטר ואבן החכמים" במקום הראשון ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, ושמר על מקומו במשך כמעט שנה. כשרולינג נסעה לראשונה לארה"ב כדי לקדם את הספר, היא חלפה על פני תור שהתעקל לאורך רחובות ארוכים המוליכים לחנות הספרים בניו יורק, והבינה: הקוסם הצעיר שלה הפך לגיבור תרבות.
סדרת ספרי "הארי פוטר" תורגמה ל-68 שפות, הופצה ב-200 מדינות ומכרה עד היום 400 מיליון עותקים משבעת הספרים - הסדרה המצליחה בכל הזמנים. רק התנ"ך והספר "ציטוטיו של היושב ראש מאו דזה דונג" נקראו יותר בהיסטוריה מעלילותיו של הנער ששרד. ג'ואן רולינג לא בילתה יום אחד בכיתה. במקום זאת היא הפכה לאדם הראשון בהיסטוריה שהפך למיליארדר בזכות הספרים שכתב. ספריה עובדו לשמונה סרטים שגרפו יחד 7.7 מיליארד דולר ברחבי העולם. הארי חווה את את תהפוכות המציאות, כפי שהיוצרת שלו עשתה, ויצא מהם מצולק אבל מנצח. מוסר השכל שמלווה את כל מי שליווה את קורותיו ב-20 השנים האחרונות.
"בסופו של דבר כולנו צריכים להחליט עבור עצמנו מה נחשב לכישלון
שבע שנים אחרי שסיימתי את לימודיי, נכשלתי באופן עצום. נישואיי הקצרים התרסקו והפכתי למחוסרת עבודה, אם יחידה, והכי ענייה שאפשר להיות בבריטניה המודרנית מבלי להיות הומלסית. החשש הגדול שהיה להורים שלי לגביי, וזה שהיה לי עבור עצמי, התגשם. הפכתי לכישלון הגדול ביותר שהכרתי...
אז למה אני עומדת כאן ומדברת על היתרונות של כישלון? פשוט מכיוון שהכישלון אפשר לי לקלף את הלא הכרחי. הפסקתי להעמיד פנים שהייתי משהו אחר מלבד עצמי, והתחלתי לרכז את כל האנרגיות שלי לעבודה היחידה שהייתה חשובה לי. אם הייתי מצליחה בכל דבר אחר, ככל הנראה לא הייתי מוצאת את הנחישות להצליח בתחום שאליו האמנתי שאני שייכת. שוחררתי לחופשי בגלל שהפחד הגדול שלי התגשם והייתי עדיין בחיים, עם ילדה שהערצתי, מכונת כתיבה ישנה ורעיון גדול. נקודת השפל הייתה היסוד שעליו בניתי מחדש את חיי.
אתם כנראה לא תגיעו לרמת הכישלון שאליה הגעתי, אבל כישלון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. בלתי אפשרי לחיות מבלי להיכשל במשהו, אלא אם כן חייתם בזהירות כה רבה עד שיכולתם לא לחיות בכלל - ואם כך, הרי נכשלתם בכל מקרה
הכישלון העניק לי ביטחון עצמי גדול יותר מכל הצלחה במבחן. הכישלון לימד אותי דברים על עצמי שלא הייתי יכולה ללמוד בדרך אחרת. גיליתי שיש לי כוח רצון, ושאני הרבה יותר ממושמעת ממה שחשדתי. גיליתי גם שיש לי חברים שערכם גדול יותר מאבנים יקרות...
לעולם לא תכירו את עצמכם באמת, את החוזק של מערכות היחסים שלכם, עד שלא תיבחנו על ידי מצוקה. הידע הזה הוא מתנה גדולה, על אף שהוא נרכש במחיר כואב, והוא הידע החשוב ביותר שאי פעם רכשתי
התעודות שלכם, קורות החיים שלכם - הם לא החיים שלכם - על אף שתפגשו אנשים רבים בגיל שלי שמבלבלים בין השניים. החיים קשים ומסובכים, ומעבר לשליטתנו, והאנושיות של הידיעה הזאת תאפשר לכם לשרוד את התהפוכות שלהם".
(ג'יי קיי רולינג בנאום בפני בוגרי הרווארד, 2008)