"כמה רחוק?" כך קוראים לריאליטי האהבה והזוגיות החדש של קשת. אתם אמורים להשלים בראש את השאלה: כמה רחוק תלכו בשביל אהבה. אבל יש עוד דרכים להשלים את השאלה הזאת, וגם הן תקפות באותה מידה, אם לא יותר. כמה רחוק הסוף של הפרק הזה? כמה רחוק ילכו ערוצי השידור בניסיון למלא את לוח השידורים פוסט הפיצול? כמה רחוק סבב הליהוקים הבא ל"חתונה ממבט ראשון"? כמה רחוק השלט, למען השם? אני רוצה להעביר ערוץ.
עד כאן השאלות. וכעת לתשובות. האם הריאליטי החדש של קשת שווה את הזמן שלכם? התשובה היא לא. הוא לא שווה את הזמן שלכם. רחוק מכך (הבנתם? רחוק). קשת רקחה כאן פורמט שמרגיש כמו גרסת המנה חמה של דברים שעבדו לה בעבר. קצת מזה ומעט מן ההוא, אבל אין הרבה זמן לתת לכל זה להתבשל, אז נשפוך על זה קצת מים חמים ומונוסודיום גלוטמט - לכסות 5 דקות וזה מוכן. ומה רע בזה? שום דבר, ככל שאתם אוהבים ללכת לישון עם צרבת.
'כמה רחוק' לא מבזבזת זמן. היא עובדת מהר. כבר בדקות הראשונות שלה קיבלנו את תמצית סיפורו האישי של יונתן הרווק שעומד במרכזו של פרק הפתיחה. הוא אלמן בן 38, עם עסקים בברצלונה ובת מתוקה בת 4. הוא רוצה "אהבה ישראלית". הוא לא יצא לדייט כבר 14 שנה. זה לא התמצות שלי, ככה הסיפור הובא בתוכנית. אז נכון, נחמד שלא מורחים לנו סיפורי רקע במשך 45 דקות עם "זכיתי לאהוב" של עברי לידר ברקע כדי שנרגיש שנוגעים לנו בלב עם נייר שיוף, אבל משהו בקצב המהיר מדי של התכנית והתמציתיות התכליתית גם הוא מחטיא את המטרה.
הכל זז נורא נורא מהר: הדייטים תזזיתיים. היכרות, מבוכה פרידה. פגע וברח. אבל לא משנה, הוא כבר החליט מי נוסעת לברצלונה. והופ - אנחנו על המטוס עם ארבע בנות. מצמצתם והן כבר בברצלונה, רבות על החדר עם המיטה הזוגית.
תוכניות ריאליטי, בגדול, הן עניין מביך. על אחת כמה וכמה אלה שעוסקות באהבה, זוגיות ודייטים. כדי שנצליח להתגבר על המבוכה האינסטינקטיבית שהסיטואציות המתועדות בהן מעוררות בנו, אנחנו חייבים קצת זמן להזדהות, להכיר, לפתח אמפתיה לטיפוסים המביכים והמובכים שמפלרטטים ומצחקקים בגמלוניות על המסך שלנו.
אחת הסיבות שחתונה ממבט ראשון עבדה כל כך טוב היא משום שהיה קל להזדהות עם הדמויות שעמדו במרכזה. הם נראו "רגילים", לא כמו טיפוסים שהולכים לריאליטי של זוגיות, אלא כמו אנשים נורמליים שבאמת רוצים זוגיות (עם בנאדם אחר, לא עם השקות). "כמה רחוק" לא נותנת לנו את החסד הזה, ולכן אי אפשר באמת להתחבר אליה. הדייטים תזזיתיים, ההיכרות עם הנפשות הפועלות שטחית והכל פשוט נורה מהר מדי לעבר הצופה כמו רצף של מבזקים נטולי רגש ועניין. הפועל היוצא של זה הוא אדישות. כמה רחוק הם ילכו בשביל אהבה? למי אכפת? זה לא מעניין.
