כמו כדי לסגור מעגל עם תחילתו של שבוע שבו מדינת ישראל מתעסקת בהעמדות פנים מסוכנות בחזית הצפונית, עולה ביום שישי בנטפליקס "אלי" (במקור "The Spy"). המיני-סדרה שיצר גידי רף ("חטופים", "אתר הצלילה בים האדום"), שאף כתב וביים את כל ששת פרקיה, עוקבת אחר המשימה של אלי כהן מעבר לקווי האויב. המרגל הישראלי שגויס על ידי המוסד, התחזה לאיש עסקים סורי אמיד בשם כאמל אמין ת'אבת והשתלב במסדרונות השלטון הסורי. המידע שהזרים בקביעות אל מפעיליו חסך את נפשותיהם של ישראלים רבים, ואפילו אחרי מותו סייע למדינה הצעירה לגבור בקלות יחסית על הסורים במלחמת ששת הימים ולכבוש את הגולן.
עלילתה של הסדרה נפתחת בראשית שנות השישים, כשישראל הייתה רק בת 17, ומתארת את המצב הבטחוני המסובך שהמדינה הייתה שרויה בו. הפכפכה ורצחנית ככל שהייתה הפוליטיקה בסוריה - אז כמו היום - הפלגים היריבים בה היו תמימי דעים ביחס לשנאתם היוקדת לשכנה הציונית מדרום. התנכלויות רצחניות חוזרות ונשנות ברמת הגולן שכנעו את קודקודי ישראל שאין מנוס מלשלוח מרגל שיתריע על כוונותיה של סוריה. לשם כך אותר אלי כהן, עולה ממצרים שגויס ואומן על ידי המוסד כדי לחדור לארץ האויב ולהשיג מידע. כהן עזב את ביתו בבת ים ואת אשתו ההריונית נדיה (הדר רצון-רותם, "חטופים"), והתמסר לחייו החדשים כאיש עסקים עשיר שגדל בגלות והחליט לחזור למולדתו האהובה. קסמו האישי וממונו סייעו לו להתחבר עם כמה מהאנשים החזקים ביותר בסוריה, בכללם האיש שעתיד להפוך לנשיא.
הגם שיש הבדל בין התרועעות עם אויבים מובהקים שמסרבים לקבל את קיומה של מדינתך כפי שעשה אלי כהן, לבין הידמות למומחה צבאי ישראלי שמשדל את דיק צ'ייני לחתום על "ג'ריקן עינויים" - סשה ברון כהן מכיר את הקונספט של לעטות על עצמו דמות ולזרום איתה מול אנשים אמיתיים שאינם מזהים כי מדובר במתחזה. ואף שהשחקן ידוע בעיקר מתפקידיו הקומיים הקיצוניים דוגמת בוראט וברונו, הוא כבר התנסה בעבר בתפקידים יחסית רציניים. אף על פי כן, "אלי" היא עליית מדרגה מבחינת הדרישות הדרמטיות מברון כהן, והוא אמנם עושה עבודה סולידית לאורך כל ששת הפרקים, אך למרבה הצער לא מספיק משויפת ועזה בצורה שתאפשר לנו לחדור אל נשמתו של אלי כהן.
ככל הנראה הבעיה לא טמונה בברון כהן, אלא בתסריט. הוא אמנם מותח, מסקרן ולפרקים נוגע ללב - גם אם נוטל חירויות רבות ביחס לאירועים כפי שידוע שקרו - אולם אחרי שש שעות במחיצת דמותו של אלי כהן, התחושה היא ש"אלי" לא באמת מפענחת את האיש. מי הוא, מה הוא, מה מניע אותו מלבד פטריוטיות. האלמנטים ממש שם, הסדרה נוגעת בהם. הבדידות, הגעגועים, הזרות, האהבה הגדולה לרעייתו, הגזענות שהוא ונדיה חווים בארצם כמזרחים בלי שאף אחד ידע על ההקרבה הגדולה שלהם. אבל כל המרכיבים האלה נראים כתבלין, וחוסר ההתעמקות בהם מתסכל.
למעשה, על אף הבחירה בשם הפמיליארי בעברית במקום "המרגל" כמו בלעז, "אלי" מצטיירת יותר ככרוניקה יעילה המתארת את השתלשלות האירועים, פחות חקר נפשו של הגיבור. זה קורה על אף שהסדרה ממוסגרת כמעשייה על זהות. היא נפתחת בסוף הסיפור, כשאלי כהן במעצר הסורי, מעונה ושבור, כותב לאשתו מכתב ולא זוכר באיזה שם עליו לחתום. בשלב אחר בסדרה אלי אומר בפירוש למפעיל שלו, דן פלג (נואה אמריך) כי אינו מצליח להשתחרר מזהותו ככאמל גם בביקוריו בביתו בישראל. אלא שהנושא - שאמנם לא מקורי אבל תמיד מעניין - זוכה למעט מאוד בשר לאורך הסדרה.
אנחנו רואים את אלי מתגעגע מאוד לנדיה, מייחל לראות את בנותיו שמעולם לא הכיר, וזה מתוק ועצוב, אולם בכך "אלי" מעגנת את זהותו המקורית של גיבורה, ממחישה שהאדם האמיתי משקיף תמידית מבעד לעיניו של כאמל. בנוסף, אחרי שנים של טוויית קשרים עם סורים ואפילו בת זוג פוטנציאלית, הסדרה לא מראה לנו שום אמביוולנטיות ביחסו של אלי/כאמל כלפיהם. הוא מפקיר אותם לגורלם לטובת הדבר הבא רגע אחרי שסיים להשתמש בהם, בלי שייראה על פניו בדל ספק או צער, בלי שיירשם בנפשו המחיר על בגידה באנשים שכינה חברים.
נוכחותו של אמריך מקשה לא לערוך השוואות בין "אלי" לבין הסדרה הקודמת שבה גילם סוכן ממשלתי העוסק בביון, "האמריקאים". דרמת הריגול המעולה הפליאה לתאר את המחיר הנפשי שכרוך בחיים המורכבים מהעמדת פנים, סכינים בגב ומשימות קטלניות, ועשתה זאת בלי להאכיל את הצופה בכפית. "אלי", לעומת זאת, מעדיפה לנקוט במסבירנות יתרה, כמו גם לערום שלל סצנות שבהן ברון כהן עושה פרצופים כל כך אשמים - הרי איך נבין שהוא בגוב האריות ובקביעות נמצא פסע מלהיתפס? - עד שנראה בלתי סביר שאף אחד לא חושד בו.
היתרון הגדול הוא שהאירועים והתקופה שהסדרה מגוללת מרתקים ומרגשים בפני עצמם, בפרט עבור הצופה הישראלי. "אלי" מפיחה חיים בישראל בת העשרה, מרעיפה שוטים יפהפיים שכמו נשלפו מגלויות שתמצאו בספרייה הלאומית - חקלאים וחקלאיות בכובעי טמבל מעבדים את האדמה, טרקטור אדום נושן חורש את הקרקע - לצד בריאתן של תל אביב ודמשק דאז (הצילומים נערכו בבודפשט ובערים שונות במרוקו).
בתוך כך הסדרה מהווה מבוא לכמה מהארכי-נבלים שישראל והעולם צפויים להכיר לאורך השנים. אוסמה בן לאדן בן ה-8 מבליח פתאום ליד אביו הארכיטקט שהגיע לסוריה, חאפז אל אסד ויאסר ערפאת עושים את צעדיהם הראשונים לקראת ייעודיהם כנשיא סוריה וראיס הרשות הפלסטינית, בהתאמה. ובין האנשים הנקלים האלה ודומים להם מתמרן אלי כהן.
"אלי" מציגה את המרגל הישראלי על כל מעלותיו וגבורותיו, תושייתו וחריפותו, אך נמנעת מלתאר אותו כמושלם. תחת זאת אנחנו מקבלים אדם שפעמים רבות שגה, נהג בפזיזות ולא אמד נכון את הסכנה שהוא מצוי בה. גישתו אמנם הניבה תוצאות מדהימות, וספציפית בסדרה ייצרה רגעים מורטי עצבים, אך גם רמזה על סופו. בהתאם גם המוסד לא יוצא נקי. הסדרה מבהירה שהעיקשות של מקבלי ההחלטות לשלוח את כהן לסוריה בפעם האחרונה, בהכירם את אופיו וכאשר כבר ניתן היה לראות שטבעת החנק סוגרת עליו, היא זו שעלתה לו בחייו.
אפשר אם כן להתאכזב מהיעדרו של שאר רוח ב"אלי", מההעדפה לטקסט על פני סאבטקסט, מהחיבה לסצנות מתח מהונדסות שלפעמים גורמות לדמויות להיראות מטומטמות. למרות זאת, הפניית הזרקור אל אחד האישים הגדולים בתולדות מדינת ישראל והצבתו במרכז, מפרנסות בקלות את שש השעות של "אלי" ומניבות ככלות הכל סדרת מתח מעניינת ומבדרת.