"פשוט ככה" היא בדיוק כמו "סקס והעיר הגדולה". לא היא השתנתה אלא אנחנו

שום דבר לא היה פשוט לסדרה "פשוט ככה". עוד לפני שהתחילו לצלם אותה כבר ריחפו מעליה סימני שאלה, והרבה מאוד סימני קריאה. "סקס והעיר הגדולה" תמיד גררה אחריה ביקורת קולנית לצד פרצי אהבה שהכתירו אותה כ"פורצת דרך", "איקונית" ועוד סופרלטיבים. במקרה של פתיחת הפרנצ'ייז מחדש כדי לראות איפה נמצאות הגיבורות שלנו היום, גם אוהביה וגם שונאיה היו מאוחדים בדעתם שאין סיבה להחזיר אותה שוב מהמתים, שאין מה לחדש, ומה יהיה עם האובססיה הזאת להמציא מחדש כל חתיכת עלילה מהעבר?

מראש נראה שמעריצות ומעריצי הסדרה לא יצליחו ליהנות מאף החלטה שנעשתה מהרגע שנודע שהסכסוך בין קים קטרל להפקה לא ייפתר, ודמותה האהובה במיוחד של סמנתה ג'ונס, זו ששמה את ה"סקס" ב"סקס והעיר הגדולה", לא תחזור לחיינו בגלגול הזה. ציפיות המעריצים היו נקודת פתיחה קשה לסדרה, שההפקה שלה סבלה גם ככה מאתגרים רבים מאוד, כמו למשל צילומים בניו יורק של עידן הקורונה, אבל אף אחד לא יכול היה לצפות את רצף האירועים המפתיעים והטרגיים שליווה את שידורה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

לא הייתה דרך טובה באמת להפריד את סמנת'ה מהסיפור בצורה שתספק אותנו, אבל הפתרון שמצאו הכותבים הזוי במיוחד, ושם הרבה אחריות עלינו הצופים להסתדר עם המצב הקיים. היא כאילו, איננה. תבינו מזה מה שתבינו. ואם זה לא מספיק, אז כבר בסוף הפרק הראשון עברנו טלטלה נוספת, כשעוד דמות מפתח אהובה נפרדה מהסדרה. מיסטר ביג, שעל אהבתו ותשומת ליבו נלחמנו ביחד עם קארי כל השנים, הלך לעולמו בסצנה טרגית ושוברת לב, וכל העולם השתנה לנו. אבל… האמנם? האם באמת לא יכולנו לראות את זה בא? הרי "סקס והעיר" היא סדרה על קארי בראדשו, רווקה מקצועית, ושלוש החברות הרווקות שלה. עכשיו אין לנו אפילו את סמנתה, זו שיכולנו תמיד לסמוך עליה שלא תעשה לנו את זה ותלך פתאום ותתחתן, זו שהייתה תמיד הרווקה האולטימטיבית, ומישהי חייבת להיכנס חזרה למשבצת הזאת. וזאת חייבת להיות קארי.

אז נקודת הפתיחה של העלילה היא שני פילים גדולים שאינם יותר בחדר - גם ביג וגם סמנת'ה. ואם אין את סמנתה, מישהו צריך לשבת בכיסא הרביעי בבראנצ', ובפרקים הראשונים נראה כאילו מי שהחליק לשם הוא סטנפורד, ה-עוד-חבר-הכי-טוב של קארי. ועוד לפני שהספקנו להחליט האם זה לגיטימי או פתטי, המציאות התערבה ושינתה הכל. השחקן ווילי גרסון, שגילם את דמותו של סטנפורד כל השנים, נפטר לפתע. הכותבים לא התמודדו עם המשבר החדש בצורה מאוד מוצלחת, ועשו מעשה "מיני-סמנתה"; סטנפורד פשוט קם ונעלם יום אחד ללא התראה, נסע… לאנשהו, למטרת… משהו? בלי שום הסבר מניח את הדעת, השאיר סטנפורד את חברתו הטובה ביותר קארי, זו שהרגע התאלמנה, ואת בעלו המופתע אנתוני, לתמוה על היעלמו במשך פלוס מינוס חמש דקות, לפני שאנתוני זז משבצת ומילא את מקומו במה שהפך להיות הכיסא הריק של דמויות מתחלפות. מזל שהיה לנו עוד בסטי גיי בסביבה.

יוצרי הסדרה היו סופר גאים בטוויסט הסודי שלהם, אבל הצופים היו נרעשים ושבורי לב על לכתו בטרם עת של מיסטר ביג. סלבריטאים וגם סתם אנשים מיהרו להתבאס מזה בטוויטרים שלהם. עד כאן הגיוני, נגיד, אבל אז, בצעד אמריקאי אופייני, עברו הצופים ישירות לשלב הזעם, והוציאו אותו על חברת פלטון, מכשיר הכושר הפופולרי שכביכול עליו התאמן ביג בערב מותו, אימון שגרם להתקף הלב שהרג אותו. המעריצים זעמו על פלטון, והשיח על כך שהאימון הזה יכול לגרום להתקף לב, גרם לחברה להוציא מיד הצהרה רשמית שמותו של מיסטר ביג קשור בכלל לאורח החיים הנהנתן שלו כל השנים, הכולל סיגרים, קוקטיילים וסטייקים. ואולי בכלל יש בהיסטוריה המשפחתית שלו בעיות לב? מי יודע! מה אנחנו באמת יודעים על המשפחה שלו? הם אפילו הביאו סימוכין של רופאה אמיתית שתתן חוות דעתה על הדמות הפיקטיבית לגמרי הזאת שמתה מוות פיקטיבי לגמרי על המוצר שלהם.

חשבתם שפה תיגמר התגובה ההיסטרית? טעיתם, כי בפלטון הגדילו לעשות ותיק-תק הפיקו פרסומת מושקעת שבה כריס נות' והנציגה שלהם (שגם הופיעה בסדרה בתור מאמנת הכושר), יושבים מול אח מבוערת ומדברים על כך שהוא בעצם חי ובריא וחתיך והכל טוב. בסוף הפרסומת עולה הקריין ראיין ריינולדס ומכריז שאימון בפלטון הוא טוב ללב וש"הוא חי!". לרגע היה נראה שהמשבר היחצני הטרחני הזה נפתר, אבל אז, ג'סט לייק דאט -

זה קרה. הדבר שממנו חוששת כנראה כל הפקה בהוליווד בימינו, ובצדק. שתי נשים חשפו שכוכב הסדרה, כריס נות', תקף אותן מינית. כעבור כמה ימים, הגיעה עוד עדות. תוך לילה, הפך מיסטר ביג מסמל סקס שנשים הרגישו חופשי לחפצן כחלק מתחביבן לחיות דרך קארי בראדשו, לעוד גבר מאכזב עד דמעות במצעד הבלתי נגמר של גברים שגורמים לנו לאבד אמון במין האנושי. נות' מכחיש ומכחיש שלא הייתה הסכמה, אבל זה לא יעזור לו. השחקן בוטל תוך לילה, איבד את עבודתו בסדרה "נקודת שוויון", פוטר על-ידי הסוכן שלו, וחברת פלטון מיהרה להעלים את הפרסומת בכיכובו ולהצהיר שיש להאמין לנפגעות. בהפקת "פשוט ככה" בוודאי שמחים מאוד שהדמות שלו הספיקה למות לפני שכל זה התחולל, וכמובן שהקמאו שהיה אמור להיות לו בפרק האחרון (בחלום של קארי) נערך מחדש ומיסטר ביג לא הראה את פניו.

"סקס והעיר הגדולה" הייתה סדרה על נשים בשנות ה-30 הלא-מציאותיות שלהן, בעולם אובר-זוהר ונהנתן. היא הייתה מוגזמת מאוד בכל פרט שלה - החל מהאופנה האיקונית שהציגה, דרך חיי השפע הלא אמינים של הדמויות, ועד הסמל המסחרי שלה - העיסוק הבלתי פוסק בסקס על כל תנוחותיו. היא הייתה חייבת להגזים, כדי לעשות גלים ולהוות סמן קיצוני למציאות. היא הגישה גרסה של חיים שהם פנטזיה מוחלטת, כדי לנרמל דברים שבאותה תקופה המדיה לא עסקה בהם, וספציפית נשים מיניות שחושבות שזכותן למצוא אהבה ומונוגמיה, אבל גם אורגזמות ואת החופש בחיי הרווקות. וגם מלא תמיכה מחברות טובות. וגם קריירה מספקת. וגם נעליים שוות. שיש להן נקודת מבט שהיא נשית מובהקת והגיע הזמן שהטלוויזיה תשקף אותה. הצופות בשנות ה-90' היו כל כך צמאות לגיבורות נשיות, שהן חטפו את הפנטזיה המהממת הזאת ואימצו אותה לליבן, מזדהות ברמות כל כך גבוהות עד שהתחילו לשאול את עצמן, "האם אני קארי, סמנת'ה, מירנדה או שרלוט?", כאילו הן מתחלקות לבתים ב"הוגוורטס".

"סקס והעיר" עשתה הרבה דברים חשובים בזמנה, ניפצה הרבה תקרות זכוכית, העלתה לסדר היום נושאים שעד אז דוברו רק בחדרי חדרים, אם בכלל. זה היה תפקידה והיא עשתה אותו. אבל כל הטוב הזה בא לצד הרבה חלקים שאנחנו בוחרים לשכוח. סיטואציות מביכות מרוב שהן גרועות, סיפורי סקס לא אמינים, מצעד הגברים הפלקטיים, משחקי המילים הבלתי, והצורך להביט בפרצוף המתרכז של קארי כשהיא כותבת את הטור שלה, ומנסה לחשוב על ה"לא יכולתי שלא לתהות…" המאולץ שלה.

שלא לדבר על כך שעולמן של גיבורותיה היה לבן, עשיר, הטרונורמטיבי ומנותק מהמציאות. גם אם היו פה ושם חריגות מזה ("לקארי יש חבר הומו", "סמנת'ה מתנסה ברומן לסבי", "מירנדה מרוויחה יותר מסטיב") זה הכל היה בשירות אותו סטטוס קוו, פשוט כי הלב היה תמיד רביעיה של נשים צעירות, יפות, רזות, עשירות, קרייריסטיות, שמחפשות קשר עם גברים. כל הדרכים מובילות חזרה לשם.

מה שמוביל אותנו לסדרה החדשה, ותקופה שהיא שונה לחלוטין מהמבט התרבותי שהגישה "סקס והעיר" לפני עשורים. העולם כיום הוא אחר, ונקודת המבט הנשית השתנתה גם היא. נשות הסדרה מבוגרות ב-20 שנה (לפחות אמורות להיות), וכמובן שגם הצופות והצופים כבר לא הצעירים ההוללים כפי שהיו בגיל 25. מן הסתם, הדברים שמעניינים את הדמויות עכשיו הם שונים. כן, הן עדיין רוצות להיכנס למועדון הלוהט כשהן לבושות במיטב הקוטור, אבל יש להן ילדים מתבגרים, נישואין שאולי לא מספקים אותן, קריירות שצריך להמציא מחדש כל הזמן, בעיות בריאותיות, ולפעמים אנשים גם מתים להן כך פתאום בלי הודעה מוקדמת ומשאירים אותן מרוסקות. כל זה רלוונטי, נכון לסדרה כזאת, ו"פשוט ככה" בהחלט יכולה וצריכה לעסוק בכל הדברים האלה.

הבעיה מתחילה במקום אחר. כשלוקחים מוצר מלפני 20 שנה ו"מחיים" אותו, הוא כמעט אף פעם לא עומד במבחן הזמן. כדי שהסדרה החדשה תהיה הגיונית ותתאים לתקופה הנוכחית, הרבה דברים שהיו חלק מהדנ"א המקורי שלה חייבים להשתנות - ושינוי זה לא משהו שהמעריצים הוותיקים מעוניינים בו. הצופים מתלוננים על הדמויות החדשות ש"דחפו" להם, על הנכחה של מגדרים שונים בצורה "מוגזמת", ושוכחים ש"סקס והעיר" עצמה, על כל פריצות הדרך שעשתה, הראתה אז עולם עם נקודת מבט מוגבלת בתחומים שאז לא עניינו את המיינסטרים, והיום יכולים לעשות או לשבור כל סדרה.

האירוניה היא שהסדרה המקורית הייתה חלק מהמהפכה שאת הפירות שלה אנחנו מתחילים לקטוף היום. כיום אנחנו בעידן הפוסט-מי-טו, השיח על סקס שונה מהקצה לקצה, מגדר זה דבר שחייבים להתחשב בו, וצריך ללכת מאוד בזהירות כדי להיות בצד הנכון של הפוליטיקלי קורקט. כל זה בעוכריה של "פשוט ככה". במקום שתתפוס את מקומה הקודם בחזית המאבק הליברלי, היא מוצאת את עצמה מבולבלת ואבודה בתוך כל ה-wokeness המודרני. הפנטזיה שעליה נבנתה הסדרה המקורית לא עובדת יותר, כי זה פשוט לא לעניין היום להיות לבנה, פריבילגית, עשירה ונהנתנית באמריקה. "פשוט ככה" מבינה את זה, והיא מנסה. וואו, כמה שהיא מנסה. לפעמים זה עובד מצוין (כן, חייבים עלילה שבה ילדה צעירה מחליטה שהיא לא ילדה יותר, וחייבים להראות את ההורים שלה מתמודדים עם זה), לפעמים זה לוקה בחסר (שום התייחסות לנושא של תקיפה מינית? וואלה?), ולפעמים זה קשה לצפייה ברמה של מירנדה שמנסה נואשות לא להעליב את הפרופסורית שלה ופולטת רצף של שטויות מביכות.

אם היוצרים לא היו צריכים לג'גל כל כך הרבה כדורים באוויר, אולי החלק הראשון של הסדרה היה פחות דחוס ולצופים לא היה כל כך קשה איתה. ל"פשוט ככה" אין זמן להחזיק לנו את היד בזמן שאנחנו מתאבלים על סמנתה ודמויות נוספות. יש לה מלאן דברים להגיד על אישיוז שהיא לא לגמרי מבינה בהם. הצופים מתבקשים למהר ולהכיר מחדש את הגיבורות, להיפרד מדמויות חשובות, להזדהות עם הבעיות של אנשים שהרגע פגשו, ותוך כדי זה כל הזמן להיות מוצפים מכל כיוון בעולם החדש הזה, בצורה שמדגישה כמה היוצרים אבודים בתוכו, וזו עבודה קשה.

ועם כל זה, החידוש מקיים בדיוק את מה שהוא מבטיח. המעריצים הוותיקים יכולים להמשיך ללפות את שרשראות ה"קארי" שלהם ולבכות על תהילת העבר, אבל האמת היא שמה שקיבלנו פה זה לגמרי "סקס והעיר" - מרגשת וגם מטופשת, מצחיקה וגם מביכה. הדמויות מקסימות ובלתי נסבלות בו זמנית והמניעים שלהן ברורים ותמוהים לסירוגין. כן, היא הולכת לפעמים לאיבוד, אבל היא לא השתנתה. היא עדיין צבעונית, סטייליסטית ולא ריאליסטית, מגישה חברות נשית מהממת, דמויות מעוררות הזדהות, ורגעים טלוויזיונים יפים לצד סצנות קרינג'יות - הכל בו זמנית.

העונה הראשונה של "פשוט ככה" זמינה במלואה בהוט ובנקסט טיוי.