פסטיבל הקולנוע הבריטי: מה אסור להחמיץ?

המנדט כבר לא ישוב, אבל פסטיבל הקולנוע הבריטי חוזר לארץ לאחר הפסקה של שנתיים, וטוב שכך: באופן מסורתי, זה היה אחד מן האירועים האיכותיים בלוח השנה הסינמטקי. התוכנייה שלו אף פעם לא היתה עשירה במיוחד, אבל נאצרה בסלקציה נכונה, כך שידעת כי רוב הסיכויים שתיפול על סרט טוב או מעניין.

הדברים נכונים בעיקר במהדורה הנוכחית של הפסטיבל, שייפתח ביום שבת הקרוב, שכן תעשיית הקולנוע הבריטי חוותה את אחת השנים הטובות שהיו לה בעשורים האחרונים. כמיטב המסורת, המשבר הכלכלי עושה רק טוב לאמנות. התנופה שהתחילה ב"נאום המלך" עדיין ממשיכה, כפי שאפשר יהיה להיווכח בשלל הסרטים המדוברים ועטורי השבחים והפרסים שיוצגו באירוע.

האירוע, ביוזמתה ובארגונה של המועצה הבריטית, ייצא לדרך ביום שבת הקרוב (4.2) בהקרנת בכורה מקומית של "אנקת גבהים", העיבוד המודרני של אנדריאה ארנולד ("מחוץ למים") לקלאסיקה של אמילי ברונטה. לאחר מכן, הוא יציג תשעה סרטים בסינמטקים של תל אביב, ירושלים, חיפה, שדרות, ראש פינה, חולון והרצליה. מבין כל אלה, למה כדאי לשים לב במיוחד?

ג'ורג' אורוול אמר פעם כי האנגלים שמחים רק כשהם אומללים, והסרטים שיוצגו בפסטיבל הזה מוכיחים מחדש את אמירתו. כמעט כולם אלימים ומחוספסים מבחוץ, אבל בעיקר מלאי ייאוש ויגון מבפנים. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא "טירנוזאור", אחד הסרטים העצובים של השנה אבל גם הטובים שבהם. כיוון שלא יופץ מסחרית בארץ וזו ההזדמנות היחידה לראותו על מסך גדול, ההקרנה שלו מתבלטת כאירוע שחבל להחמיץ.

הדרמה הזו היא סרטו העלילתי הארוך הראשון כבמאי של פאדי קונסידיין, שחקן שעד עתה היה כוכב קבוע ביצירות נוקשות ועגומות, ועכשיו עושה בעצמו אחת כזו. לשם כך העניק את התפקיד הראשי לעמיתו פיטר מולאן, בריטי נוסף שנוהג להשתתף באופן קבוע בסרטים מסוג זה, ומיטיב לגלם אנשים קשי-יום וקשי-עורף.

כבר בדקות הראשונות של "טירנוזאור", הגבר שמגלם מולאן בועט בכלבו האומלל למוות. הנטייה הטבעית היא לחשוב כי מכאן והלאה הסרט ימשיך לתאר כיצד מהווה דמותו סכנה לחברה, אבל אז הוא פוגש אשה שבניגוד אליו יש לה כסף וגם אמונה באל, והמפגש הזה מוביל להתפתחויות לא צפויות. התוצאה היא אחת מאותן דרמות נדירות, שבהן קורים דברים שונים לגמרי ממה שיכולנו לתאר לעצמנו.

דרמה זו גם מאפשרת למולאן להציג את אחת ההופעות הרגישות, הסוחפות ומלאות ההבעה בקריירה שלו. אוליבייה קולמן שמככבת בצדו היתה אלמונית עד כה, אבל היא מציבה לו תגובת-נגד משובחת כמעט באותה מידה. יחד עם הבימוי החזק אך המאופק והתסריט החכם והמעמיק, מתקבלת יצירה שהיתה ראויה לעיטורים בהם זכתה – ובראשם פרס הקולנוע הבריטי העצמאי לסרט הטוב ביותר.

אגב, בפורום של הסרט ב-IMDB אפשר לקרוא שלל קובלנות משעשעות על כך שבניגוד למובטח בשמו, הוא אינו מציג דינוזאורים. לכן יש אולי להזהיר שאכן, כמו הרבה דברים בו, גם "טירנוזאור" הוא בסך הכל מטאפורה – במקרה זה, מדובר בדימוי שבו השתמש הגיבור כדי לכנות אלמנתו כבדת המשקל. ככה זה, בעולם של הסרט, אפילו בשמות החיבה אין חיבה.

שני סרטים מיניים בוטים למדי, שבאופן אישי לא התלהבתי מהם, אבל אי אפשר להתעלם מהם. הראשון הוא כמובן "בושה" המדובר, שמאז הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה מעורר סערה מסוימת בעולם התקשורת והקולנוע, בעיקר בשל הופעתו עתירת העירום הפרונטלי של מייקל פאסבנדר. השחקן הפורה, שהאל צייד בנתונים פיזיולוגיים מרשימים, מגלם כאן מכור למין, ועושה זאת בצורה טורדת מנוחה באמת.

אכן, יש כאן סקס בכמויות נדיבות, אבל אם מישהו או מישהי באים ל"בושה" כתחליף לצפייה בפורנו, שיידעו כי מדובר ביצירה הכי לא מגרה מינית שאפשר להעלות על הדעת, ובדיוק לכך כיוון הבמאי סטיב מקווין.

הלהיט השני הוא "סוף שבוע", מעין תשובה מודרנית, קווירית ומלאת יצרים לקלאסיקה הבריטית המהוגנת מכולן, "פגישה מקרית". כמו בסרט ההוא, גם כאן אנחנו עוקבים אחר זוג שמתאהב במהרה, מבלה כמה ימים יחדיו ואז ניאלץ להיפרד ולא להתראות שוב לעולם, רק שכאן הגיבורים הם שני צעירים הומוסקסואלים.

"סוף שבוע" קיבל ביקורות מעולות וקטף פרסים כמעט בכל פסטיבל שבו הוקרן. הכוכב שלו, טום קולן (שגם הופיע ב"בלאק מירור") יכבד בנוכחותו את ההקרנה ובכך בעצם יהיה האורח המשמעותי היחיד של האירוע. ככה זה, כיום כל בריטי שמתעתד לבקר בארץ סופג באופן מיידי מכבש לחצים אדיר כדי להימנע מזאת, כך שמעטים שוקלים את האופציה מלכתחילה.

בניגוד ל"בושה", "סוף שבוע" לא יעלה לבתי הקולנוע בארץ, כך שכאן זו ההזדמנות היחידה לראותו.

סרטו הראשון כבמאי של השחקן רייף פיינס, שלקח על עצמו ליצור עיבוד מודרני למחזה של שייקספיר. בראיון ל"וואלה תרבות" שיתפרסם בהמשך החודש, הצהיר דיוויד סיידלר, התסריטאי זוכה האוסקר של "נאום המלך", כי זוהי היצירה הקולנועית הכי טובה של 2011, לא רק באי הבריטי, אלא בכלל. האקדמיה האמריקאית לקולנוע לא ממש הסכימה איתו, ולא העניקה ל"קוריולאנוס" ולו מועמדות אחת לאוסקר. לפי השמועות, זה קרה בין השאר כיוון שהחברים האמריקאים בה פשוט לא הצליחו להבין את האנגלית השייקספירית שבסרט, מה שהוכיח שוב את אמירתו של אוסקר ווילד כי ארצות הברית ובריטניה הן שתי אומות המופרדות בידי שפה משותפת.

"קוריולאנוס" צפוי לזכות כאן להפצה מסחרית במהלך השבועות הקרובים, אבל מי שרוצה להקדים ולבדוק אם סיידלר צדק והאקדמיה פשוט לא הצליחה להבין את הסרט, יוכל לעשות זאת כבר עכשיו.

התשובה התתרנית ל"על העיוורון", שבה מגלמים יואן מקגרגור ואווה גרין זוג מאוהב בעולם שהולך ומאבד את חוש הריח שלו. בתחילה המחשבה המתבקשת היא שאובדן החוש הזה אינו אסון מספיק גדול כדי להחזיק סרט, אבל אז מתברר כי עם הריחות נעלמים גם הזיכרונות, ומתגלה המשמעות הרגשית של האובדן הזה.

את "חוש מושלם" ביים דיוויד מקנזי, שכבר שיתף פעולה עם מקגרגור ב"הזר", והשניים מצליחים להעניק לסרט זה מקום של כבוד בצד "מלנכוליה" ו"סערת רוחות" ברשימת היצירות האפוקליפטיות הטובות של השנה.

שני סרטים שכבר כתבנו עליהם כאן בעבר לרגל יציאתם לדי.וי.די, ולכן אין טעם להרחיב את הדיבור. תזכורת: "קיל ליסט" הוא מותחן אימה, שהיו כאלה שהצטמררו ממנו והעריכו אותו, אבל גם כאלה שמחו על הריקנות שלו ועל פיתולי העלילה הלא ברורים והלא מספקים שבו. בשל כל זה, סביר להניח כי בתום הקרנתו תהיה התקוממות כלשהי באולם, והרי אף פסטיבל קולנוע לא שלם בלי הדברים האלה.

"צוללת" הוא סרט התבגרות שמתבסס על תסריט ובימוי מבריקים של ריצ'רד איואדה, פסקול של אלכס טרנר ומחוות לשלל קלאסיקות נעורים – מאלה של טריפו ועד אלה של ווס אנדרסון. גם במקרה זה היו כאלה שהתלהבו עד מאוד מהתוצאה הסופית וגם כאלה שלא, אבל שני צדי המתרס יסכימו כי בשעה שרוב סרטי הפסטיבל קרירים כמו חורף לונדוני, "צוללת" הוא משב רוח חמים ומרענן.

במסגרת האירוע יוצגו גם הסרט התיעודי "הבלש הבנגלי" והדרמה המשפחתית "ביל הפראי". כל זה מרכיב כמעט תמונה שלמה של הקולנוע הבריטי השנה, ומי שרוצה לחבר את החתיכות האחרונות של הפאזל יכול ללכת לאחד מבתי הקולנוע המסחריים ולצפות ב"חייבים לדבר על קווין" וב"אלבטרוס", ולקחת בדי.וי.די את "השכונה VS חייזרים", "החפרפרת" "סנה" ו"The Inbetweeners Movie".

כך או כך, גם אחרי המבול האנגלופילי הזה לא תהיה מנוחה לשוחרי הקולנוע – הפסטיבל הבריטי יסתיים באמצע פברואר ופחות מחודש לאחר מכן יגיע זה של הקולנוע הצרפתי, עם תוכנייה גדושה ואיכותית לא פחות.

למועדי ושעות הקרנה בפסטיבל הקולנוע הבריטי