הסרט: אל תחמיצו את "Submarine"/ אבנר שביט
התקשורת הבריטית הכתירה את "Submarine" כאחד הסרטים המקומיים הטובים של השנה, ולאחר מכן גם המבקרים בארצות הברית הצטרפו למקהלת השבחים. למרות זאת, דרמת ההתבגרות לא הוקרנה בארץ בשום מסגרת, אבל עכשיו אפשר לראות אותה בדי.וי.די, או פשוט להוריד אותה באינטרנט.
שירי ההלל היו מוצדקים: הבמאי ריצ'רד איואד, שחקן ואיש טלוויזיה מהולל שזה הסרט העלילתי הראשון שלו, אכן הצליח ליצור כאן פנינה המיישרת קו עם "400 המלקות" ו"ראשמור", עבודות נוספות של יוצרים צעירים שעסקו בנער מתבגר. איאוד מאזכר את שתי הקלאסיקות כמו גם יצירות קודמות אחרות על גיל הנעורים, למשל "והיה אם" או "יומנו של אדריאן מול", ובכל זאת הוא מצליח לברוא כאן משהו ייחודי משל עצמו, מיוחד כמעט כמו הנשיקה הראשונה של כל אחד מן הצופים.
בכלל, מעבר לתנופה הקולנועית, היכולת לרגש להצחיק בו זמנית והשימוש המושלם בפס הקול של אלכס טרנר, ההישג הגדול ביותר של "סאבמרין" טמון בכך שהוא מצליח לגרום לנו להתגעגע לימים שהיינו נערים, ובסופו של דבר להשלים עם כך שפעם היינו כאלה. עשינו הרבה דברים אידיוטים בתקופה ההיא, אבל לאחר הצפייה בסרט הזה, כבר לא נתחרט על אף אחד מהם.
התוכנית: "פרויקט "glee"/ לילך וולך
אם נניח את כל המסרים ההומניסטים ומכבדי השוני של הדרמה/קומדיה מוזיקלית "glee" בצד, נישאר עם גרסה מקצוענית ומעודכנת במיוחד של סדרת הקאלט "תהילה". ואותה, על הזיעה שלה ועל המחירים שיש לשלם בשביל לזכות באותו שבריר רגע של תהילה, תמיד אהבנו.
ב-"פרויקט glee" יש הצצה לזיעה ולמחירים שנגבים מכוכבים צעירים בכלל, ומאלו שרוצים לככב בסדרה "glee" בפרט. בסדרת הריאליטי מתחרים 12 צעירים מוכשרים ומוצלחים ביותר על תפקיד אורח מכובד בעונה הבאה של "glee" ובין לבין עוברים אודישנים, משימות שמזכירות סצנות מהסדרה, וגם את הדמעות ההכרחיות של מי שנאלץ לוותר על החלום.
אחרי שצפיתם ב-"פרויקט glee" לא ברור למה בכלל לבזבז את הזמן על "אמריקן איידול", "The Voice" ושאר תוכניות הריאליטי-שירה, כשכאן יש את הדבר האמיתי והמסעיר הרבה יותר. אפילו נאמר בשקט, מבלי שאף אחד ישמע, ש" פרויקט glee" לפעמים טובה יותר מהאם המייסדת "glee".
הלהקה: Portugal. The Man/ עינב שיף
הפסיכדליה העשירה של Porrtugal. The Man מתאימה לקיץ לא פחות מדרינקים שנהוג להגיש על החוף עם שמשיות כאלו בצד, שמשמחות לא פחות מהאלכוהול עצמו. ההרמוניות, הסולן הנפלא ג'ון גורלי, המבנים שנשמעים כל כך מוכרים מעידני ילדי הפרחים למיניהם אבל הם בעצם הדבש והעוקץ של החיים במאה ה-21 . כל אלו הופכים את "In The Mountain In The Cloud", האלבום השישי שלהם (והראשון במייג'ור לייבל, אטלנטיק) לחגיגת צבעים שהולכת על הגבול הדק שבין טריפ למכת השמש הכי מתוקה שאפשר לחטוף.
הדיבור על האלבום, שיצא רשמית באמצע השבוע, נע סביב ההשוואות הרבות ל-The Shins ואוף מונטריאול, אבל האמת היא שכמו הכדורגל וגם הספרות הפורטוגזיים (הלהקה היא אמריקאית לחלוטין, השם הוא כותרת ספר שגורלי תכנן לכתוב), מדובר בלהקה עם סגנון וסטייל משל עצמה שמשלבים וירטואוזיות ורגש במינונים שמשאירים רק תהיה אחת בראש: כריסטיאנו רונאלדו יאהב אותם?