"אני לא יודע אם אנשים באמת מעריכים עד כמה הוא מבריק. להיות מסוגל לשאול שאלה, לחשוב על תשובה, ואז להמיר את זה אל תוך הדמות שלו ולהוציא את זה החוצה ברגע. אני לא מכיר אף אחד אחר שיכול לעשות את זה".
(מייקל ג'יי פוקס)
הלילה, אחרי תשע שנים ו-1447 תוכניות, הגיעה אל קצה אחת מהסאטירות המדהימות ביותר בתולדות הטלוויזיה: "דו"ח קולבר". כאשר החלה באוקטובר 2005 רבים לא האמינו, ודי בצדק, שתוכל להחזיק כל כך הרבה זמן, שדמותו הפיקטיבית של מנחה בור, אוויל, נרקיסיסט, יהיר ובטוח שהאמת בידיו, תצליח להאריך ימים עד כדי כך. אבל סטיבן קולבר עשה זאת. הוא המציא את בן דמותו הנושא את שמו בצלמם של כל אותם פרשנים פוליטיים של רשתות חדשות, ובעיקר כמובן פוקס ניוז, כדי לחדד את הגיחוך בבסיסם של נושאים.
כבר בתוכנית הראשונה ניכר הקו הרעיוני של "דוח קולבר" עם הסגמנט "המילה", שנטפל אל מילים או מושגים מהשיח הציבורי ומסביר אותן. במקרה הזה הומצאה מילה חדשה: "truthiness", שבאמצעותה לעג קולבר למה שפרשני חדשות מסוימים עושים. "אני בטוח שכמה ממשטרת המילים, ה'מילהנאיים' במילון 'וובסטר' הולכים להגיד, 'היי, זאת לא מילה", הוא אמר בסגמנט. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא חסיד של מילונים. הם אליטיסטיים, תמיד אומרים לנו מה נכון או לא נכון, או מה קרה או לא קרה
אני לא סומך על ספרים. הם מלאים בעובדות, בלי לב, וזה בדיוק מה שקורע את ארצנו כיום
אנחנו קרועים בין אלה שחושבים עם הראש לבין אלה שיודעים בלב
כל אחד יכול לקרוא לכם את החדשות. אני מבטיח לחוש את החדשות עליכם".
קשה להעלות על הדעת קומיקאי שיכול היה לעשות את זה מלבד סטיבן קולבר. איש אשכולות בעל ידע נרחב בתחומים רבים, חובב זמר, ריקוד, שירה, אמנות, מבריק, גאון, מצחיק בטירוף, חסר בושה. "Truthiness" נבחרה על ידי החברה האמריקאית לדיאלקט כמילת השנה ל-2005, ומילון וובסטר שקולבר השמיץ הכניס אותה אף הוא שנה אחרי כן.
"אני חושבת שהרבה בהופעה של סטיבן בפני קהל מגיע מהשנים הרבות שלו בתיאטרון, ובמיוחד כי היה חלק מקבוצת האימפרוביזציה 'סקונד סיטי'". הוא פשוט מוכן לכל
כבדרן סטיבן תמיד ילך על זה, הוא תמיד ינסה להעיף את הכדור הכי רחוק - בדרכים שכותבים פשוט חולמים עליהן. הוא לא פוחד להיכשל כי הוא די אוהב להיכשל. סטיבן פעם אמר לי, "את חייבת ללמוד לאהוב את הכישלון".
(אליסון סילברמן, הכותבת הראשית של "דוח קולבר" בשנותיה הראשונות)
החדרתה של "Truthiness" למילון הייתה הדבר הראשון מני רבים שקולבר עשה בדמותו ושהיו לה השלכות אמיתיות לחלוטין. הוא נאם ועלב בנשיא בוש בפניו במסגרת אירוע תא כתבי הבית הלבן השנתי ב-2006, מעמד מביך שזכה לתגובות צוננות מהקהל הלא-אוהד במקום אך לא ריפה את ידיו. דיוקן שלו הוצג בסמיתסוניאן, מה שרשמית הופך אותו ל"נכס לאומי". הוא העיד בפני הקונגרס כשהוא עוטה את דמותו, אחרי שבמסגרת צילומי התוכנית הלך לעבוד במשך יום אחד בשדות התירס כמו המהגרים.
אולי הדבר המרשים ביותר שקולבר עשה היה כאשר הקים במהלך מערכת הבחירות האמריקאית ב-2012 סופר-פ?אק, ארגון שעל פי חוק רשאי לגייס כמות בלתי מוגבלת של כספים ולהשקיע אותם במועמד פוליטי, בלי לתת דין וחשבון על מממניו (תוך שימוש בדרכים עקלקלות אך חוקיות) ובלי שתהיה הגבלה על תרומה. התנאי העיקרי - אסור שיהיה תיאום בין הסופר-פאק ובין המועמד. צעד אחר צעד המחישו קולבר, כותביו ועורך דינו את האבסורד בבסיס הפסיקה שאיפשרה את קיומם, וכן את העובדה שקל מאוד לבצע תיאום בין המועמד לבין מארגני הסופר-פאק תוך עקיפת החוק. הסופר-פאק של קולבר הצליחה לגייס מיליון דולר תמימים, זיכתה אותו בפרס הפיבודי של אותה שנה עבור הפינות האלה, והחכימה את הצופים יותר מכל תוכנית חדשות, כך על פי מחקר שנערך במרכז אננברג למדיניות ציבורית באוניברסיטת פנסילבניה. את הכסף קולבר תרם לצדקה, כמובן.
"אני לא ממש אדם פוליטי. אני אוהב את ההתנהגות של אנשים. אני לא כזה בעניין של פוליטיקה, והעניין שלי יורד עוד ועוד כל יום".
(סטיבן קולבר בשיחה עם חברו סטיב קארל מול קהל, נובמבר 2014)
"הוא גאון. כל כך יוצא דופן בכל דרך. ואני חושב שאנחנו מוכרחים להעריך את זה אפילו יותר: הוא עושה את זה הפוך. זה כמו לכתוב את השם שלך על המראה באמצעות היד ההפכית. הוא מגלם טמבל מהצד הימני, אז הכל נעשה בהקשר של זה, ועדיין הוא חייב באותו זמן לאתגר אותך, אבל גם לחתור תחת הטיעונים שלו עצמו בכל צעד. זהו תיאטרון מבריק לצפות בו, והוא עושה את זה יום אחר יום".
(הבמאי התיעודי קן ברנז, שהתארח מספר פעמים ב"דוח קולבר")
"החדשות הטובות מבחינתי הן שהוא עדיין נשאר חבר שלי"
(ג'ון סטיוארט)
אבל לא רק פוליטיקה ועניינים שברומו של עולם הנחו את קולבר. המשובה והכיף היו חלק בלתי נפרד מהתוכנית שלו, והם נלקחו באותה רצינות כמו הדברים האחרים. הוא אירח סופרים ועסק בספרות כפי שאף מנחה בטלוויזיה לא עשה לפניו או במקביל, ממש לאחרונה הוא אירח את הדרקון סמאוג מ"ההוביט", שיא טכני באהבתו הגדולה ליצירותיו של ג'. ר. ר. טולקין. הוא השיק את "קולבצ'לה", גרסתו לפסטיבל קואוצ'לה שאירח אמנים ולהקות במשך שבוע, וכאשר בקיץ 2013 דאפט פאנק הבריזו לו חרף הבטחתם, קולבר הפך את העז למתוק מדבש.
קולבר גם החל מלחמה מזויפת קשה עם המתחרה שלו במשבצת השידור, ג'ימי פאלון, אחרי שבן אנד ג'ריס הוציאו גלידה על שמו של האחרון. סטיבן התקנא מאוד ועשה מזה סיפור שלם, עד שלבסוף זכה אצלם גם הוא לגלידה משלו. מלחמות הגלידה יצרו איבה מזויפת גדולה שבמסגרתה השניים באו שוב ושוב להתארח אחד אצל השני ולעשות מזה סיפור, עד שלבסוף החליטו שהם משלימים והופכים להיות חברים טובים לנצח למשך חצי שנה. למשך התקופה הזו הם אכן היו חברים טובים, התארחו שוב ושוב זה אצל זה, עד שתמה התקופה ואז הפכו השניים לאויבים מרים לנצח למשך ששה חודשים נוספים.
אבל הרגע היפה ביותר בתוכנית, וללא ספק הכי מרגש, היה כאשר קולבר ספד לאמו בשידור. הפרידה שלו ממנה ואז המעבר לתוכנית הרגילה היו רגע טלוויזיוני מדהים.
"אם זו הפעם הראשונה שאתם צופים ב'דוח קולבר', אני חושש שיש לי חדשות רעות".
(סטיבן קולבר בתוכנית האחרונה)
"ואם כל מה שהשגנו במשך תשע שנים זה להגיע לביתכם כל לילה ולהפוך יום קשה למעט טוב יותר - וואו, איזה בזבוז".
(שם, שם)
את תוכניתו האחרונה פתח קולבר די כרגיל (אם אתם מעוניינים לצפות בעצמכם, דלגו על החלק הזה) עם סגמנט אקטואלי על אמריקאי שמכר את המכונית שלו וזו התגלגלה לסוריה - הרמה להנחתה לרגע אחרי כן, כאשר ביקש ממי שזכה בשולחן שלו במסגרת המכירה הפומבית שנערכה השבוע, לא לגלגל גם אותו אל אזורי מלחמה בשירות הטרור. לאחר מכן עבר קולבר בפעם האחרונה אל פינת "המילה", שם הציג את המושג "Same To You, Pal" ומנה רבים מציוני הדרך הזכורים של התוכנית והסביר את המונח כהשלמת מעגל, משהו שנותר אותו הדבר למרות הכל.
השלב הבא של התוכנית היה לעבור בפעם האחרונה אל הפינה "לרמות את המוות", שבמסגרתה נטפל קולבר לאורך השנים אל נושאים בריאותיים. הפינה הזו נפתחה תמיד בפוטג' של סטיבן משחק שחמט מול מלאך המוות, וכמובן מרמה אותו. הפעם הפוטג' הציג את מלאך המוות, או בכינוי החיבה שלו 'גרימי', מתעצבן וחונק את סטיבן באמת, מה שמוביל את המנחה לשלוף אקדח ולירות בו למוות. כעת הוא בן אלמוות.
כחובב הזמר שהוא, את התוכנית שלו באולפן סיים קולבר בשיר. "עוד ניפגש שוב, ביום שמשי כלשהו". ג'ון סטיוארט מיד יצא אל האולפן כדי לשיר יחד איתו, ובמהירות הגיעו עוד ועוד אורחים שהיו בתוכנית לאורך השנים: ביל קלינטון, רנדי ניומן, אלייז'ה ווד, ווילי נלסון, ג'יימס פרנקו, ציפורת ועוגיפלצת, מייקל סטייפ, קן ברנז, מנדי פטינקין, ג'ף דניאלס, כריסטיאן אמנפור, אריאנה האפינגטון, אלן אלדה, ג'ורג' לוקאס, הנרי קיסינג'ר, פטריק סטיוארט, בראיין קרנסטון, סינדי לאופר, ג'יי ג'יי אברמס, וינס גיליגן שעדיין כפות במרתף כדי שימשיך להקיש על מכונת הכתיבה, קרים עבדול ג'בר, ניל דגרס טייסון וסופרים, חיילים, עיתונאים, ספורטאים ואישים רבים נוספים. בלט בהיעדרו: ג'ימי פאלון.
אחרי כל זה עברה המצלמה באולפן הריק. דיוקנו של קולבר שהיה תלוי מעט האח נשאר שם, אבל דמותו נעלמה ממנה. סטיבן עצמו ניצב על גג הבניין כשהוא אוחז במגן המפורסם של קפטן אמריקה, שהיה תלוי אצלו באולפן זה שנים. אל הגג הגיעה פתאום המזחלת של סנטה, קריצה לסגמנט ותיק נוסף של התוכנית, ולצדו אברהם לינקולן ומאחור איש חשוב נוסף. סטיבן הצטרף אליהם בחיי הנצח.
כמו תמיד אצל קולבר, יש באמירות האלו משהו חכם ועמוק ומקסים. אמנם אפשר בקלות להתווכח עם הטענה שלא באמת הושג דבר לאורך השנים, אבל גם כעת כשהתוכנית יורדת, דמותו הפיקטיבית של סטיבן קולבר תחיה לנצח. את הגאונות ואת האנושיות שלו יביא כעת קולבר אל תוכנית הלילה של CBS, במקום דיוויד לטרמן שיפרוש במאי 2015, אבל יותיר בור עמוק במתחמי החדשות הסאטיריות. אמנם כן, ג'ון סטיוארט עדיין שם, ג'ון אוליבר עושה עבודה מרהיבה בהחכמת האמריקאים - אבל שניהם פחות כישרוניים וללא ספק פחות מצחיקים מקולבר. איך יהיו מחליפו במשבצת, לארי ווילמור שמגיע בינואר הקרוב - את זה עוד נראה.
כל מי שמכיר את קולבר, בכללם חברו ג'ון סטיוארט והאיש שבמסגרת "הדיילי שואו" צמחה דמותו הפיקטיבית של קולבר כאשר סטיוארט לקח את תפקיד המנחה ב-1997, אומר שהקהל לא באמת ראה את קולבר בגדולתו, את קולבר האמיתי, וש"דוח קולבר" הציגה רק חלק זעיר מכישרונו. כך שאין ספק שהמסע הבא של קולבר יהיה מסקרן, אבל אי אפשר לא להזיל דמעה על כך שסאטיריקן גדול יורד מהמסכים.