האם צפוי לאם העברייה עתיד ורוד על מסך הטלוויזיה?

האומנם האם הישראלית, בעידן הרזולוציה הגבוהה ומסכי 100 אינץ', נראית טוב יותר על המסך מאשר בעבר? אני מבקש לטעון כאן שהאמא הטלוויזיונית בישראל עדיין מוצגת לעתים קרובות כבדיחה תוך הקצנה של תכונות כמו דאגנות כפייתית, שתלטנות חסרת-גבולות, מניפולטיביות בלתי-פוסקת, כוחנות מתפרצת, נצלנות רגשית וניסיון לכפות על הצאצאים האומללים להשתדך, להינשא, להוליד, ובעיקר לציית לכל גחמותיה.

נכון, מול האם הדומיננטית הכופה את מרותה על סביבתה, ניתן למצוא מדי פעם סדרות-טלוויזיה שמציגות בפריים-טיים אמהות מתייסרות, כואבות, בוכיות, מאוכזבות וממורמרות כשהן מתמודדות עם שלל אתגרים רגשיים – מצרות כלכליות ועד בגידות בחיי-נישואין ונטישת הילדים, מצאצאים המתחשבנים איתן על ילדותם העשוקה ועד ליציאה מהארון של חלק מהצאצאים. באותן סדרות מופיעה אמא טלוויזיונית שמנסה להתגבר על תלאות-החיים ונפתולי-העלילה האלה, אך אני מבקש להדגיש, שמידת הצלחתה תלויה במידת הכישרון, החמלה – או חוסר-החמלה – שיוצרי-הסדרות מפגינים כלפיהן (וכלפי אמהותיהם עצמם?).

בנוסף, בסדרות טלוויזיה רבות, הומוריסטיות ודרמטיות כאחד, אני מגלה שהגברים יוצרי-הסדרות מעדיפים להשליך אל הזירה שתי אמהות המנוגדות זו לזו. בין אם ההנגדה היא בין "האמא הטובה" ו"האמא הרעה", ובין אם ההנגדה היא בין אם עשירה ובין אם ענייה, או בין אם נהנתנית חסרת-גבולות ובין אם צנועה וחסודה, תקוותם של היוצרים היא שהצופים ייהנו מהקונטרסט החריף בין הדמויות, יעריצו את האחת ויתעבו את חברתה, ואולי אף יזהו באחת מהן את דמות האמא הפרטית שלהם.

כך למשל, סדרת הדרמה החלוצית "חדווה ושלומיק" הציבה זו-מול-זו שתי אמהות שהן אומנם מאותו מוצא (אשכנזיות) אך משתייכות למעמדות חברתיים שונים. בעוד אמה של חדווה היא עשירה בורגנית, סנובית ויחסנית מהרצליה פיתוח, הרי שאמו של שלומיק היא קיבוצניקית חייכנית ולבבית. בדומה, בסדרה "קרובים קרובים" תיקי היא מדריכת טיולים נמרצת, אנרגטית ופרקטית, ואילו שכנתה ליאורה היא ההיפך הגמור ממנה – לחוצה, צינית, ממורמרת, חשדנית ומעשנת כקטר.
ב"סברי מרנן" ממחישה האמא האשכנזייה, ריקי רוזן, את הסטריאוטיפ האשכנזיפובי הדלוח של "האמא הפולנייה" הסדיסטית-מזוכיסטית הרודה בילדיה ומאמללת את בעלה, ואילו האמא הספרדייה, רחל חסון, היא הפייה הטובה, הפותרת במלוא הטקט את הבעיות המשפחתיות והקונפליקטים הזוגיים, הניגוד המוחלט לרשעות ולאגואיזם הצרוף המאפיינים בסדרה זו את מנהיגת האשכנזים.

התרבות הפטריארכלית השמרנית עדיין נפוצה בישראל ומצפה מאמהות שלא תהיינה קרייריסטיות מדי, תחרותיות מדי, נהנתניות מדי, סקסיות מדי, חזקות מדי או חלשות מדי. אשה שאינה מגלה נכונות להקריב את עצמה למען ילדיה, ואף מעזה להתווכח, לעמוד על זכויותיה ואף לתמרן את בן-הזוג וילדיה לצרכיה, משלמת על כך מחיר כבד בטלוויזיה הישראלית. לרוב היא לא מוצגת כגיבורה ראויה להערכה על אומץ לבה, אלא כאשה סוררת ומורדת.

הדוגמה הבולטת היא עידית לינוביץ', הביץ' האולטימטיבית מאופרת-הסבון הישראלית החלוצית "רמת אביב ג', שמוצגת כאם חורגת, חסרת-לב ועתירת אמביציות, נבגדת ובוגדת, ואינה חדלה לטוות קורים של רשע כאלמנה שחורה פעלתנית. כך גם שלומית קדמי מאופרת-הסבון "לחיי האהבה" שמעדיפה בגלוי בן אחד על פני בן אחר, אינה עובדת בעסק המשפחתי, נוטשת את בעלה הבוגדני, אך מצליחה לבסוף לשקם את הדימוי שלה כאשת-משפחה מסורה בזכות נכונותה לטפל במסירות בבוגדני שעבר התקף-לב ולשקם את הזוגיות שלהם.

אמהות יצריות, נכלוליות וחסרות-עקבות במיוחד מוצגות בשלל סדרות טלוויזיה שהופכות את דמות האם הישראלית לגרוטסקה של ממש. בגרסה הישראלית של "בנות הזהב", ריבה גלמבוש היא ניצולת-שואה הונגרייה קשישה נצלנית וחסרת-מעצורים, שהרגה גרמנים במו ידיה בזמן המלחמה ההיא, ואינה חדלה ללעוג לבתה המושפלת רותי: "יום אחד לא היית שורדת ביערות!". ריבה אף מצוידת באקדח אמיתי, פיה נוטף רעל, והיא מפגינה חיבה יתרה כלפי אלימות, לאומנות וגזענותה בלתי-מוסתרת, הן כלפי אחת השותפות-לדירה שאינה ממוצא אשכנזי, והן כלפי ערבים.

קריקטורה אחרת של דמות האם, מככבת בסדרת-הקאלט הקומית "ג'וני", שבה האם השתלטנית דוריס, המגולמת על-ידי איציק כהן, היא דמות קפריזית וצווחנית בעלת מבטא עיראקי מודגש. בניגוד לאמהות קשות-לב אלה, בכמה סדרות טלוויזיה ישראליות נמצאות עדיין אמהות שמוצגות, לצערי, כטיפשות ברמות שונות, בעיקר מאחר שהן מגלות כישורי הורות מביכים עד כושלים, משמיעות דברי הבל, ומפגינות תמימות, בוסריות וסתם איוולת.

הבולטת ביניהן היא אלה שהינו, גיבורת הסדרה "יום האם" המגלמת אמא דבילית קמעה, חסרת אחריות, טקט ובינה, שמתרשלת במילוי המחויבויות ההוריות שלה וגורמת שלל נזקים לבתה האומללה ולסביבתה, כולל שילוח הצאצאית לגן-הילדים על אף שהפעוטה סובלת מחום גבוה.
אמהות כסילות נוספות ממלאות תפקידי-מפתח בסדרות כמו "נשואים פלוס" שמציגה את ה"פגי באנדי" המקומית כקלת-דעת וחביבת-הקניונים, ואילו "כאן גרים בכיף" מציגה אמא צעירה לצד אם מבוגרת יותר, חמותה, הבזה לחוסר-התחכום של כלתה.

לצערי, אמהות "רגילות" שאינן שתלטניות במיוחד, מגוחכות במיוחד, טיפשות במיוחד או מרושעות במיוחד, אלא מתמודדות באופן סביר עם שלל אתגרים, מופיעות בסדרות-טלוויזיה ישראליות מעטות בלבד. ביניהן, דמות-המשנה של נטע רן ב"רביעיית רן" שמגדלת את שתי בנותיה עם ניבו, אהוב-נעוריה, לאחר שנפרדה מבן-הזוג הקודם שלה, איתן (אחיו של ניבו) שיצא מהארון.

כך גם דמות-המשנה של מיכל זילברמן ב"החיים זה לא הכל", זוגתו של גדי, המתמודדת בתבונה, לא רק עם זוגתו הקודמת דפנה (המנסה להשיב אותו לזרועותיה) אלא גם עם בתה המתבגרת הערמומית נועה. גם הסדרה "משפחה טובה" מגלה אנושיות כלפי דמותה המורכבת של אם-המשפחה, נעמי באומן, המוצגת כאשת קריירה, רוקחת מוכשרת, הנקלעת למשבר נפשי עקב פרידה כואבת ומתמכרת לתרופות.

על אף התפתחויות חיוביות אלה, אני עומד על כך שדמות האם הישראלית עדיין נוטה לשמש שק-חבטות טיפוסי בלא-מעט סדרות טלוויזיה, שהיוצרים שלהן מתקשים לתאר נאמנה על המסך את המורכבות והרב-משמעיות של התיפקוד האמהי. קשה לי להתנבא, האם צפוי לאם העברייה עתיד ורוד על מסך הטלוויזיה, במציאות המתקשה להשתחרר מכבלי השוביניזם ושנאת-הנשים.

על דבר אחד אפשר להסכים: האם הישראלית תמשיך להופיע בהמוני סדרות טלוויזיה בכל הערוצים. קודם כל, בגלל שהחרדות לשלומם של הצאצאים, הקשיים הדרמטיים בהתמודדות עמם בילדותם ובבגרותם, והסתירות בין התפקיד האימהי ותפקידים אחרים בחיי האשה הן חומרים מצוינים, עסיסיים, שמצטלמים היטב.

הסיבה הנוספת היא שגם אם תעשייני-הטלוויזיה המאצ'ואים לא יודו בכך, דמותה של האם חקוקה לנצח בראשם הקריאייטיבי. קצת כמו בסרט "סיפורי ניו-יורק" שבו אמו היידישע מאמע המנוחה של וודי אלן מגיחה מבין העננים ומביכה אותו בפני המוני ניו-יורקים, וקצת כמו ב"הסופרנוס" שם אמו האיטלקייה-האמריקנית הקשוחה של הגנגסטר הרצחני טוני סופרנו ממשיכה לטרוד את מנוחתו אף אחרי לכתה, כך גם האנשים שיוצרים את הטלוויזיה הישראלית אינם משתחררים לעולם מהתלות ומהגעגועים לאמם. ייתכן שהיוצרים והצופים לא בטוחים לאן הם הולכים, אך הם אף פעם לא ישכחו מנין בדיוק הם הגיחו לאוויר העולם.

ד"ר גלעד פדבה הוא חוקר ומרצה לקולנוע, תקשורת, תרבות ומגדר

ארבע אמהות בוואלה תרבות:

דמות האם במוזיקה הישראלית
דמות האם בקולנוע הישראלי
דמות האם בספרות הישראלית