כאשר האיש בשחור דיבר בפרק הקודם עם פורד בנוגע לווייאט ושאל אם סוף סוף יצר עבורו יריב ראוי, נוצר רושם שהפרק השישי, ששמו "היריב", יעסוק בוויאט ויבהיר מה תפקידו בכל העניין הזה. אולם החלק שלו ב"ווסטוורלד" היה ונותר מזערי, ויש סיכוי לא רע שכך גם יישאר. למען האמת, כרגע נדמה שהוא מהווה רק הסחת דעת. הפרק הזה הפנה זרקור אל היריבים האמיתיים: ארנולד, מייב, מי שזה לא יהיה שתקף את אלסי. ייתכן שגם טדי?
באופן מוזר, פתאום אנחנו רואים שבריר חדש מסיפור הרקע שלו, זה שהנחיל לו פורד לפני שלושה פרקים, ומגלים שהוא טבח בחפים מפשע בדיוק כמו וויאט. הוא גם עושה זאת שוב כשהוא מרסס את כולם במכונת הירייה לתדהמתו של האיש בשחור - ארשת פנים שלא ראינו אצלו לפני כן. מתי בדיוק זה השתנה? פורד הוסיף לו את זה מאז הפעם הקודמת? אולי כדי להוריד לו אי אילו חסמים שיפריעו לו במסעו עם האיש בשחור אל המבוך?
הפעם, אחרי ששוטט בפארק עם צוות הבנייה שלו וראה שוב את סמל המבוך, ישב פורד המהורהר מול המיניאטורה של תוכניותיו, העיירה והכנסייה שדולורס ראתה בעיני רוחה. לאחר מכן חשב על משהו, הוציא מהארון מחברת של ארנולד ודפדף בה. היו בה רישומים של הרכבת המובילה אל סוויטווטר, העיירה עצמה, הכנסייה שהוא מבקש לבנות, העיירה שבה מתגוררת משפחתו של לורנס, דולורס ובית מגוריה, הרכב גופם של האנדרואידים מפעם, וכמובן - המבוך. עוד ועוד מתחוור שזהו כנראה יעדו של פורד בכל מעשיו. להגיע אל המבוך, היצירה של ארנולד, ולשם כך הוא משתמש באיש בשחור ובטדי כדי להגיע אליה. כך, קרוב לוודאי, הוא עושה גם עם דולורס - הוא יודע בדיוק לאן מועדות פניה ובכל זאת החזיר אותה בפרק הקודם אל המשך מסעה, ולא בחזרה אל תחילת הלופ שלה.
הלכת לאיבוד?
סופו הסמלי (והזמני) של ג'ו?ק, כלב הגרייהאונד המהיר והמרצח של רוברט וטומי הקטנים, הגיע בפרק הזה. בשיחה של פורד עם ביל הזקן בפרק הקודם, שימש הכלב דוגמה לעגמת הנפש שתיתכן למי שחורג מהלופ שלו, אבל ארנולד, באמצעות רוברט הקטן, לקח את זה צעד נוסף קדימה והרג את היצור הרובוטי האומלל אחרי שטרף ארנבת. כמובן, ארנולד מסתמן כחסיד גדול של שבירת הלופ. הטבח עם החלב בפרק הבכורה, דולורס והמסע שלה וכעת גם הילד הקטן - כולם הוסטו ממסלולם ומתכנותם. אם כן, גופתו של הכלב נראית בעיקר כאיום של ארנולד כלפי רוברט פורד, שותפו לשעבר שבמקרה שמו זהה לשם של אדם מימי המערב הפרוע הנודע לשמצה בכך שרצח את עמיתו. "אם הוא ימות", אמר ארנולד לילד, "הוא לא יוכל לפגוע עוד בשום דבר".
יש משהו מקסים בגילוי שהמשפחה של פורד חיה לה כבר שנים רבות בתוך הפארק. קשה להבין לעומק את היחס של פורד כלפי העניין הזה, משהו שלכאורה ארנולד כפה עליו. אמנם, כפי הנראה, מתוך כוונות טובות כאשר עוד היו לו כאלה, אולם עדיין מאלץ את פורד להתמודד באופן תמידי עם ילדותו, שכדבריו כוללת זיכרון שמח אחד בלבד. מה האופציה האחרת שלו - להשתיק לנצח את הוריו, אחיו, הכלב, ואת עצמו הקטן בעל החיבה לשאול אנשים אם הלכו לאיבוד?
פורד כבר התבטא בנוגע לאביו לפני כן, ומדבריו הצטיירה דמות קפדנית, קשוחה וכזו שהשפיעה עליו עמוקות. "אבא שלי נהג לומר שרק אנשים משעממים משתעממים", אמר פורד לילד כשרק פגשנו אותו לראשונה. "נהגתי לחשוב שרק אנשים משעממים אינם חווים שעמום, ולכן אינם מבינים אותו אצל אחרים". ולדולורס אמר, "אבי אמר לי להיות מרוצה ממנת חלקי בחיים, שהעולם לא חייב לי כלום. וכך, עשיתי לי עולם משלי".
הפעם אנחנו למדים גם שהאב היה שתיין. וחשוב בהרבה: שהוא זה המופיע בצילום שפורד הראה לברנרד כאשר שוחחו על ארנולד בפרק השלישי. אותו אדם באותו לבוש עמד שם לצדו של הבן בצעירותו, וזה מה שהביא הפעם את ברנרד לשאול אותו אם הוא ארנולד. פורד אמנם לא אמר ששותפו מופיע בתמונה, אבל הניח לזה להשתמע. יש שלוש אפשרויות לדבר הזה. האחת, פורד שיקר ולא מדובר כלל בתמונה של ארנולד, ואם כך, למה בכלל להציג את התמונה? השנייה, ארנולד אכן מופיע בה - מדובר בפורד עצמו, שלקח את זהותו או משהו בסגנון. האפשרות השלישית, שנראית סבירה יותר ויותר ככל שהסדרה מתקדמת, היא שארנולד נמצא בתמונה אבל לא ראינו אותו. האופן שבו היא מצולמת, רוברט ואביו תופסים בה את המרכז ושמאלה ומשאירים חלל ריק מימינם, נראה מוזר ברגע שפורד הציג את התמונה. אולי סתם מדובר בצלם גרוע, אבל ייתכן גם שכשם שאנחנו חווים תעתועי זמן כאשר אנו עוקבים אחרי דולורס, כך גם במקרה הזה חווינו את התמונה מבעד לעיניו של מארח אחר.
פורד כבר מתח קווים בין שותפו לבין ברנרד - גם חייו שלו חסו בצל טרגדיה, גם הוא ראה במארחים משהו שהם לא. מעבר לכך, יש כל כך הרבה רמזים לאפשרות שגם ברנרד הוא אנדרואיד. מהפרק הראשון כשפורד אמר לו שהוא יודע איך הראש שלו עובד, דרך ההקבלה הברורה מדי בין סיפור הרקע שלו לבין זה של טדי, שהוצגו בסמוך מאוד זה לזה (התייחסנו גם לאופציה הזו בטור מאז), ועד לכך שזה יסביר כיצד פורד יודע כל כך הרבה; החל ביחסיו של ברנרד עם תרזה וכלה בכך שגילה את משפחתו המשוכפלת ביער.
אם ברנרד הוא אכן מארח, התכנות שלו אמור למנוע ממנו לראות ולשמוע דברים שאינם מתיישבים עם תפיסת עולמו. זו עלולה להיות לא יותר מהסחת דעת של "ווסטוורלד", ניסיון לשטות בנו, אבל הביקור של ברנרד אצל משפחת פורד ממצק את החשד הזה. בנוסף, כמה מהסקיצות בתכנון של דולורס מהמחברת של ארנולד שראינו הפעם, מזכירים מאד את אלה האיקוניים של "אליס בארץ הפלאות" - ברור שהבחורה הבלונדינית עם השמלה הכחולה נוצרה בדמותה, אבל מן הסתם אין זה מקרה שזהו הספר שברנרד מתעל בשיחותיו עם דולורס ומקריא לבנו בזיכרונותיו. מעריצי הסדרה אף הגדילו ושיערו ששמו של ברנרד לואו הוא אנגרמה של ארנולד ובר. אנחנו עדיין לא יודעים מהו שם המשפחה של ארנולד, אבל בהחלט כדאי לפתוח עיניים ואוזניים לקראתו.
אנדרואידית פרנואידית
לרדיוהד יש לא מעט שירים שעולים בקנה אחד עם התמות של "ווסטוורלד" - למעשה, האלבום "OK Computer" לבדו מוקדש לבשורות עתידניות מרירות בדומה לסדרה - כך שלא פלא שהפסקול נעזר בהם בנדיבות. בפרק השני קיבלנו גרסה ל-"No Surprises" מתוך אותו אלבום, הפעם ישנם אפילו שני שירים (מאלבומים אחרים). הראשון פותח את הפרק כאשר מייב מתעוררת ויוצאת לעבודה - "Fake Plastic Trees" בגרסת פסנתר, במקור עם שורות כמו "בכדור הארץ המזויף, שקנתה מאיש גומי, בעיירה המלאה בתוכניות גומי להיפטר מעצמה". ועם שורות שמעלות על הדעת את וויליאם ודולורס, או את טדי ודולורס - "היא נראית כמו הדבר האמיתי, יש לה טעם של הדבר האמיתי, האהבה המזויפת שלי מפלסטיק".
השיר השני של רדיוהד בפרק, "Motion Picture Soundtrack", מגיע בגרסת כלי קשת יפהפיה כאשר מייב משוטטת יחד עם פיליקס במעלה הקומות. "זה לא כמו בסרטים, הם מאכילים אותנו שקרים לבנים קטנים", שר תום יורק במקור, ולבסוף חותם: "נתראה בחיים הבאים".
מייב התעוררה בתחילת הפרק במיטתה כשם שראינו את דולורס עושה פעם אחר פעם בפרקים הראשונים של הסדרה, אבל אנחנו יודעים שמייב כבר מתעוררת זה זמן מה, והפעם אנחנו מגלים שמישהו שיחק בהגדרות שלה - מן הסתם ארנולד - וספציפית שינה אצלה את הפרנויה ואת חוש ההישרדות העצמית. מה שהיה לה הפעם הוא הרבה מעבר למה שראינו, זו היתה שיאה של התפכחות. גם אם לא לגמרי ברור איך ולמה ההשפעה שלה על פיליקס וסילבסטר כל כך גדולה, הקטעים שלה בפרק היו נפלאים. בוחנת בעיניים פעורות של ילדה את היקום החדש שנפתח לפניה, סופגת, לומדת ומקשה. "חיו ללא גבולות", דוחק בה הכיתוב בפרסומת, זו שהיא עצמה נמצאת בה עם ילדה קטנה. "אני אנושי, כמו האורחים", אומר לה פיליקס. "איך אתה יודע?", היא שואלת את שאלת המפתח של "ווסטוורלד". טכנית מייב אכן לא אנושית, אבל זה כמובן עומד לטובתה - היא יכולה להפוך לאדם-על.
הרגעים המקסימים שלה פיצו על פרק שכלל כמה בעיות קשות. לא רק בגלל לי סייזמור הבלתי נסבל שחזר, ולמרבה הצער יכול בשלב הזה גם לחשוף את עצמו ולהשתין בתוך המתקן בלי שיפטרו אותו, אלא בגלל מספר קלישאות מתח שחוקות וגרועות שהרימו את ראשן. החשמל המהבהב בקומת המרתף שברנרד יורד אליה היה פתח לרגעים מטופשים בהרבה הקשורים לקו העלילה הזה, שבינינו, לא מאוד מעניין. אלסי הולכת לבדה אל תיאטרון נטוש וחשוך כדי לחשוף את זהות המרגלים הבוגדניים - מישהו העלה על דעתו שזה לא ייגמר כפי שנגמר? וכאשר התקשרה אל ברנרד בדיוק כשהיה אצל תרזה, הרגע הזה שבו הרים מבט אל עמיתתו כשהטלפון לאוזנו, נראה כמו העתק למשהו שראינו כל כך הרבה פעמים בעבר. אלה הן צרימות מאכזבות בסדרה שמתיימרת לספר סיפור ישן באופן חדש. באותה מידה, כל זמן שלא ראינו גופה, אפשר לצאת מנקודת הנחה שאלסי עדיין בחיים.
קטנות
תנדי ניוטון צריכה להגיש את הפרק הזה לפרס האמי. ולזכות.
זה היה הפרק הראשון בלי דולורס בכלל.
שוב ראינו את ההבדלים בין הלוגו של פעם להיום - במחשב העתיק שברנרד ירד אליו מופיע הלוגו הישן.