"אני לא מבין מה קורה"
"גם אני לא"
(שיחה ממצה בין ג'ון מרפי לקווין גארווי, סוף העונה השנייה, "הנותרים")
בימים אלה יש שיחות על המשך חייהן של שתי סדרות המבוססות על ספרים: "13 סיבות" של נטפליקס ו"שקרים קטנים גדולים" של HBO. בשני המקרים העונה הראשונה כיסתה את עלילת הספרים, אבל שתיהן סיפקו די והותר באזז וצופים עבור גופי השידור שלהן על מנת שירצו מהן עוד. האם יש לכך הצדקה יצירתית? לא בטוח בכלל. מוטב יהיה לשתיים להביט בעונה השנייה של "הנותרים", שעברה בדיוק את אותו תהליך כמותן, וללמוד מהטעויות שלה. נקודת המוצא של הדרמה העל-טבעית של דיימון לינדלוף וטום פרוטה הייתה די פשוטה: בחינה של עולם המתמודד עם המציאות שאחרי מאורע פנטסטי גדול, היעלמותם של שני אחוזים מאוכלוסיית העולם כאילו לא היו. שאלות על קיום, אמונה, גורל, ארעיות, כולן שוחות בעצב ובאבל על אלה שנעלמו ועל אלה שנותרו בלעדיהם. העונה השנייה, שכבר לא התבססה כלל על חומר המקור, הציגה כתיבה שנראתה יותר ויותר גחמנית ומגוחכת. כמעט כל כולה משיכות באף, עודף סמלים ריקים ופנייה אל מחוזות ההארדקור של העל-טבעי, שבשיאם אדמה קסומה המחזירה חיות לתחייה, כמו גם את הדמות הראשית, שפעמיים מת ופעמיים שב לחיים.
עם טעם העפר המר הזה בפה הגעתי אל פתיחת העונה השלישית והאחרונה של "הנותרים", מוכן שוב לסבול, רק כדי להיות מופתע לטובה. לא רק מפני שכבר בדקות הראשונות אנו נפטרים בפיצוץ משתיים מהדמויות המעצבנות של הסדרה, איווי מרפי (הבת בת-העשרה של משפחת מרפי מהעיירה מיראקל) ומג אבוט (מנהיגת הניצולים האשמים, ליב טיילר), אלא כי במידה רבה הפרק לוקח את האלמנטים המייגעים או מעצבנים של העונה הקודמת, ומטפח אותם בהצלחה לכדי משהו מעניין. הדוגמה הגדולה ביותר לזה היא קריאת התיגר המתמדת של קווין גארווי (ג'סטין ת'רו) בפני המוות, שנמשכת גם הפעם - חונק את עצמו עם ניילון בסצנה מלחיצה במיוחד, ומעט אחרי כן קופץ למים שלמיטב ידיעתו הם מורעלים. המרכיב הביזארי הזה זוכה להתפתחות מבריקה בפתח העונה החדשה. לאורך הפרק כל דבריו של קווין - כעת מזוקן, כמו גם מאט וג'ון - זוכים להסכמות מפתיעות ומבטים מעריצים. במסיבת יום ההולדת של בנו הוא היחיד שנשאר יותר מדי זמן עם כתר הקרטון הסמלי, ולבסוף מתברר כי מה שקורה הוא דבר שקרה עשרות ומאות פעמים בעבר: קווין מסומן על ידי סובביו כמעין משיח חדש.
התהוותה של דת הייתה מרכיב מכריע כבר מאז ימיה הראשונים של "הנותרים", מה שהתבטא בכת המעיקה ביקום, הניצולים האשמים, שהסדרה מעולם לא הצליחה או אפילו ניסתה לעגן את קיומם בהיגיון כלשהו. כך שהסיפור עם קווין הוא שינוי מרענן, להראות לנו באופן אורגני והגיוני כיצד נובטים זרעיה של דת. באותה רוח בדיוק אנחנו רואים, במסגרת פתיח אסתטי להפליא, את מה שהוא כנראה המקור של הניצולים האשמים, ומתברר כי שורשיו נטועים בקהילה קטנה באוסטרליה של לפני 170 שנה. באמצעות יוני-דואר מקבלים התושבים תחזיות על היעלמות הצפויה לקרות, על מבול ממשמש שיקח חלק מהאוכלוסיה ויותיר אחרת, אבל הנבואה הזו לא מתממשת. אישה אחת עיקשת עטויית-לבן ממשיכה להאמין, למרות שזה עולה לה בבעלה ובבנה.
אזכורי אוסטרליה היו קיימים כבר מאז העונה הקודמת: אביו של קווין עקר לאוסטרליה לזמן בלתי מוגבל, הזקן המטורף על המגדל במיראקל העביר למייקל, הבן הצעיר של משפחת מרפי, מכתב כדי שישלח עבורו לאוסטרליה, וכן הלאה. כעת הפרק החדש נתחם בעבר ובעתיד של היישוב האוסטרלי הזה, שם גם נמצאת נורה הקשישה, הקרויה כעת 'שרה' ומתכחשת להיכרותה עם מישהו בשם קווין. מה זה אומר על גורלו של המשיח החדש, אם האזכור שלו לא בדיוק מרשים גם כעבור עשורים? ואיך נורה התגלגלה לשם? לאן נעלמה לילי? מדוע גורס ג'ון את הכסף שהוא מרוויח על ה"תקשורים"? האם באמת לבשו כלבי הפרא צורת אדם והתברגו בתפקידי מפתח? והאם כריסטופר אקסלטון (שמגלם את הכומר מאט) ילמד אי פעם לעשות מבטא אמריקאי סביר? מסקרן יהיה לגלות לפחות את חלק מהתשובות לשאלות האלה בהמשך העונה.
"הנותרים" משודרת בימי שני ב-22:00 ב-yes Oh ובימי שלישי ב-22:00 ב-HOT HBO.