זה מה שנותר: "הנותרים" משנה כיוון ומושכת אותנו באף

קשה היה לשער מה תביא איתה העונה השנייה של "הנותרים". קודמתה התבססה כולה על הספר באותו שם ובהתאם נגמרה עם סוף סגור, כך שאת ההמשך נדרשו דיימון לינדלוף וטום פרוטה, שכתב גם את הספר, להגות כמעט מאפס.

העונה השנייה עושה הכל כדי להמחיש לנו שהיא שונה. היא נפתחת עם דקות ארוכות שבמהלכן אנו עוקבים אחרי אישה פראית כלשהי בחצי עירום שיולדת בטבע לבדה ומנסה לשרוד עם תינוקה, אך לבסוף מתה. מי היא? איך איך קשורה למשהו? לא ברור. שני שלישים מהפרק עוברים עד שאנחנו רואים מישהי מהדמויות שהכרנו בעונה הראשונה - הכומר מאט ג'יימיסון (כריסטופר אקסלטון) - וזמן נוסף חולף עד שמגיעות כמה מהדמויות היותר מרכזיות: קווין (ג'סטין ת'רו), ג'יל (מרגרט קוואלי, כפילתה של איילת שקד), נורה (קארי קון בתסרוקת שובבית מחמיאה בהרבה) והתינוקת החדשה. את כל אלה אנחנו רואים מבעד לעיניהם של בני משפחה שלא הכרנו לפני כן המתגוררת בעיירה ג'ורדן, טקסס, מקום שבו אף אחד מהתושבים לא נעלם ב-14 באוקטובר לפני כמה שנים (ועל כן שינתה את שמה ל"מיראקל").

הגיאוגרפיה הזו מקנה ל"הנותרים" וייב שלא דומה כהוא זה למה שהתרגלנו אליו בעונת הבכורה. וייב שניכר מיד עם הפתיח החדש הענוג (והמוצלח) בהרבה מקודמו. בראש ובראשונה - היגון הסמיך איננו כאן. מתבקש כשמדובר בעיירה שלא איבדה אף אחד, אבל גם משנה מאוד את מיקומה הרגשי של הסדרה והופך אותה ליצירה כמעט אחרת. מעבר לכך, גם המתכונת השתנתה. שניים מהפרקים הבולטים ביותר בעונה הראשונה של "הנותרים" היו "שתי סירות ומסוק" ו"אורחת", ששברו את העלילה המתמשכת לטובת פרקים שהתמקדו בלעדית באחת הדמויות. עכשיו, על סמך שלושת הפרקים הראשונים, זה הנתיב שבו הולכת העונה החדשה. כל אחד מהשלושה עסק בדמויות אחרות עם סצנות חופפות ביניהם.

המתכונת הזו חזקה ועובדת כשם שעשתה בעבר, וקשה לשפוט באמת בלי להגיע לסוף העונה, אבל בניגוד לתחילת הסדרה נדמה הפעם שהיד המכוונת פחות בטוחה בעצמה. יש הרבה פחות עיסוק בדמויות והרבה יותר מיסתורין. הוא אמנם מורכב מהמון אימג'ים חזקים - תחום שלינדלוף, איש "אבודים", תמיד הצטיין בו - אבל ככל שנוקפות הדקות קשה להימנע מההרגשה שמושכים אותנו באף.

זה נכון בעיקר בפרק הראשון. דברים כמעט נאמרים אבל אז מישהו קוטע (מה קרה לאשתו של הכומר?), נבואות מוזרות ניתנות בלי שיחפרו בהם (דבר רע עומד לקרות? מהו הדבר הרע?) והררי רגעים וסמלים סתומי פשר משובצים לאורכו. האישה הפראית שיולדת, דייג בשם ד"ר גודהארט, זקן שוטה שקבע את מקומו בראש מגדל, רעידות אדמה חוזרות ונשנות, מישהי בבגדי כלה המשקה את הדשא בחצר ביתה, שוב בטלוויזיה "קרובים רחוקים מאוד", ובעיקר הרבה חיות. יותר מדי חיות. אם בעונה הראשונה היו מטאפורות מובהקות יחסית בדמויותיהן של כלב ואייל, הפעם כבר בפרק הראשון אנחנו מקבלים עיט המרחף מעל האישה, נחש שמכיש אותה, צרצר מטריד בבית, ציפור קבורה שבכל זאת חיה ועז שנשחטת בתוך דיינר. העודף הזה הרבה פחות בוטה בפרקים השני והשלישי של העונה, והיה עדיף להתחיל איתם, אבל ניכר שפרק הבכורה מהווה הצהרה. בעבר היינו שם, עכשיו אנחנו כאן.

השינוי הזה תקף גם בכל הנוגע לעיסוק בעל טבעי. מלבד האירוע שבמסגרתו נעלמו מיליונים כלא היו, העונה הראשונה הציגה לנו באמביוולנטיות גדולה אירועים שעשויים להיות על טבעיים. ההזיות של קווין ואביו תרמו לכך. וויין, שהחיבוק שלו העלים את הכאב של אנשים, יכול באותה מידה להיות פלציבו שמספק לאנשים משהו להאמין בו. הפעם נדמה שדוחפים יותר לכיוון פחות ארצי, עם הציפור הקבורה שחיה למרות הכל ועם נבואה על דבר רע שמגשימה את עצמה היטב.

בין אם אתם מהאסכולה שלא תסמוך יותר על דיימון לינדלוף לעולם אחרי הסוף של "אבודים" ובין אם אתם שייכים לאלה הסבורים שהוא למד מטעויותיו, העונה השנייה של "הנותרים" בהחלט דורשת להפקיד בו הרבה אמון, ובשליש הראשון שלה היא עושה זאת בלי לספק לנו יותר מדי תשורות. אמנם לא חסרים רגעים יפים ונבונים בפרקים הראשונים, אבל בסיכומו של דבר מדובר בירידת מדרגה משמעותית ביחס לאופן הממגנט שבו פעלה העונה הראשונה בתחילתה. אפשר רק לקוות שהם יודעים לאן הם הולכים עם כל זה.

אפרופו "קרובים רחוקים מאוד", אחד הקטעים החמודים בפרק הבכורה היה משהו שג'ון, האב במשפחה החדשה, צפה בו בטלוויזיה. מתברר שבניגוד למה שנאמר לנו בעונה הקודמת, לא כל שחקני הסיטקום האייטיזי נמוגו ב-14 באוקטובר, אלא מארק לין-בייקר זייף את היעלמותו, עקר אל מקסיקו, וכעת נתפס על ידי תוכניות הרכילות.

העונה החדשה של "הנותרים" משודרת בימי שני ב-4:00 לפנות בוקר במקביל לארה"ב, זמינה ב-yesVOD באותו יום ומשודרת בימי שבת בשעה 22:00 בערוץ yes Oh.