חיי מדף 17: קריאה להפסיק לצרוך ספרים של גברים לבנים סטרייטים

הניו יורק טיימס דיווח ביום חמישי האחרון כי מדינת אלבמה קיבלה כמה תלונות שטענו כי הסופרת בת ה-88 שוכנעה להוציא לאור ספר שכתבה לפני 55 שנים, תוך ניצול זקנתה ובריאותה הנפשית הרעועה. החשדות כלפי הספר החדש נובעים מהצהרות שנתנה לי בעבר לפיהן היא לא מתכוונת להוציא לאור אף ספר נוסף, על אף הצלחתו המזהירה של ספרה היחיד - "אל תיגע בזמיר". בעקבות התלונות אפוא החליטה מדינת אלבמה (שבה מתגוררת לי) לפתוח בחקירה ולבדוק האם יש בהן ממש.

רשויות המדינה שלחו אנשים מטעמן כדי לראיין את הסופרת בבית האבות בו היא מתגוררת. הם דיווחו כי למרות חירושתה של לי והעובדה שהראיון התנהל בכתב, היה ברור לחלוטין שהיא מודעת לספר החדש – שנקרא "Go Set a Watchman" ומשמש כספר המשך ל"אל תיגע בזמיר" - ורוצה בפרסומו. בעקבות כך התיק נסגר תוך כמה שעות.

"אנחנו קובעים כי גברת לי, בהתבסס על ראיון שקיימנו עמה, הייתה מודעת לכך שספרה עתיד להתפרסם", כתבו רשויות הבטחון של מדינת אלבמה בהצהרה לעיתונות, "היא רוצה שהספר יפורסם. היא הבהירה זאת היטב".

העיתונאית ומבקרת הספרות ג'יין סיבראטרי החליטה לבחון איזו שנה בתולדות האנושות הייתה החשובה ביותר מבחינה ספרותית. היא הציבה כמה מדדים לבחירת השנה הזו: ראשית, היא בדקה איזה ספרים שהשאירו חותם ראו אור באותה שנה. שנית, היא בחנה את ההשפעה המתמשכת של אותן יצירות ספרותיות (האם היצירות הללו ממשיכות לרתק קוראים ולחקור את הדילמות האנושיות בדרך שנחקקת בזיכרון). ושלישית, היא ניסתה להעריך האם מבחר הספרים שיצא לאור באותה שנה שינה את מהלכה של הספרות (האם הוא השפיע על הצורה או התוכן של הספרות שבאה אחריו או אולי הציג חדשנות סגנונית משמעותית?).

ע"פ הקווים המנחים הללו קבעה סיבראטרי כי שנת 1925 היא השנה המשמעותית ביותר בתולדות הספרות מאז ומעולם. בשנה הזו ארנסט המינגווי הוציא לאור את הספר הראשון שלו - קובץ סיפורים בשם "In Our Time", וירג'יניה וולף פרסמה את "מרת דאלוויי", סקוט פיצ'ג'רלד פרסם את "גטסבי הגדול", גרטרוד שטיין פרסמה את "The Making of Americans", ג'ון דוס פסוס פרסם את "מנהטן טרנספר", תאודור דרייזר פרסם את "טרגדיה אמריקאית" וסינקלר לואיס פרסם את "אירוסמית".

לאחר שסקרה שנים נוספות שהיו חשובות לספרות (1862, 1899 ו-1950), הסבירה סיברטארי מדוע בכל זאת הן לא הגדולות ביותר: "1925 הביאה עמה משהו ייחודי – התפרצות תרבותית תוססת, ספרים רבים שהותירו חותם ושינוי פרדיגמה בסגנון הפרוזה", כתבה סיבראטרי. "יצירות ספרותיות שפורסמו באותה שנה משקפות עולם שעבר תהפוכות אדירות; האכזריות של מלחמת העולם הראשונה ששינעה 70 מיליון איש להילחם אחד בשני והותירה אחריה 16 מיליון הרוגים, הותירה חותם על 'הדור האבוד".

לדבריה, ההוכחה הניצחת לכך ששנת 1925 היא הגדולה ביותר, טמונה בכך שגם 90 שנה מאוחר יותר הספרות העכשווית – על אף התהפוכות שעבר לאורך הדרך – עדיין מתבססת על הספרות הגדולה של השנה הזאת ושואבת ממנה השראה, ואף ממשיכה להדהד את אותן דמויות בלתי נשכחות של ניק אדמס (המינגווי), ג'יי גטסבי (פיצ'ג'רלד) וקלריסה דאלווי (וולף). "הדמויות הללו שנוצרו בתקופה מלאת תהפוכות," סיכמה סיברטארי, "עדיין ממשיכות לרתק אליהן את הקוראים".

הבלוגרית ק. טמפסט בראדפורד פרסמה בחודש שעבר פוסט בו אתגרה את הקוראים שלה להפסיק לקרוא ספרים של גברים לבנים וסטרייטים למשך שנה אחת. בראדפורד הצטרפה למגמה שהתפתחה בשנים האחרונות שבמסגרתה גורמים שונים קוראים לציבור לצרוך אמנות ותרבות מגוונים יותר בכל הקשור לקטגוריות של מין, מגדר, מוצא אתני וצבע עור. כך למשל מוקדם יותר השנה פרסמה עו"ד אוסטרלית בשם סונילי גובינאז' מאמר בגרדיאן, בו סיפרה על שנה שלמה שבה קראה אך ורק ספרים שנכתבו בידי סופרים לא-לבנים; ובסוף השנה שעברה החל קמפיין אינטרנטי תחת ההאשטאג #WeNeedDiverseBooks ("אנחנו צריכים ספרים מגוונים") שניסה לעורר דיון אודות על הנושאים שעוסקים בהם הספרים שרואים אור ועל מאפייני הרקע של הדמויות ושל המחברים – במיוחד בכל הקשור בספרי ילדים.

רוב המגיבים ליוזמות הללו הביעו תמיכה ועודדו את הפעולות השונות שנעשו למען ספרות מגוונת יותר וייצוג ראוי של מיעוטים בספרות. אפילו סופרים לבנים וסטרייטים כמו ניל גיימן, שספרו "אלים אמריקאים" הופיע בבלוג של בראדפורד עם איקס גדול ואדום עליו כסמל לסופרים השייכים להגמוניה השלטת, הביע תמיכה באתגר של ברדפורד ואמר שמדובר ביוזמה מצוינת. "לכל מי שקיווה לשערוריה", צייץ גיימן, "אני חושב שהפוסט של ברדפורד מצוין, ולא איכפת לי לשמש כפוסטר של האתגר הזה".

עם זאת, לא כולם רואים את היוזמות הללו באופן חיובי. בתגובות למאמר של סונילי גובינאז' טענו רבים כי מדובר למעשה ב"גזענות הפוכה", וכך גם טען העורך מרטין דאוני במאמר שכתב ל'טלגרף' הבריטי. בתגובות לפוסט של בראדפורד טענו חלק מהמגיבים כי האתגר שלה מעודד "חוסר סובלנות, צנזור ויצירת מכשול בפני החלפת חופשית של דעות ורעיונות, שכל כך חיוניים לחירותם של בני האדם". בראדפורד קיבצה בעמוד הטוויטר שלה עשרות ציוצים פוגעניים שקיבלה בעקבות האתגר שהציעה, מתוך מטרה להראות עד כמה האתגר הפשוט הזה מאיים על הציבור ההגמוני של גברים לבנים וסטרייטים. "אני מאתגר אותך לזרוק את עצמך למגרסת עץ. לא כל כך סובלני, אה? צבועה!", כתב מגיב אחד. "הנה רעיון בשבילך יא חתיכת שמנה מזוינת", צייץ מגיב אחר, "למה שלא תפסיקי להשתמש בטכנולוגיות שהמציאו גברים לבנים וסטרייטים כדי להפיץ את הבולשיט החזירי שלך?". סופר המדע הבדיוני לארי קוריאה השווה בבלוג שלו את בראדפורד "ולוחמות צדק חברתי מסוגה", לגלוחי ראש ניאו-נאצים.

בראדפורד הוסיפה לאחר שחלקה את מגוון הציוצים הפוגעניים שקיבלה, כי כל ההתקפות האלה לא מזיזות לה, והיא תמשיך לעשות את מה שהיא מאמינה בו בלי לפחד.

החוקרים מאמינים שמצאו את עצמותיו של סרוונטס, מחבר הספר "דון קיחוטה", אשתו ואנשים אחרים אשר רשומים במסמכים ככאלה שקבורים לצדו.

לפני כחודש מצאו החוקרים בתוך גומחה בקריפטה של מנזר הטרינטרים היחפנים במדריד, חלק מארון קבורה עליו חרוטות האותיות "M.C". מרישומים שונים ידוע כי סרוונטס נקבר בכנסייה של מנזר שנמצא במרכז מדריד, ב-22 באפריל 1616 (באותו השבוע שבו נפטר וויליאם שייקספיר) – אך מקום קבורתו המדויק נותר בלתי ידוע. בחודשים האחרונים פעלו מדענים פורנזים בתוך כנסיית מנזר הטרינטרים במדריד במטרה למצוא את קברו האבוד של סרוונטס. בעזרת מצלמות אינפרה אדומות, סורקי תלת-מימד ורדאר שמזהה עצמים מתחת לאדמה, הם זיהו 33 גומחות שבהן יכלו לאחסן עצמות.

החוקרים ניסו לזהות את העצמות של סרוונטס בהסתמך על פצעי מלחמה שסבל מהם; ככל הידוע סרוונטס נורה פעמיים בחזהו ופעם אחת בידו השמאלית במסגרת הקרב על לפנטו נגד הצבא העותמאני. אולם מצבן המתפורר של העצמות לא מאפשר זיהוי סופי. "העצמות נמצאות במצב גרוע מאוד, ולא מאפשרות לנו לבצע זיהוי אינדיבדואלי של מיגל דה סרוונטס", אמרה החוקרת אלמודנה גרסיה רוביו, "אבל אנחנו בטוחים שמה שמצאנו הוא מה שמתואר במקורות ההיסטורים כמקום קבורתו של סרוונטס".

החוקר לואיס אבידל סיפר במסיבת עיתונאים שנערכה לכבוד הגילויים החדשים, כי סרוונטס ייקבר מחדש "ברוב טקס והדר", באותו מנזר, לאחר שקבר חדש נבנה ע"פ בקשותיו שמצויות בידינו. "סרוונטס ביקש להיקבר במנזר הזה, ושם הוא ייקבר", סיכם אבידל.

בית המשפט נדרש לקביעה בעקבות פנייה שהוגשה כבר בשנת 2012 ע"י צרפת ולוקסמבורג, ובה דרשו מדינות אלה להשית על ספרים דיגיטליים את אותן הנחות במע"מ שמקבלים הספרים המודפסים. בצרפת המע"מ עומד על 20% ואילו המע"מ על ספרים מודפסים הוא בגובה 5.5% על מנת לעודד קניית ספרים, ואילו בלוקסמבורג המע"מ הכללי הוא 17% בעוד המע"מ על ספרים הוא גובה 3% בלבד. המע"מ המופחת על ספרים בלוקסמבורג אף גרם לחברות כמו אמזון ואייטיונס לקבוע סניפיהן האירופים במדינה זו.

אך בית המשפט האירופי הגבוה לצדק קבע ביום חמישי שעבר כי אין לבצע הנחות מס על ספרים דיגיטליים כיוון שלהבדיל מספרים מודפסים, הם אינם מוצר אלא שירות ללקוח; ע"פ חוקי האיחוד האירופי, ניתן להשית מס מופחת אך ורק על מוצרים ולא על שירותים דיגיטליים.

צרפת ולוקסמבורג הודיעו שהן יכבדו את גזר הדין, אבל הן גם תחלנה לפעול לשינוי החוק האירופי כך שיהיה שיוויון מוחלט בין ספרים דיגיטליים לספרים מודפסים. "לוקסמבורג מחזיקה בדעה כי צריך לאפשר לציבור לקנות ספרים דיגיטליים ומודפסים תחת אותם שיעורי מע"מ", אמר שר האוצר של המדינה בהודעה לעיתונות.

גם חברת אמזון הגיבה לפסיקה באמצעות הדובר שלה דרו הרדרנר, וטענה כי ספרים בכל פורמט צריכים להיות נתונים לאותם שיעורי מע"מ: "המשמעות התרבותית והחינוכית של ספר מצויה בתוכן שמייצר הסופר, ולא בפורמט בו הוא נקרא", נכתב בהודעה מטעם החברה.

המגזין 'The Verge' מדווח כי בספר החדש של פול ס' קמפ בסדרת "מלחמת הכוכבים" תופיע לראשונה דמות שזהותה המינית היא לסבית באופן מוצהר ורשמי. הדמות, שתופיע בספר "Star Wars: Lords of the Sith", תקרא מוף מורס, והיא מתוארת כמנהיגה אימפריאלית שעשתה כמה טעויות חמורות בעבר ונאבקת לאורך הספר למנוע קטסטרופה כללית.

עורכת הספר, שלי שפירו, טוענת שהכללתה של דמות להט"בית אינה מנסה להעביר מסר כלשהו. "זה לא משהו שאני ממש חושבת עליו", אמרה למגזין 'Tech Times', "זה פשוט הגיוני. יש גיוון רב וצריך שיהיה גיוון רב במלחמת הכוכבים. יש כל כך הרבה יצורים שונים בעולם של היצירה הזו וזה יהיה מטופש לא לזהות שיש גם מגוון גדול בין בני האדם. אם יש מסר כלשהו בכל העניין הזה הוא שמלחמת הכוכבים מגוונת בדיוק כמו שהאנושות מגוונת במציאות, ואנחנו לא רוצים להעמיד פנים שהיא לא. זה פשוט הרגיש טבעי לחלוטין".

הספר ייצא לחנויות ב-28 באפריל.

פראצ'ט נפטר ביום חמישי האחרון בגיל 66 "כשהחתול שלו ישן על מיטתו וכשהוא מוקף במשפחתו," כך הודיעההוצאת Transworld בה פרסם הסופר את ספריו. אשת יחסי הציבור של ההוצאה, לינסי דאלדיי, העלתה זמן קצר לאחר מכן פנייה לציבור מעריציו בבקשה לגייס כספים למען "מכון המחקר לתמיכה בקשישים בבריטניה" שטיפל בפראצ'ט בשבע השנים האחרונות. ארגון הצדקה הזה, שנבחר ע"י משפחתו של פראצ'ט יחד עם עוזרו וחברו הקרוב רוב ווילקינס, תומך בחולי אלצהיימר ומבצע מחקרים בנסיון לשפר את ההתמודדות עם מחלות זקנה שונות.

הסופר ניל גיימן ביקש גם הוא מהציבור לתרום לארגון הצדקה. הוא סיפר כי היה חבר של פראצ'ט במשך "30 שנה וחודש" והוסיף כי הוא מתגעגע אליו מאוד. "תרמו למחקר של מחלת האלצהיימר", קרא גיימן לעוקביו, "ותגרמו לכך שדברים כאלה לא יקרו".

בהמשך השבוע החליטו מעריצים נוספים של פראצ'ט שהתקשו לעכל את מותו, להעלות עצומה המבקשת מהמוות להחזיר את טרי פראצ'ט. העצומה שמה לעצמה למטרה להשיג 35 אלף חתימות, בתקווה שכמות גדולה כזו של אנשים תצליח לשכנע את המוות לחזור בו מלקיחת הסופר האהוב.

מגזין טיים ההודי מדווח כי ועדת הסרטים המרכזית בהודו שמאשרת את הסרטים שיוקרנו בבתי הקולנוע במדינה, החליטה למנוע את הקרנת הסרט "חמישים גוונים של אפור". אולפני יוניברסל שאחראים על הפקת הסרט הודיעו כי חתכו מהסרט את סצינות העירום וסצינות בעלות אופי של ניצול מיני דוללו – כל אלה בנסיון לרצות את הצנזורים ההודים, אך ללא הועיל.

בכך מצטרפת הודו לאינדונזיה, מלזיה וקניה שאסרו על הקרנת הסרט. הצנזורה הנוכחית מצטרפת להחלטה נוספת ושנויה במחלוקת שהוציאה הוועדה תחת ידיה - פרסום רשימת מילים אסורות שלא תוכלנה להופיע בסרטים. הרשימה אמנם עוד לא נכנסה לתוקפה בעקבות מחאה ציבורית, אך הדבר לא מנע מהוועדה לחתוך את המילה "לסבית" מסרט בוליוודי שיצא לאחרונה לאקרנים.

לעומת זאת, טרילוגיית הספרים של "חמישים גוונים של אפור" נמצאת בראש רשימת רבי המכר בהודו בכמה קטגוריות שונות: מקום חמישי בספרות עכשווית, מקום שלישי ברומנים רומנטיים ומקום שני בספרי עיון. לשם השוואה, באמריקה טרילוגיית הספרים של אי. אל. ג'יימס מגיעה למקום ה-15 בלבד ברשימת רבי המכר.

לכבוד יום האם הציעה הוצאת פינגווין לעוקבים שלה בטוויטר לצייץ לה ע"י שימוש בהאשטאג #YourMum כשהיא מבטיחה לספק למצייצים עצות לספרים נהדרים שמתאימים למתנה. אולם השימוש של מנהלי חשבון הטוויטר של ההוצאה בהאשטאג #YourMum (בתרגום חופשי: "אמאש'ך") – ביטוי שמשמש את ילדי בריטניה לאינספור הקנטות וירידות הדדיות - גרם לרשת להפוך את ההאשטאג התמים הזה למוקד ויראלי של בדיחות גסות.

כך למשל תייג גולש אחד את ההוצאה ושאל: "למשל כמו המתנה שהבאתי ל#אמאש'ך אתמול בלילה?". גולש אחר צירף תמונה של משאית שנושאת על גבה מטען גדול שנראה כמו סוללה וצייץ "הבטריות לוויברטור של #אמאש'ך בדיוק הגיעו". וגולש נוסף סיכם את הציוצים בנושא כשכתב, "ברכות להוצאת פינגווין על שהצליחה להחזיר כל גבר בבריטניה לתקופת בית הספר שלו".

להוצאה נדרשו 23 דקות כדי להבין את הבעיה הטמונה בבחירת ההאשטאג, ומנהלי החשבון צייצו לכל מי שהשתמש בהאשטאג: "תודה לכם חברים שהצבעתם על כך של-#YourMum יש משמעות נוספת! עכשיו בואו נחזור לדבר על ספרים".

החברה הפכה את אחד ממטוסיהם ל"מטוס טינטין" בהשראת הקומיקס של היוצר הבלגי ארז'ה (ז'ורז' רמי). את הפרוייקט ביצעה חברת Moulinsart והוא ערך כ-1500 שעות שנפרשו על פני מספר חודשים.

בשנת 1844, כשאלכסנדר דיומא האב היה מצוי בשיא הצלחתו הספרותית לאחר שפרסם את הספר "שלושת המוסקטרים", החליט הסופר לעקור מפריז ולחפש קצת שלווה בפרברים. הוא רכש קרקע בפרבר בשם "פורט מארלי" שנמצא כ-20 ק"מ מערבית מפריז, ושכר את האדריכל המפורסם היפוליט דוראן כדי שיבנה עבורו את בית חלומותיו. כעבור שלוש שנים, ב-25 ביולי 1847, הטירה הייתה מוכנה, ודיומא החליט לקרוא לה "טירת מונטה כריסטו" על שם הספר המצליח שפרסם שנה קודם לכן.

אולם כעת הטירה, שמושכת מבקרים רבים המעוניינים לראות מקרוב את ביתו של הסופר הנערץ, עומדת בפני קריסה וישנה סכנה שתימכר לסוחרי נדל"ן שימחקו את המבנה ההיסטורי ויבנו במקומו מבנים אחרים. הטירה שייכת לשלוש רשויות מקומיות מהאזור שהחליטו לרכוש אותה בשנת 1969 אחרי שהבעלים הקודמים הודיע כי בכוונתו להרוס אותה. כעת, למרות שהמדינה משתתפת חלקית בהוצאות על הטירה, עדיין חסרים לבעלים 921 אלף יורו על מנת לבצע שיפוץ שימנע את קריסת הטירה.

לשם כך הוקם פרויקט מימון, ונכון לכתיבת שורות אלה הצליחו מארגניו להשיג פחות מ-4,000 יורו במשך השבועיים שעברו מאז נפתח הקמפיין.

חברת Obvious State מציעה באתר Esty עשרות פוסטרים מינימלסטים עם ציורים בהשראת סופרים מפורסמים כמו קפקא, טולסטוי, סלינג'ר, המיינגויי, פלאת', וולף, דוסטוייבסקי ועוד. הפוסטרים הם בגודל של 13x19 וכל אחד מהם עולה 24 דולרים.

* כנס "עולמות" ה-11 למדע בדיוני ולפנטסיה יערך בין ה-6-8 באפריל, חוה"מ פסח, במתחם אשכול פיס בתל אביב. את הכנס מארגנים האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה וקהילת טולקין הישראלית.

* לכבוד סרט דוקומנטרי חדש על חייו של סולן להקת נירוונה קורט קוביין, ייצא לאור ספר מיוחד שילווה את הסרט ובו תמלילים של ראיונות שנערכו לכבוד הסרט, צילומי אנימציה, תמונות נדירות ופריטים אישיים אחרים של הזמר. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס, ורשת HBO תשדר אותו ב-4 במאי.

* סטיבן קינג יפרסם אוסף של סיפורים קצרים פרי עטו בשם "The Bazaar of Bad Dreams". הספר יראה אור בנובמבר ויכלול סיפורים חדשים לצד סיפורים שכבר פורסמו בעבר.

* הסופר ג'יימס פטרסון תרם 1.25 מיליון דולר לספריות של בתי ספר בארה"ב במטרה לעודד קריאה.

* מחר, יום חמישי ה-19.3, יערך בחנות הספרים "המגדלור" אירוע השקה לספר "לטפס על ההר, או איך לכתוב" מאת ארנה קזין בהשתתפות דנה אולמרט, ליאת קפלן, דרור משעני, שרי גוטמן וסמי ברדוגו. 20:00, לבונטין 1, ת"א. הכניסה חופשית.