כשהציעו לי לתרגם את "מהומה רבה על לא-דוור" של סר טרי פראצ'ט, אני חייבת להודות שנתקפתי חרדה קלה. לא רק מפני שזה טרי פראצ'ט, מענקי הדור, אושיה של ספרות הפנטזיה ששכתב חלק ניכר מיסודותיו של הז'אנר והיה אחד מאליליי מאז הפעם הראשונה שקראתי את הכרך הראשון בסדרת "עולם הדיסק", וטבעי שיטיל מורא מסוים על מתרגמת כמותי אלא גם בגלל הכתיבה שלו.
איך אפשר לתאר את הכתיבה של פראצ'ט, את התערובת הבלתי אפשרית הזאת של הומור נמוך וגבוה, של שייקספיר ופנטזיה גנרית והקולנוע לדורותיו, של המיתולוגיה היוונית והמצרית והנוצרית והנורדית והמומצאת לגמרי, של הפילוסופים הקדם-סוקראטיים שמתכתבים עם הומור ביבים וגרדומים. כל זה עם המון בדיחות סלאפסטיקיות באופיין, משחקי מילים, סאטירה מושחזת על כל תחומי החיים, החברה והתרבות ועלילות נפתלות ומותחות בפני עצמן? פראצ'ט היה רב-אמן ורב-אומן שידע לערבב את כל הדברים האלה ולעשות מהם משהו קריא ונפלא, ליצור עבור הקורא עולם מגוחך ומוגזם אבל גם מרגש ומעורר הזדהות, לספק לו שעות של צחוק והנאה וגם רעיונות קשים לעיכול שהוא עוד המשיך לחשוב עליהם הרבה אחרי שהספר נגמר.
במשך כמה חודשי התרגום שקעתי בעונג הצרוף שבכתיבה הנפלאה של פראצ'ט, שהיא חוויה אפילו יותר מענגת מקריאה של פראצ'ט. התרגום הצורך להבין את מקומה של כל מילה בטקסט כדי לדעת מה היא אמורה לעשות בעברית נותן הצצה עמוקה יותר ומרשימה יותר לנפתוליו של המוח שיצר את כל זה. יותר מאי-פעם זכיתי להבין איזה יוצר היה פראצ'ט, במלוא מובן המילה בורא של עולמות ודמויות ורעיונות שיש להם קיום שלם ומלא בפני עצמם, שאותם תיאר בהומור עוקצני ונוקב אבל גם באהבה רבה, כלפיהם ובכלל כלפי היצור המשונה הזה הנקרא אדם, על מעלליו המשונים, החיים המשונים שאותם הוא חי והמיתות המשונות שאותן הוא מת, תמיד באותיות גדולות.
באותה תקופה כבר היה ידוע זה כמה שנים שפראצ'ט סובל ממחלת אלצהיימר, והוא שיתף בגילוי לב את מעריציו בעובדה שהוא מתכוון לבחור באופציה של המתת חסד כשהמצב יגיע לידי כך (בסופו של דבר הוא מת בביתו ובמיטתו, מוקף במשפחתו ובחתול שלו, כך נמסר בהודעה הרשמית). הוא הכין את כולנו לכך שהזמן קצוב ושלא הרבה עוד יתווסף אל העולמות שהפעימו אותנו כל כך. הוא עוד הספיק לסיים את הספר שעבד עליו, אבל כבר נאלץ לבטל הופעות בכנסים מפני שלא היה מסוגל לעמוד בכך. המוח המופלא, אותו מקום קסום שברא את מלוא מורכבותו של עולם הדיסק על כל הגלריה הססגונית של דמויות שממלאות אותו ומעלליהן המטורפים, המגוחכים והנוגעים ללב, הלך ובגד בבעליו. ידענו שלא נותר לנו עוד הרבה.
ידענו, אבל לא באמת היינו מוכנים. זה קרה מהר מדי, פתאום מדי. היו לו עוד הרבה ספרים לכתוב, עולמות שלמים לתור בהם, פרטים רבים כל כך להשלים. איבדנו את סר טרי, והעולם שלנו, שאינו דיסק שטוח ואינו ניצב על ארבעה פילים העומדים על גבו של צב ענקי, פתאום נעשה קטן יותר, שטוח יותר, פחות מופלא.
ורד טוכטרמן היא סופרת ומתרגמת
בחוה"מ פסח ייערכו בכנס "עולמות" למדע בדיוני ופנטזיה שתי הופעות של עיבוד מקורי ל"אחיות הגורל" (Wyrd Sisters), הספר השישי בסדרת "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט. מתחם אשכול פיס תל אביב.