"זה חייב להישאר מרגש": ריאיון עם אד סימונס מהכימיקל בראד'רז

בחודש נובמבר, בדיוק כשנסיים להתאושש מרכבת האמנים האווירית שנחתה כאן בקיץ ולבכות את הביטול של פארל, ינחתו בישראל ה-Chemical Brothers להופעה בגני התערוכה בתל אביב. הצמד הבריטי (טום רולנדס ואד סימונס) אמנם פרץ לתודעה באמצע שנות ה-90, אבל רחוק מלהימנות על להקות הניינטיז שסיימו את תפקידן עם תחילת המילניום הנוכחי. לכל אורך הקריירה, החל מתקופת הביג ביט בשנות ה-90, דרך השינויים והמהפכות בעולם המוזיקה האלקטרונית, שמר הצמד על היציבות. אלבומו האחרון, "Born in the Echoes" יצא בשנת 2015 והתקבל היטב הן בקרב הקהל והן בקרב המבקרים. לקראת ההופעה הקרובה בישראל, תפסתי את אד סימונס לשיחה על האלבום, שיתופי הפעולה של ההרכב וכמובן, על מה שצפוי לנו בחודש נובמבר הקרוב.

על אף הזיהוי של ההרכב עם דור הביג ביט, לצד שמות כמו פרודיג'י ופאטבוי סלים, את הכימיקל בראד'רס פחות עניין השיוך לתנועה כלשהי. "אף פעם לא הרגשנו במיוחד שאנחנו חלק מתנועה, רק התעסקנו בסאונד שלנו וקיווינו שהוא ייחודי במשהו. היו לנו השפעות מאסיד האוס והיפ הופ ובשירים הראשונים שלנו ניסינו לשלב ביניהן. העובדה שהשיר הראשון שהוצאנו ב-1992, 'Song To The Siren', היכה גלים למרות שהיה לו סאונד מאוד שונה, נתנה לנו את הביטחון להרגיש שלסאונד שלנו יש זכות קיום. מהרגע הראשון נראה היה שהמוזיקה שלנו מרגשת אנשים".

אז פשוט התמקדתם בעשייה שלכם ופחות במה שקורה מסביב.

"כן, היה מהנה ליצור סאונד ולמצוא עבורו מקום בעולם, לבדוק כמה רחוק הוא מגיע. כבר בשלב הראשון השירים שלנו היו ללהיטים בפלורידה, אז היינו נוסעים לשם לנגן והיתה שם סצנה שנבנתה סביב מוזיקה שנשמעה כמו שלנו. היה מעניין לראות איך המוזיקה מצאה מקום להתבסס בו".

ב-2015 הוציאו הכימיקל בראד'רס את האלבום "Born In The Echoes", שכלל שיתופי פעולה עם בק, הראפר קיו טיפ והזמרת סנט וינסנט, בין השאר. האלבום זכה לביקורות טובות ונתפס בקרב רבים בתור אלבום קאמבק של ההרכב, למרות שמעולם לא הפסיק ליצור ולהופיע.

"אני מניח שבמובן של חזרה לעבודה עם ווקאליסיטים יש איזשהו הד לאלבומים הישנים", מסביר סימונס את מקור הבלבול, "אבל האמירה שזה קאמבק כוללת בתוכה את הטענה שהלכת, ובאלבום הקודם שלנו, 'Further', עדיין הופענו בגלסטנברי ובפסטיבלים גדולים. זה פשוט היה סאונד שונה, לא היו ווקאליסטים אורחים, זה היה אלבום בפרופיל נמוך שהתבסס על הייצוג הוויזואלי. אני חושב ש-'Born In the Echoes' עבד אבל לא הרגשנו שהלכנו לאנשהו לפני כן, זה היה מאוד עקבי. אולי האלבום הזה הגיע לאנשים שלא קנו את האלבומים שלנו זמן מה ולא ראו אותנו מופיעים, אבל עדיין היו הרבה אנשים שכן שמעו אותנו וראו אותנו מופיעים".

אם אתה כבר מזכיר ווקאליסטים, היתה לכם רשימת אורחים מגוונת מכובדת באלבום, ביניהם קיו טיפ, בק, סנט וינסנט. מה גרם לכם לרצות לעבוד עם כל אחד מהם?

"כל עוד יש להם מה להגיד... המוזיקה שלנו מבוססת על סאונדים - על האימפקט של תופים, סינתיסייזרים וסימפולים. ובכל זאת, טום ואני אוהבים מילים ואינפוט מילולי. וכל האנשים האלה מגישים מילים, מלודיה ומקצב. יש להם מילים עוצמתיות. המילים של בק, שנכתבו יחד עם טום, מאוד אמוציונליות ומרגשות. מה שאנחנו מחפשים עם כל הווקאליסטים שהתארחו באלבום זה ספקטרום רחב של טונים רגשיים ורעיונות מילוליים. אלה אנשים שמביאים איתם משהו, וזה מתחבר כמו פאזל".

לגבי קיו טיפ, זה כמובן לא שיתוף הפעולה הראשון שלכם אתו - השיר "Galvanize" היה להיט גדול, גם כאן בישראל. יש לכם כימיה מיוחדת איתו?

"אני חושב שהוא הראפר הטוב ביותר. הוא בקיא בסגנון, קולח, איש מגניב ושורשי - אז כן. השירים 'Galvanize' ו-'Go' הם מהפייבוריטים שלנו, יש לו כוח - כשהוא רוצה להעביר נקודה זה תמיד זורם עם המוזיקה ועובר בזריזות".

ובכלל, אמרת כאן בריאיון ובעבר שהיפ הופ מאוד השפיע עליכם. האם זו אחת הסיבות שעבדתם עם קיו טיפ?

"לגמרי, 'Go' הוא מעין שדרוג להיפ הופ-דיסקו שאהבנו בשנות ה-80 - שוגר היל גנג, גרנדמאסטר פלאש, סאונד כזה, רק מעודכן להיום. זו היתה בחירה שהושפעה ישירות משם וקיו טיפ פשוט נשמע טוב על הטראק".

יש לכם תכניות לעבוד עם ראפרים נוספים?

אנחנו תמיד מחפשים כן. עם מגוון אנשים לאורך השנים ותמיד יש תקווה למצוא מישהו שעובד טוב על הטראק.

בנוסף לראפרים ומשתפי הפעולה באלבום האחרון, עבדו ה"אחים" לאורך השנים עם אמנים מכל קצוות הקשת - בת' אורטון, סולן ה"שרלטנס" טים בורגס, וכמובן נואל גאלאגר מאואזיס. שיתוף הפעולה עם האחרון התבסס לא מעט על היכרות מוקדמת בינו לבין הצמד. "כשגרנו במנצ'סטר היינו הולכים הרבה למועדונים שם בתור סטודנטים, ותמיד היה שם הבחור הזה שהיית רואה במועדון, בבר", אומר סימונס. "ואז כשאואזיס פרצו ראינו פתאום שזה הבחור מהמועדונים, אז חשבנו שאנחנו יכולים להגיד לו שלום כשהוא הופיע בפסטיבל גלסטנברי. הוא אמר שירצה לעשות איתנו משהו וזה שימח אותנו. יש לנו עמו במשותף אהבה גדולה לביטלס ולשיר 'Tomorrow Never Knows' , מה שקירב בינינו. היו לנו כמה קטעים ששלחנו לו - לא משהו שנשמע כמו 'Tomorrow Never Knows', אבל אפשר לזהות את הרוח הקצת אנטי-מוזיקלית של השיר. זה היה צירוף מקרים שהכרנו קצת את הבחור הזה ופתאום הוא בלהקה הכי גדולה בעולם והוא היה אחלה בן אדם לעבוד איתו".

גם בצד הוויזואלי מצאו לעצמם הכימיקל בראד'רס משתפי פעולה קבועים לאורך השנים - ביניהם מישל גונדרי. בדומה לשיתופי הפעולה הווקאליים, גם במקרה של גונדרי מתבססת העבודה המשותפת על דינמיקה טובה והערכה גדולה לאמן. "אני חושב שפנינו אליו בנוגע לוידאו של 'Let Forever Be' באלבום 'Surrender' ופשוט נהנינו לדבר איתו, יש לו חזון אמיתי. יש לו מערכת יחסים מורכבת עם טכנולוגיה, עד כמה היא חזקה וכמה אפשרויות היא פותחת - אבל שיש גם משהו מרגש בעולם האנלוגי ואיך אפשר לשלב בין השניים.יש לו דמיון ויזואלי מאוד מתוחכם שנראה מאוד מתאים עבור הלהקה שלנו, אז עשינו אתו שלושה קליפים - 'Star Guitar', 'Let Forever Be' ו-'Go', ובכולם יש דימויים מאוד מרגשים ואחרים".

איך זה להיות איתו על הסט?

"אף פעם לא היינו. אנחנו לא מופיעים בקליפים שלנו אז אנחנו לא צריכים להיות על הסט, אבל אנחנו מקבלים ממנו עדכונים כל יום ככה שאנחנו יודעים שהכל בשליטה".

כשמאחוריהם יותר מ-20 שנות קריירה, הכימיקל בראד'רס לא חשים צורך לרדוף אחרי הטרנדים המשתנים במהירות במוזיקה האלקטרונית, ומעדיפים לשמור על הסגנון שלהם. "כשרק התחלנו היינו מבלים כל לילה במועדונים, דופקים את הראש, רוקדים וקופצים", מספר סימונס. "אנחנו יודעים מה הולך, אנחנו יודעים מה פופולרי, אבל חשוב לנו לשמור על בידול מזה. מצד אחד אנחנו חלק מהסצנה של מוזיקת המועדונים, ובכלל מסצנת המוזיקה האלקטרונית, אבל אנחנו מבדילים עצמנו מזה. יש לנו את האסתטיקה שלנו ואת החוש שלנו למוזיקה, ואת החזון שלנו לגבי איך אנחנו רוצים שהמוזיקה תישמע, ספציפית מוזיקת המועדונים שאנחנו עושים, ואנחנו לא רוצים שזה יהיה גנרי מדי ומשויך מדי למשהו. אבל במקביל זה חייב למצוא את המקום להתקיים בו, אז יש מתח בין שני הדחפים האלה".

ובכל זאת, הסאונד שלכם גם השתנה לאורך השנים - האם זה מתוך הבנה שכבר אי אפשר להישאר בביג ביט או שזו רק ההתפתחות הטבעית של הסאונד שלכם?

"כן, זה תמיד משתנה. יש לנו את כמה רגישויות וחושי ליבה במוזיקה, אבל זה חייב להשתנות, זה חייב להישאר מרגש עבור אנשים. אם נמשיך לעשות את אותו צירוף של סאונדים אנשים ישתעממו די מהר. המוזיקה שמרגשת אותנו היא מוזיקה שמגיעה מתוך דמיון עשיר, מוזיקה חדשה, מרגשת ומרעננת".

אתה מזהה את ההשפעה שלכם במוזיקה של היום?

"המוזיקה שחודרת, שאנשים מתרגשים ממנה היום - אלה בחירות אינדיבידואליות של האמנים, הם לא מנסים להעתיק מאיתנו. היתה תקופה שאנשים רצו להיות הכימיקל בראד'רס החדשים, שהיה בהם משהו דומה, לא סגור למה בדיוק הם כיוונו… אז לא, לא ממש".

למה אתה נהנה להאזין במוזיקה של היום?

"אני מאוד נהנה מהאלבום החדש של האבלאנשז. מוזיקת קיץ טובה מאוד, פסיכדלית ופ'אנקית. יש שם שיר בשם 'Subways' באלבום שאני מתעורר איתו כל יום. אני אוהב את האלבום של Beyond the Wizard's Sleeve, הוא מאוד נחמד. בעיקר שני הדברים האלה".

את תהליך היצירה של ההרכב והאופן שבו הם רוקחים שיר או אלבום, מתאר סימונס כמשחק יצירתי. "אין לנו איזושהי נוסחה, כל דבר מגיע ממקור אחר. אנחנו מתנסים בסימפולים, הכנת ביטים, עשיית רעש. אתה אף פעם לא יכול לדעת מאיפה תבוא ההתחלה של שיר או רעיון, רק לנגן, לשחק עם זה. חייבים לשמור על הגישה החיונית במוזיקה של משחק יצירתי. כשאתה נתקע מדי בשורשים, זה מקום קשה להיות בו. שיר כמו 'Go', למשל, התחיל מהבייסליין הזה, מהגרוב, שהיה קיים כלופ במשך שלוש שנים לפני שחשבנו להביא את קיו טיפ על הפזמון והמבנה. במשך זמן רב זה היה רק הביט והבייסליין הזה, ואז התווספו דברים ורעיונות לאן ילך השיר הזה, ואז זה מתפתח - אבל בהתחלה יש ביט. שיר אחר יכול להתחיל מסאונד טוב בסינתיסייזר, או שטום יישב עם הגיטרה ויכתוב משהו ואז זה ישתנה ואנחנו ניקח את זה משם. זה משתנה מתוך המשחק שלנו בסאונד".

ההופעה של הכימיקל בראד'רס בישראל בנובמבר הקרוב תהיה הראשונה שלהם בישראל, אבל לא ביקורם הראשון של החברים בארץ הקודש. בשנת 1998 היו הם אמורים להופיע בבית שאן במסגרת פסטיבל ה"נבואה", אך בשל בעיות ברישיונות הומרה ההופעה בתקלוט במוזיאון השריון בלטרון. על אף שזכו לטעום מהחפיפינקיות הישראלית, בזיכרונו של סימונס מהביקור הקודם אין סימנים לעוגמת נפש: "אנחנו מאוד מתרגשים להופיע בישראל. היינו כאן לפני הרבה מאוד זמן, אולי ב-98', בירושלים. מאוד נהנינו, היה לנו מדהים ומאוד אהבנו את זה. זה היה מסע אל הלא נודע עבורנו, לא ידענו למה לצפות. הגענו והחוויה היתה מדהימה, זה היה כל כך שונה. טיילנו בירושלים, ראינו את הארכיקטורה העתיקה ואז הופענו והקהל הגיב לנו מצוין. זה יהיה שונה בתל אביב, שהיא עיר מודרנית יותר. בשבילנו זה מדהים לנגן במקום שמעולם לא היינו בו ואנחנו מקווים שאנשים יגיעו ויחלקו איתנו את החוויה".

היה עליכם לחץ לא להגיע?

"לא ממש, לא הפעילו עלינו לחץ. אנחנו נלך לכל מקום שבו אנשים צעירים רוצים לראות אותנו מופיעים, אנחנו לא ממש מעורבים בכל השאר".

הכימיקל בראד'רז יופיעו בגני התערוכה בתל אביב ב-12 בנובמבר עם חימום של 2manydjs, רד אקסס, ותקלוט לפני ואחרי של עפרי גופר ושלומי זידן. לרכישת כרטיסים.