לומד לחייך: בריאן ווילסון לא מפחד מה-BDS

הוא נחשב לאחד מהמלחינים הגדולים של המאה ה-20, אבל נאלץ להתמודד עם דיכאון והתמכרויות. 50 שנה אחרי שהוציא את יצירת המופת שלו, מנהיג הביץ' בויז מגיע לישראל כדי להחזיר אהבה למעריצים. בריאיון לוואלה! תרבות הוא מספר: "אלוהים נגע בי כשכתבתי את God Only Knows"

"גם אני וגם טוני אשר שכתב את המילים יחד איתי ידענו שמדובר במשהו מיוחד. הרגשתי שאלוהים נוגע בי בזמן שכתבתי את המוזיקה. ידעתי שזה הולך להיות משהו מיוחד בזמן שעבדתי על השיר"

בשנת 1984 התארחו חברי להקת הביץ' בויז ב"טונייט שואו", תוכנית האירוח הפופולארית ביותר בארה"ב. המנחה הנערץ ג'וני קרסון היה בחופשה ובמקומו ישבה מאחורי השולחן המפורסם באמריקה הקומיקאית ג'ואן ריברס. הלהקה, שהייתה רחוקה עשרות שנים משיאה המסחרי, הגיעה לתוכנית כדי לקדם את סיבוב ההופעות שלה שעמד תחת הסימן "בריאן ווילסון חזר!" לאחר שמנהיג הלהקה וכותב השירים המרכזי שלה עשה קאמבק לבמות לאחר שנים רבות הרחק מהעין הציבורית. כדרכם של ראיונות בטוק שואו'ז ליליים, השאלות היו קלילות ועסקו בעיקר בחיים האישיים של חברי הלהקה. ריברס שאלה מי מחברי הלהקה רווק, וגילתה ששניים מחבריה המקוריים – מייק לאב ובריאן ווילסון – הם גרושים טריים. היא שאלה אותם, בבדיחות הדעת, איך הם מתמודדים כרווקים מצליחים עם המעריצות הצעירות. במקום לענות לשאלה הקלילה, בריאן פוצח במונולוג מוזר על כך ש"להיות רווק זה כמו אלבום של פיל ספקטור, כי אין הפרדה בין שני דברים, אבל פיל ספקטור הוא לא משהו מיוחד, ובדיוק אתמול פגשתי את פיל ספקטור, ואני לא יודע מה יהיה בעתיד". בריאן נקטע במהירות על ידי חבריו ללהקה ועל ידי המראיינת ההמומה, שמבינה את הרמז ולא תפנה אליו שוב במהלך הראיון. התשובה של בריאן, אולי המלחין האמריקני המבריק ביותר של המאה ה-20, מדכאת למדי וחושפת עד כמה הוא לא היה מודע למה שקורה סביבו.

הקטע הזה הוא רק דוגמה קטנה שבאה להזכיר לנו כי העובדה שבריאן ווילסון מגיע בשבוע הבא להופיע בישראל היא לא פחות מנס. יותר מזה, העובדה שבריאן ווילסון עדיין חי, עדיין עושה מוזיקה ועדיין מופיע – היא נס. ואם כבר נסים, אז ההנחה שנתנו לנו הפעם רוג'ר ווטרס וחבריו ל-BDS שלא ניסו לעצור כהרגלם את ווילסון מלהופיע בישראל היא נס לא קטן. "אף אחד לא ניסה לגרום לנו לבטל את ההופעה", אמר ווילסון לוואלה! תרבות והוסיף שהוא לא מרגיש חשש מכך שהופעה בישראל תיחשב כהצהרה פוליטית. ממרום גיל 74, הבנאדם רק רוצה לתת לקהל שלו את המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת – המוזיקה שלו.

כלום לא היה משתנה גם אם 'סמייל' היה יוצא בשנות השישים. בריאן ווילסון (צילום: אימג'בנק - Getty Images)

תרשה לי להשתמש בכוח של רגשות האשם היהודיים ולשאול אותך למה לקח לך כל הרבה זמן להגיע לישראל?

"חה! אני לא יודע. אני מניח שהגיע הזמן להגיע לכאן. הסוכן שלי הציע וישר אמרתי 'כן'. אנחנו מאוד מתרגשים מההופעה הזאת".

אולי שמעת קצת על ישראל מהמאמן לשעבר של קווין לאב, האחיין השני שלך, ששיחק אצל דיוויד בלאט בקליבלנד. אתה בקשר עם משפחת לאב, יש סיכוי לאיחוד תחת השם של "הביץ' בויז"?

"לא ידעתי את זה. אני לא בקשר איתם בכלל ולכן אם אתה שואל על איחוד – אז כנראה שלא".

איחוד או לא. הסטליסט המסתמן של בריאן ווילסון בהופעה בארץ הקודש יציג את כל הלהיטים הגדולים של הביץ' בויז, כולל ביצוע מלא של האלבום "Pet Sounds", יצירת המופת של ווילסון שחגגה 50 שנה בחודש האחרון (ונחפר עליה ארוכות כאן באתר, ראו בצד ימין). לידיעת הקהל הגדול שיגיע לאמפי-פארק ברעננה יש לציין שהקול של בריאן רחוק מלהישמע כמו באלבומים הקלאסיים משנות השישים, וגם הלהקה שמלווה אותו לעולם לא תוכל להשתוות להרמוניות המלכותיות שיצרו חברי הביץ' בויז בימים ההם, זאת למרות (או אולי בגלל) שהיא כוללת בין השאר את אל ג'ארדיין, עוד אחד ממייסדי הלהקה המקורית.

עוד באותו נושא

גאוני, פורץ דרך, מהפכני: 50 שנה ל-"Pet Sounds" של הביץ' בויז

לכתבה המלאה
היו פאסה ואז לא. הביץ' בויז (צילום: אימג'בנק - Getty Images)

כלבה פתיינית

המשוררת אמילי דיקנסון בזה לנוסטלגיה. היא אמרה שהידיעה שיש דברים שלא יחזרו עוד לעולם, זה מה שעושה את החיים לכל כך מתוקים. אלא שיש אנשים שמנסים לשחזר את תהילת העבר בכוח, לפעמים על חשבון אחרים. ונוסטלגיה, כלבה פתיינית שכמותה, הייתה האויב הכי גדול של בריאן ווילסון מאז ומעולם – ואולי עד עצם היום הזה. כבר לפני חמישים שנה, כשהקהל דחה את "Pet Sounds" ושאל לאן נעלמו השירים על החופים הזהובים של קליפורניה, נוצר לחץ על בריאן לחזור למקורות הנוסטלגיים של הלהקה. האיש שכונה "המוצרט של מוזיקת הפופ" עמד בפני דילמה מלחיצה – האם הוא יכול להתפשר על האמנות שלו למען הצלחה כלכלית? התוצאה הייתה התדרדרות עמוקה לסמים, שגרמו לו להזיות קשות ומערכת יחסים בלתי פוסקת עם דיכאון וסכיזופרניה.

בסוף שנות השישים הביץ' בויז כבר נחשבו לפאסה בארה"ב. הקהל חיפש אמנים שבועטים בממסד ובמוסכמות כמו ג'ימי הנדריקס או בוב דילן – בעוד הביץ' בויז סימלו מבחינתם את השלטון הישן. וכך, למרות שהלהקה רק השתפרה מבחינה מוזיקלית – והציגה יצירות מורכבות יותר ועמוקות יותר – היא איבדה את הקהל שלה. זה כמובן לא תרם למצבו הנפשי הרעוע גם ככה של בריאן. בשנת 1973, לאחר שאביו הלך לעולמו, הוא פרש בצורה לא רשמית מעולם המוזיקה, הסתגר בחדרו למשך שנתיים והגיע למשקל של יותר מ-150 ק"ג.

נוסטלגיה היא כלבה פתיינית. הביץ' בויז מודל 1964 (צילום: AP)

ואז הגיע ג'ורג' לוקאס. ארבע שנים לפני שהבמאי האמריקני יציג לעולם את דארת' ויידר, הנסיכה ליאה ולוק סקייווקר – הוא יביים את "אמריקן גרפיטי", סרט דל תקציב ב-775 אלף דולר. הסרט, שעלילתו מתרחשת בשנת 1962, בתקופה התמימה של לפני מלחמת וייטנאם ורצח קנדי, יהפוך למפלצת קופתית שתרוויח מעל למאה מיליון דולר ותהפוך אותו לאחד הסרטים הרווחיים בהיסטוריה של הקולנוע. הסרט, יחד עם תוכנית הטלוויזיה המצליחה "Happy Days" (או "היו ימים", כפי שנקראה אצלנו בחינוכית) יצר גל עצום של נוסטלגיה באמריקה, שהתגעגעה לתקופה פשוטה יותר. חברת התקליטים של הביץ' בויז לא פספסה את ההזדמנות והוציאה אלבום אוסף כפול תחת השם "Endless Summer" שכלל את הלהיטים של בריאן ווילסון והלהקה מארבע השנים השנים שקדמו להוצאת "Pet Sounds". אלבום האוסף הפך להיות ההוצאה המצליחה ביותר של הביץ' בויז אי פעם. הוא מכר 3 מיליון עותקים בארה"ב והפך לאחד הנמכרים ביותר בארה"ב באותה שנה. הלהקה הבינה שזה הזמן לשלוף את בריאן מהמחבוא שלו, ובעזרת פסיכיאטר שנוי במחלוקת (שמצד אחד הציל את חייו ומצד שני השתלט על חייו בצורה דיקטטורית – כפי שניתן לראות בסרט "אהבה וחסד" מ-2014) הצליחה להחזיר אותו לאולפן ולבמות.

הסיפור הזה יחזור על עצמו שוב בתחילת שנות השמונים. הביץ' בויז שוב יהפכו לפאסה. בריאן שוב יסתגר וישמין. ובכל זאת, דווקא בריאן החולה והמדוכא יצליח לשרוד בזמן ששני אחיו הצעירים ימצאו את מותם בגיל צעיר (קארל נכנע לסרטן בעוד דניס, שבאופן אירוני היה הגולש היחיד בין "נערי החוף", טבע למוות). לאחר שהצליח להיפטר מההשפעה ההרסנית של הפסיכיאטר שהשתלט על חייו, התחתן בשנית והחל לשקם את חייו האישיים. בשנת 2002, כשנראה שימי הזוהר שלו מאחוריו, בריאן ווילסון חזר לבמות עם השירים הישנים, ולמרות שהקול שלו לא בדיוק עמד במבחן הזמן – הקהל החזיר לו אהבה. מאז הוא הספיק להוציא כמה אלבומים חדשים ולחרוש את העולם עם הופעות – ואפילו לאחד את הביץ' בויז לסיבוב חד פעמי. ועכשיו הוא מגיע לישראל בפעם הראשונה.

אתה תהיה בן 74 החודש, אז הגיע הזמן לענות על השאלות ששאלת את עצמך לפני יותר מחמישים שנה בשיר "When I Grow Up to Be a Man". למשל, האם אתה עדיין אוהב את השירים ששמעת בילדות?

"כן, אני עדיין אוהב את המוזיקה ההיא. אני מאזין כמעט רק לשירי אולדיז, ואני גם מאוד אוהב את גרשווין".

ג'ורג' מרטין, המפיק המנוח של הביטלס, אמר שאם לא "פט סאונדס", לעולם לא היינו זוכים לשמוע את "סרג'נט פפר" – מכיוון ש"פפר" הוא ניסיון להשתוות למה שאתה עשית. האם חשבת פעם מה היה קורה אם היית משלים את העבודה על האלבום הגנוז "סמייל" ומוציא אותו בסוף שנות השישים במקום בשנות האלפיים? האם זה היה גורם לביטלס להוציא אלבום אחר לגמרי אחרי "סרג'נט פפר" במקום האלבום הלבן? אולי הם בעצם היו מרימים ידיים אחרי שהם היו שומעים כמה שסמייל מעולה? האם העולם בכלל היה ממשיך להתקיים?

"זה לא היה משנה שום דבר. אם האלבום 'סמייל' היה יוצא בזמנו, כלום לא היה קורה. הבעיה הייתה שהאלבום הקדים מ-א-ו-ד את זמנו. הרבה זמן היה צריך לעבור בשביל שאנשים יקלטו אותו ושהוא יישמע להם הגיוני יותר".

בנימה אישית, אני רוצה להודות לך על כך שכתבת את "God Only Knows". לא רק שזה שיר האהבה המושלם, יש לו את היכולת הקסומה להרגיע את בתי התינוקת בכל פעם שהיא בוכה. כשכתבת אותו לפני 50 שנה, הבנת שאתה יוצר יצירת מופת?

"לחלוטין כן. גם אני וגם טוני אשר שכתב את המילים יחד איתי ידענו שמדובר במשהו מיוחד. הרגשתי שאלוהים נוגע בי בזמן שכתבתי את המוזיקה. ידעתי שזה הולך להיות משהו מיוחד בזמן שעבדתי על השיר".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully