בשבוע שעבר ריחף איום מעל ראשה של "משפחת סימפסון", סדרת האנימציה הוותיקה ביותר על המסך, עד שרשת FOX החליטה לפרגן לצהובים שתי עונות נוספות. הסכנה לחייהם של הסימפסונים עוררה פאניקה בקרב קהילת חובבי האנימציה בעולם. אחרי הכל, עבור חלק מסוים באוכלוסייה, חסידים אמיתיים של אנימציה למבוגרים, החיים לעולם לא יהיו אותו הדבר בלי הומר, מארג', בארט, ליסה ומגי.
החיבה העזה שהקהל מעבר לים חש כלפי סדרות אנימציה, שזוכות שם להצלחה פנומנלית עם קהל של מיליוני נתינים נאמנים, אינה מובנת תמיד לקהל הישראלי. אמנם מספר הולך וגדל של צופי טלוויזיה בארץ נחשף לעולם המופלא של האנימציה למבוגרים בזכות סדרות מצוינות שמשודרות כאן (כמו "סאות' פארק", "איש משפחה" וסדרת הבת שלה "קליבלנד", "משפחת סימפסון" כמובן, "פיוצ'רמה" ואחרות), אולם הרוב המוחלט של הקהל בישראל עדיין רואה באנימציה כמקור שעשוע לילדים בלבד. היעדר סדרות אנימציה ישראליות מקוריות הוא אולי המפתח להבנת הפער בינינו לבין שאר העולם.
מ.ק. 22:
עם התפתחות הטכנולוגיה והכניסה לעידן הדיגיטלי, גם תעשיית האנימציה הפכה למכונה משומנת היטב שמייצרת עשרות סדרות טלוויזיה בשנה לא רק בארה"ב, גם במדינות כמו צרפת ובלגיה, שם ישנה הערכה אמיתית לאנימציה משובחת. ומה בישראל? מאז "מ.ק. 22" המיתולוגית, שעלתה לשידור ב-2004, נראו כאן מעט מאוד סדרות אנימציה מקוריות, כמו "סלבס" ששודרה ביס ו"אחמד וסלים" ששודרה בביפ. גם על המסך הגדול, "ואלס עם באשיר" הוא למעשה מקור הגאווה היחיד שלנו.
בתקופה האחרונה מתעוררת דווקא תחושה של פריחה בתחום האנימציה הישראלית, בעיקר בזכות העובדה שסטודיו חדש לאנימציה צץ כאן אחת לחודש ותודות לסדרות כמו "הפרויקט הירוק" של HOT, שבו נעשה שימוש באפקטים המזכירים אנימציה, אבל האמת המצערת היא שהתעשייה הזו עדיין מדשדשת למדי וכמו תמיד, הכל מתחיל ונגמר בכסף. "לישראל יש פוטנציאל להפוך למעצמת אנימציה, והיא לא", אומר אייל B, יוצר "הפרויקט הירוק", מבכירי האנימטורים בארץ, ממייסדיו של עיתון הקומיקס המיתולוגי "סטיות של פינגווינים" (יחד עם ירון ניסקי) ואחראי על כמה מסדרות האנימציה היחידות שנעשו בארץ.
הפרויקט הירוק:
"יש פה ושם הבלחות, אבל יש כאן בעיה קלאסית של תוכן מול תקציבים", מוסיף אייל B, "אם בחו"ל אפשר להשקיע מיליוני דולרים בסדרה כמו 'איש משפחה', בארץ ישקיעו גרושים כי זה פונה לחתך מאוד קטן של קהל. יש פה עניין כלכלי ויש עניין תרבותי. התכנים של אנימציה למבוגרים הם יותר הארד קור. זה לא שאני לא חושב שהקהל הישראלי הוא שונה מהותית מכל מקום אחד בעולם, כמו שפשוט יש פה הרבה פחות אנשים. אם פה יש נניח 200 אלף אנשים שהם קהל פוטנציאלי לסדרה כמו 'סאות'פארק', בארה"ב זה 20 מיליון. ואיפה שאין קהל, אין כסף".
בעיית התקציב היא נושא שחוזר ועולה בדיון על תעשיית האנימציה בארץ. "גם בחו"ל, הפקת אנימציה היא עסק יקר", מסביר גיא חרל"פ, מרצה לאנימציה חזותית ב"שנקר" ואנימטור בכיר. "אני עצמי עבדתי בניקלודיאון בארה"ב ויש לי חברים אנימטורים שעובדים בחו"ל, זה עניין מורכב ויקר שדורש זמן, אורח נשימה וצוות גדול של אנשים. את רוב סדרות האנימציה עושים היום דווקא בהודו ויפן. את הסימפסונס עושים למשל בקוריאה. אז אם זה יקר לאמריקאים, תארי לעצמך מה זה בשביל הישראלים בארץ אנחנו אוהבים שהדברים נעשים כאן ועכשיו. אין הערכה לתחום האמנות בכלל ולאנימציה בפרט. הרבה יותר זול ופשוט לקנות סדרת אנימציה מוכנה מאשר להפיק אותה. או לצורך העניין, יותר זול להפיק ריאליטי".
אחמד וסלים:
ירון ניסקי, ממקימי ערוץ HOT קומדי סנטרל ועורך התוכנית "נבחרת ישראל", יצר לפני שבע יחד עם דורון צור את "מ.ק. 22", שהפכה באופן מיידי לקאלט ועד היום נחשבת ללהיט. בהמשך הוא וצור יצרו עבור רשת פוקס האמריקאית את "security 7", סדרת אנימציה אינטרנטית שנעשתה בהשראת "מ.ק. 22". גם ניסקי זוכר את הקשיים הפיננסיים. "זירת האנימציה בארץ היתה שוממת לגמרי", הוא מספר. "היו קצת מעברונים של דודו גבע ב'ניקוי ראש', אבל החלום היה לעשות את סדרת האנימציה העברית הראשונה. עבדנו על 'מ.ק. 22' הרבה מאוד זמן והשקענו בזה את נשמתנו. אבל עם כל ההצלחה היחסית שלה, היתה רק עונה אחת של עשרה פרקים".
איך אתה מסביר את זה?
"אנימציה היא עסק נורא, נורא יקר. כשיצרנו את מ.ק. כולם היו שותפים להתלהבות שלנו ונכנסו לזה לא בשביל כסף, אלא בגלל החזון. יש גם מעט ידע בארץ לגבי איך עושים אנימציה נכון, מעט מאוד גופים שהתנסו בזה, אז זה מאוד מסובך, יקר ומפחיד, אבל אני חושב שכן יש מקום לעשות את זה ולהאמין שהקהל יאהב ויתחבר. עד היום אני מקבל תגובות על מ.ק. ולא סתם סדרות אנימציה בארה"ב מצליחות ושורדות לאורך שנים. אפשר לעשות באנימציה דברים שהם בלתי אפשריים במקומות אחרים, יש בזה משהו מאוד כובש. הייתי שמח לראות עוד עונה של 'מ.ק.', אם מישהו יזמין, אבל הייתי שמח בכלל לראות סדרות אנימציה מקוריות, מטופשות ומהנות. יש המון כאלה בחו"ל. בארץ זה פשוט לא עובד".
נינט טייב בסלבס:
סדרת אנימציה ישראלית נוספת שעומדת כמעט בודדה לגמרי בגזרה היא "סלבס" שיצרה בשנת 2008 חברת "The Box" עבור חברת yes. הסדרה היתה חדשנית גם בפלטפורמה האינטראקטיבית שלה הגולשים הוזמנו להיכנס לאתר הסדרה, ליצור מערכונים באמצעות מערכת מיוחדת וקיבלו תשלום עבור כל מערכון ששולב בסדרה. נכון להיום, החברה מפתחת את העונה השנייה של הסדרה ובמקביל שוקדת על פיתוח גרסה אמריקאית יחד עם בן סילברמן, לשעבר מנכ"ל רשת NBC. "סלבס היתה 360 דקות של אנימציה, 15 פרקים, בני 22 דקות כל אחד", מסביר אלי אוזן, מבעלי חברת "The Box". "ההשקעה בה היתה עצומה, למעלה ממיליון דולר, בנוסף לרבע מיליון יורו שהושקעו בפיתוח המערכת האינטראקטיבית. בארה"ב כבר מדובר על תקציב של 4-7 מיליון דולר. ואפילו שהסדרה עוברת אדפטציה לאמריקה כרגע, הסטודיו בארץ יישאר זה שמייצר אותה".
אוזן דווקא לא חושב שכסף הוא בהכרח הבעיה כאן, אלא הפלטפורמה. והוא דווקא אופטימי לגבי העתיד. "גם בארה"ב, יש לך אולי ארבע-חמש סדרות אנימציה למבוגרים שרצות במקביל. אין הרבה רשתות שמשקיעות בסדרות מהסוג הזה, למרות ההצלחה שלהן. אחד הדברים הכי חשובים שצריך לדעת על התעשייה הישראלית היא שזו תופעה תרבותית שעומדת להשתנות, אנחנו מדינה שלא גדלה על קומיקסים ואנימציות, בניגוד לארה"ב ששם גדלו על קומיקס ו-וולט דיסני. בני 40 ומעלה עדיין מקטלגים אנימציה כתוכן לילדים, אבל היום כבר צומח כאן דור שכן גדל על אנימציה ונחשף לסדרות כמו 'איש משפחה' ו'הסימפסונס".
"בארץ זה תהליך של גדילה לתוך העולם הזה של האנימציה", מוסיף גיא חרל"פ. "גם התחום של הקומיקס לא נחשב בארץ לאמנות של ממש, לעומת צרפת, בלגיה, ארה"ב, שם זה חלק מאבות המזון של התרבות. גם האנימציה היא כזו לא גדלנו כאן על אנימציה. היו כל מיני ניסיונות לאורך השנים להקים בתי הפקה לאנימציה בארץ, אבל רובם קרסו ולא הצליחו. ואלה שכן מצליחים, עובדים בעיקר עם חו"ל".
"אנחנו גם קצת שמרנים", מוסיף בני דווידוביץ', בעל חברות האנימציה "שוס" ו-"soup inn" המייצרות ומפתחות תכני אנימציה לחו"ל והיה מעורב גם בהפקת "ואלס עם באשיר". "באנימציה אתה יכול לקחת את זה למחוזות רחוקים ופה בארץ הקהל הוא יותר שמרני".
דווידוביץ' עצמו אחראי על כ-23 סדרות אנימציה ישראליות, אלא שכולן נוצרו עבור ילדים. וגם בתחום האנימציה לילדים בארץ, התקציב נשאר ברצפה. "התקציבים מאוד נמוכים. הם מאפשרים לך לחיות וליצור דברים בטמפלט שחוזר על עצמו. אתה יכול רק לשנות קצת, אבל לא יכול לפתח שום דבר. המודל הכלכלי בישראל הוא בעייתי. המדינה מעבירה את הכספים דרך הגוף המשדר ולא דרך היוצרים עצמם, והתקציב מגיע ליוצרים רק אחרי שהגופים המשדרים גזרו את הקופון שלהם, מה שמשאיר מעט מאוד כסף. בצרפת למשל, זה עובד בדיוק ההיפך הכסף מגיע קודם ליוצרים ורק אחר כך לערוצים עצמם, זה מנגנון אחר לגמרי שבסופו של דבר מספק תוצאה טובה בהרבה. גם במקרה של 'ואלס עם באשיר' הוא לא היה מופק לעולם אם הוא לא היה זוכה למימון מקנדה, שהוענק לו בזכות הטריילר שלו".
כולם מסכימים שהעתיד דווקא נראה מבטיח. בעוד שצומח כאן דור חדש של צרכני אנימציה, צומח במקביל דור חדש גם של יצרני אנימציה. "האנימטורים שמסיימים את הלימודים בשנים האחרונות עושים דברים ברמה בינלאומית", מסביר חרל"פ. "סרטים שברמת האיכות שלהם עולים על האיכות של מה שיש בחו"ל. לכל בית ספר שמכבד את עצמו יש מחלקת אנימציה - שנקר, בצלאל, מכללת ספיר, המכון הטכנולוגי בחולון. יש פה כישרון מטורף. משהו במנטליות שלנו, בגיל של הסטודנטים שלנו שהוא בוגר יותר מהסטודנטים בחו"ל. זה גם תחום די צעיר בארץ, המחלקה לאנימציה בשנקר קיימת אם אני לא טועה משהו כמו עשר שנים. ברגע שיהיו כאן יותר ויותר אנשים מנוסים, כך התעשייה תפרח".
ועד שתגיע הגרסה המקומית ל"איש משפחה", ניתן אולי לשים את מבטחנו בתקווה לגרסה הישראלית ל"אווטאר". "יש כרגע איזה הייפ סביב תלת מימד", מסביר דווידוביץ'. "מתפתחת בארץ תעשייה של תלת מימד שמספקת עבודה להמון אנימטורים ישראלים, שאחר כך גם משתלבים בתעשייה בחו"ל. הכסף אמנם מגיע מעבר לים, אבל מקור העבודה נשאר כאן, וזה כבר נותן תקווה גם לעתיד האנימציה בישראל".
הכתבה הבוחנת את מצב תעשיית האנימציה בישראל היא חלק מפרויקט 'אצלנו בסוכה אורחים עורכים את וואלה!'. במסגרתו, הערוצים המרכזיים של וואלה! נערכים על ידי הכישרונות הגדולים בתחום. כל אחד מהם קיבל הזדמנות ליום אחד לעבור אל אחורי הקלעים של העיתונות הישראלית ולהעביר לקהל פיסה מהעולם כפי שהוא רואה אותו, עם כל הסודות, הידע והניסיון. בכיסא העורך של וואלה! תרבות התיישב גורי אלפי, ואליו מצטרפים אריק זאבי בוואלה! ספורט, גל אוחובסקי בוואלה! סלבס, מיקי בוגנים בוואלה! אופנה ותירס סקסואל בוואלה! ZONE.
איך שכנענו את גורי לערוך את וואלה! תרבות?
גורי בראיון בלעדי: מה אמנים שלא אוהבים יהודים מחפשים כאן?
גורי תוהה: למה אין יותר קומדיות בקולנוע הישראלי?
תומר יוסף מארח את גורי בחזרה
עשרת ספרי המד"ב האהובים על גורי
גורי רצה לדעת איך המחזמר של יוצרי "סאות' פארק"?
גורי אלפי עורך את וואלה! תרבות: פרויקט מיוחד
אריק זאבי ערך את וואלה! ספורט
סוכות 2011: מדריך האירועים השלם
אהבתם את העבודה של גורי? דברו על זה בפייסבוק