"המירוץ למיליון" בפולין: העבודה משחררת/ עינב שיף
עד כה, המסע של "המירוץ למיליון" במזרח אירופה נראה כמו אילוץ תקציבי, אולם הגעתם של המתמודדים לפולין נתנה לתוכנית הריאליטי הדי משעשעת ועשויה טוב נופך אחר, מעט מוזר, טיפה מביך ובעיקר מעורר מחשבה. למשל, המשימה בה נדרשו המתמודדים לסחוב מכונית במשקל חצי טון באמצע קרקוב הוציאה משפטים כמו "אנחנו צריכים את החזקים ביותר" בפנייה לגברתנים הפולנים שהקיפו את המקום או הנאום חוצב הלהבות של ענהאל בזכות קיומה של מדינת ישראל לעומת הצוררים המקומיים. עבור חלקם, נראה שכותרת הדיאלוג בינם למקומיים הוא "העבודה משחררת", מהצד האחר לחלוטין.
בהיבט הזה, הפרובינציאליות הכה מובנית שבתוכה מתנהלת "המירוץ למיליון" בעונה השנייה הפכה ממשעשעת לצורמת: ההתעמרות הרגילה באותם גויים שמשרתים את המתמודדים בדרכים ובמשימות נראו בפולין כמו ניסיון לנקמה שישראל לא זכתה לה בעוזרי הנאצים. הדיבור הלעגני של המשתתפים כלפי נהגי המוניות, נגן האקורדיון ושאר הניצבים בסרט שבו חיים המתמודדים נראה אחרת לגמרי. יאנוש קורצ'אק זה בשבילך.
"המירוץ למיליון" - ראיון עם עקיבא וענהאל
"המירוץ למיליון" - למה אתם שונאים את פיראס ושירה
"המירוץ למיליון" - את מי התימניות משרתות?
עוד הערות על הטלוויזיה? ספרו לנו בפייסבוק
"showrunners" - רק חצי שואו/ הדר טורוביץ'
yes דוקו עושים יופי של עבודה עם הספיישלים הנושאיים שלהם ושבוע הטלוויזיה הוא לא יוצא דופן בהקשר הזה. בין הסרטים הסטנדרטים שובצו השבוע פרקי הסדרה "Showrunners" ששמה במרכז את האנשים שמנהלים את הסדרות הכי גדולות בטלוויזיה האמריקאית. שואו ראנר הוא האבא והאמא של התוכנית, היוצר, התסריטאי הראשי, המנהל, הפסיכולוג של השחקנים, האחראי על הבמאי, עורך הפסקול והבוס הגדול. אין לעומס התמנוני הזה מקבילה בשום מקום אחר.
הסדרה, שמציגה ראיונות קצרים יחסית (35 דקות בלבד) עם השואו ראנרס של "דקסטר", "הסמויה", "עמוק באדמה" ורבים אחרים, מותירה את הצופה עם חצי תאוותו בידו. יותר מהכל זה נראה כמו טיזר למה שהיה יכול להיות סרט דוקומנטרי מרתק. אם במקום סדרה של ראשים מדברים, היתה המצלמה מתלווה לעבודה על הסט, מראיינת עובדים נוספים מהמערך התאגידי שהוא תוכנית טלוויזיה מצליחה, נכנסת אל חדרי העריכה והאיפור דרך עיניו של המנהל שנדרש להיות גם יוצר וגם איש עסקים, הרי שהיתה מתקבלת יצירה דוקומנטרית מעניינת וחשובה לכל מי שניזון מהטלוויזיה האמריקאית. כלומר כולנו.
"ערב חדש" והעז המשפריצה - מופת של טלוויזיה דוחה/ לילך וולך
סרטון דן מרגלית והעז המשפריצה רץ ברשתות החברתיות, ושודר במסגרת התוכנית "מה נסגר", והוא בכל זאת מצליח להדהים גם בצפייה שנייה ושלישית. זהו אייטם שכל כולו מופת של טלוויזיה דוחה, מרושלת וחסרת כל מודעות עצמית. אם לסכם את הסרטון למי שלא צפה בו שני גברים דוחקים בצעירה לפתוח את הפה כדי שיתיזו לה חלב עיזים היישר מהעטין לתוך הפה. "זה מרפא פצעים בפה!" צוהל מרגלית, והצעירה שנחנקה מעט מהחלב זכתה לדירבון ידידותי בצורת "תבלעי!". ובתוך ההלם, לא ברור למה אי אפשר לשתות את חלב הפלא מתוך כוס זכוכית למשל.
כל מי שכבר ראה דבר או שניים בחייו, יכול לזהות את קווי הדמיון בין הסיטואציה בה חומר לבן מותז על פרצופה של אישה פוערת פה ובין סרטים פורנוגרפיים. לא ברור אם מדובר בשיקול דעת לקוי, בהיתממות או סתם בחוסר רגישות. מה שבטוח זה שמאז שדודו טופז נשך כתפיים של נשים בשידור חי לא נתקלנו במפגן דוחה שכזה.
אשטון קוצ'ר בוגדני? ו"מופע שנות ה-70" ראיתם? / עינב שיף
הפרידה של אשטון קוצ'ר ודמי מור תככב ללא ספק בסיכומי 2011 בתחום הסלבס: פאואר קאפל יפה ואהוב שמסיים רומן של שש שנים באווירת בורדל, לפחות מהצד של אשטון קוצ'ר, זה תמיד סיבה למסיבה. בתוך כך, האופן בו השניים נפרדו, כולל דבריה יוצאי הדופן של מור בהודעה לתקשורת, היו מכה קשה לתדמיתו של קוצ'ר.
ב-yes משודרים כל העת שידורים חוזרים של "מופע שנות ה-70", המקום בו צמח קוצ'ר בדמותו של קלסו, הזיין הטמבל. השבוע שודר שם פרק בו קלסו אמר "אני לא אוהב סנוביות, אבל אני בהחלט אוהב שרמוטות" (התרגום במקור). אי אפשר להגיד משפט באופן כל כך כן, אותנטי ואמין כמו שקוצ'ר שם בפי הדמות שלו, מבלי להיות כזה באמת. לכן, קוצ'ר חייב לדחוף לעוד ועוד שידורים חוזרים של "מופע שנות ה-70". בסוף 2011, מדובר באליבי שלו: הוא תמיד היה דושבאג.
ריקי ג'רווייס מציג: שום גמדים לא יבואו/הדר טורוביץ'
ריקי ג'רווייס הוא חתיכת בן זונה יהיר. הוא תמיד היה כזה, ועכשיו הוא גם מספיק רזה ומצליח כדי לממש רווחים. בשבוע שעבר הוא שיגר לעולם את הבייבי החדש שלו "Life's Too Short" בו הוא עושה שימוש בשטיק האני הכל חוץ מפוליטקלי קורקט, שלו והפעם בז'אנר הגמדים. וכן, גם הפעם הוא רוכב על הסוס המוקומנטרי המנצח של "המשרד". הפעם את תפקיד דייויד ברנט ממלא ווריק דייויס, גמד למוד ננסות שעשה קריירה בקולנוע בתור, ובכן, גמד. היום, כשאת מקומו ממלא (בהצלחה יתרה) פיטר דינקלייג' ב"משחקי הכס", הוא לא ממש מצליח למצוא עבודה, ולכן פתח סוכנות שחקנים לנמוכי קומה. קחו את זה מפה.
המפגש בין ג'וני דפ וריקי ג'רווייס ב-"Life's Too Short"
ובכן, מאוד אהבנו את "המשרד" בגרסתה הבריטית והיא חסרה לנו מאוד, לכן אנחנו שמחים לקבל את גרסת הקטנטנים שלה. קצת פחות הומור על ציוד משרדי ויותר על הצביעות ההוליוודית, אבל הים הוא אותו ים והגמדים, ובכן, הם עלולים לטבוע בו.
ריקי ג'רווייס חוזר להנחות את גלובוס הזהב - והוליווד רועדת