ארקייד פייר "(The Sprawl II (Mountains Beyond Mountains"/ בימוי: וינסנט מוריסט
כאילו 2010 לא עברה וארקייד פייר לא קטפו כל סופרלטיב ופרס אפשרי על "The Suburbs" המופתי, החבורה הקנדית חיכתה כמעט עד הרגע האחרון של השנה כדי להיכנס לעוד רשימה אחת לפחות עם הקליפ המרגש והמבריק לאחד השירים היפים מאלבומם האחרון.
כמו כמעט כל קליפ של הלהקה מיומה הראשון, "The Sprawl II" הוא המחשה ויזואלית לשיר ההלל של ארקייד פייר לאדם ולכוחות שמניעים אותו וליכולת של פזמון אחד טוב לגרום לך לצאת לרקוד, גם אם אתה נראה כמו אחד הזומבים של "המתים המהלכים". התוספת האינטראקטיבית לקליפ באתרו הרשמי (בדומה לקליפ של "Neon Bible" מאלבומם השני) היא רק עוד דובדבן ללהקה שכל יצירה שלה היא קצפת.
טיילר, דה קריאייטור "Yonkers"/ בימוי: וולף היילי
אין דרך טובה יותר לתאר את הנפש הבוערת, ההרסנית והמבריקה של טיילר, דה קריאייטור מקליפ שמתחיל באכילת ג'וק, נמשך בהקאה, התערטלות ואז תלייה, פרפור ומוות. ההצלחה של אוד פיוצ'ר תמיד היתה בין האוזניות עם המילים הכי קשות שהתת-מודע מנסה להדחיק מאיתנו יומיום.
ההצלחה הגדולה יותר היא כשקליפ אחד מצליח להפוך את כל המילים לתמונה אחת מזוויעה של ילד, בקושי בן 20 פלוס, מתאבד על המוזיקה שלו.
"MGMT- "All We Ever Wanted Was Everything/ בימוי: נד וונלוק
נציג האנימציה ברשימה זו הוא הקליפ לקאבר של MGMT לקלאסיקה של באוהאוס, שהוקלט במסגרת אוסף ה-Late Night Tales שרקח הצמד הניו יורקי.
הקליפ שיצר נד וונלוק מרשים כמו זה של "Shrine" של פליט פוקסז, קליפ האנימציה השני הבולט של השנה, אבל משהו בזה של MGMT נותן תחושה מרגשת של משהו חדש ואחר בתחום המעט שחוק של האנימציה. ואולי זו הגרסה היפה שברקע לעומת השיר המאלחש של הפוקסז: הדיל של MGMT פשוט יותר משתלם.
אזילה בנקס - "212"
לא מעט מתשומת הלב שמגיעה לקליפים בעידן יוטיוב נעוץ בתמונה שאיתה הקליפ מוצג כשהקליפ במצב דומם, כלומר תמונת המסך שאיתה כולם יבינו באיזה קליפ מדובר. ב-"212" הלכו על צילום התקריב לחיוכה של בנקס.
וכך, קליפ לא מזוהה במיוחד לאחד השירים הכי מפתיעים ומעולים של השנה, הפך גם לסימן היכר של זמרת שלא הרבה מכירים את הפרצוף שלה, אבל את השיניים הלבנות, האלה שזיידי סמית' הקדישה להם פעם ספר והיום הם הלהיט של אנגליה, אי אפשר לפספס.
ריהאנה - "We Found Love"/ בימוי: מלינה מטסאוקס
הרבה צעקות "קאט" עברו מהימים בהם קליפים פשוט נועדו להעביר את המוזיקה מהרמקולים של הסטריאו והגרמופון אל המסך.הם הפכו למטחנת תוכן שיווקי, לוויזואליזציה של הבנאליות, לקידום כוסיות וגם לסרטים ואמנות קולנועית בפני עצמם. "We Found Love" הוא לא יצירה קולנועית בסדר הגודל של "Sabotage" וגם לא גאונות קריאייטיב כמו שכבר הספקנו לראות לא אחת בשנים האחרונות, שנות התחייה של הקליפ כאמנות בפני עצמה.
אבל, וזה אבל ענק, "We Found Love" נותן ללהיט של ריהאנה את הרגש שחסר לו ללא הסיפור החותך על סקס, סמים, תלות, אלימות, כאב והשפלה שיש בו. הקליפ ל-"We Found Love" נתן ללהיט סביר, לא קרוב למה שריהאנה מסוגלת לו (ע"ע "The Only Girl") את הנשמה שכה היתה חסרה לו ואת האגרוף בחזרה שכריס בראון מעולם לא קיבל. בנוסף, ביחס להשקעה העצומה של ביונסה וליידי גאגא בקליפים שהוציאו השנה והתוצאות הלא מרגשות, "We Found Love" מקבל פרס לפחות על פגיעה במטרה.
פו פייטרז - "White Limo"/
יחסית ללהקה שהגדירה מחדש את היחסים בין רוקנרול לאמנות הקליפים, אלו שיצאו מ-"Wasting Light" הנפלא היו יחסית מאכזבים: שום דבר מצחיק כמו "Learning to Fly", שום דבר פורץ דרך כמו "Everlong" וגם לא משהו חזק כמו "Times Like These".
אלא שכמו במוזיקה שלהם, גם יום חלש של פו פייטרז עדיין חזק בהרבה מרוב מה שזז מסביבם והגיוס של למי ממוטורהד בהחלט עשה את העבודה. הקליפ הזה למעשה החל את קמפיין הקאמבק של פייטרז לאחד מאלבומי השנה. עוד יום במשרד של דייב גרוהל.
(Beastie Boys - Fight For Your Right (Revisited
קשה להבין איך רוב הרשימות במגזינים הנחשבים פספסו גם את אלבום הקאמבק של הביסטי בויז בצמרת רשימת אלבומי השנה, ובעיקר לא ברור איך כבר הספיקו לשכוח את הסרטון המבריק ששחזר את להיט הענק שלהם בהשתתפות כמעט כל מי שמכבד את עצמו בהוליווד, מסוזן סרנדון ועד סטיב בושמי. מעבר לכך - פשוט 25 דקות של כיף.
"M83 - "Midnight City/ בימוי: Fleur & Manu
שימוש בילדים בקליפ הוא חרב פיפיות. מצד אחד, אין דבר שעובד על הרגש, וגם לו של המאזינים האורבניים ביותר של M83, מאשר ילדים. מצד שני, הדרך משם לקיטש מבחיל נוסח "בית ספר למוסיקה" היא מדרון חלקלק גם עבור להקה מתוחכמת, כמו M83. צמד הבמאים Fleur & Manu התגבר על המכשול הזה באותו אופן שארקייד פייר עשו זאת בקליפ-סרט של "The Suburbs" הם השליכו חבורת ילדים למציאות בדיונית במה שהוא בעצם טריילר לסר שמושפע מכל סרטי המוטציות והחריגויות מ"כפר הארורים" ועד "אקס מן".
אבל בעוד לא מעט כותבים התלהבו בצדק כמובן מהאפקטים בקליפ של הרמת משאית באוויר וכו', הדבר המדהים באמת בקליפ של "Midnight City" הוא הרגע שבו כל הילדים אוחזים ידיים ומפילים את השמש. שם, בשילוב הכוחות של החריגים והמבט הנוגה שלהם לעבר העיר אותה עיר שעליה שר אנתוני גונזלס בטראק שהוא עצום לכשעצמו - נמצא הרגע שבו אתה מבין למה השיר הזה כל כך נוגע ללב מלכתחילה. נ.ב: הבחירה של השיר כשיר השנה של פיצ'פורק היא מהמוצדקות בהיסטוריה של האתר.
רדיוהד - "Lotus Flower"/ בימוי: גארת' ג'נקינס, כוריאוגרפיה: וויין מקרגור
אז מה בעצם קליפים אמורים לגרום לנו להרגיש? מה, בסופו של דבר ואחרי כל הדיבורים והניתוחים, צריך לעשות מול סרט באורך שבין 2 ל-12 דקות שבד"כ מציג שיר שכבר שמעת אלפי פעמים? מה הסיפור שגורם לקאונטר שצמוד לקליפ ביוטיוב להמשיך לצמוח ולצמוח, מ-"Friday" של רבקה בלאק ועד הקורנפלקס של ליידי גאגא?
התשובה של "Lotus Flower" לשאלות האלו היתה שאין באמת משמעות לכל הסבר מעבר ללפיתה החזקה של התמונות והקולות את הלב והמוח. מיליוני האנשים שצפו בטום יורק רוקד את המילים הנפלאות של השיר הזה, מאות החיקויים שנעשו לו ועשרות הפרודיות הקורעות (מביונסה ועד "תפסיק לעשן") הראו שקליפ אחד די פשוט וחסר תחכום יכול, עדיין, לסובב את העולם בזכות ההתמקדות בדבר האחד שחשוב: משהו שאסור להזיז ממנו את העיניים, משהו שיגרום לך לרצות לרקוד, משהו שיפתח לך את הלב, בדיוק שפרח הלוטוס נפתח ומה שיצא ממנו זה גמד עם עין עצלה, שיניים עקומות, כובע וכוח משיכה שגרם לכל העולם לרקוד איתו.
המצעד הלועזי של וואלה! וגלגלצ: הצביעו והשפיעו
ביונסה והקליפים של 2011: השראה או העתקה?
סיכום 2011: ליידי גאגא והקליפים המוטרפים מהשנה האחרונה
אדל, ביונסה, ריהאנה, בריטני ספירס ועוד: הסינגלים הטובים
של 2011
ומה הקליפים המנצחים שלכם? ספרו לנו בפייסבוק