וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פסטיבל ירושלים 2011: המדריך המלא

3.7.2011 / 10:27

יצירות מופת מקאן, תלת-ממד אמנותי וכמובן שגם הרבה פוליטיקה - אבנר שביט עושה סדר במגוון הסרטים האדיר של חגיגת הקולנוע המסורתית בעיר הבירה

חמישי 7.7 - מי זאת המפלצת של שפילברג?

ערב הפתיחה: "סופר 8" (20:00)

לא כולם אוהבים את זה שהפסטיבל בוחר בהקרנת מוצר הוליוודי לשם פתיחת האירוע, אבל אם לקאן מותר לעשות את זה, ודאי שגם בירושלים לגיטימי לנהוג כך. בהתאם לזאת, שש שנים לאחר ש"מלחמת העולמות" שביים סטיבן שפילברג הוצג על מסכי הענק של בריכת הסולטן, יזכה סרט אחר של הקולנוען לכבוד הזה. הפעם מדובר ב"סופר 8". במקרה זה, הבמאי היהודי משמש רק מפיק ומקור השראה, ובשרביט הבימוי אוחז ג'יי ג'יי אברהמס הלוהט ("אבודים", "סטאר טרק"), שלמד את כל מה שהוא יודע משפילברג ומשתמש ביצירה זו כדי להצדיע לפנינים שלו משנות השבעים והשמונים.

נכון, בניגוד לעבודות רבות אחרות בפסטיבל, "סופר 8" עוד יזכה כאן להקרנות מסחריות, אבל בהחלטה שיווקית תמוהה זה יקרה רק בסוף החודש, כך שאם תראו אותו כבר בירושלים, תדעו הרבה לפני חבריכם מהי זהות המפלצת המסתורתית שמככבת בו, ואולי שווה בשביל זה לשאת את הקור המסורתי של הבריכה ואת כל נאומי הפתיחה המייגעים.

שישי 8.7 - פיקסאר, מלכות יופי והכיבוש

מקבץ סרטים קצרים של פיקסאר (10:30)

הופה, איזה יום סוער מתפתח כאן, אין זמן לנשום, והוא מתחיל כבר על הבוקר, עם הקרנות מיטב היצירות הקצרות של פיקסאר. חשבתם שאם ראיתם את "למעלה" ואת "צעצוע של סיפור 3" כיסיתם את גוף העבודה של האולפן? 54 הדקות האלה יוכיחו שעוד לא ראיתם כלום.

ציפור כחולה (14:15)

והנה מגיעה הסנונית הראשונה מפסטיבל קאן, אם כי היא עוסקת דווקא ביונה. סרט בלגי על ילדים מטוגו שמחפשים יונה נשמע כמו עסק מניפולטיבי למדי, והדרמה של חוסט ואן דר ברגה היא אכן כזו, אבל מה לעשות, זה עובד וזה מרגש.

חוף בומביי (15:45)

זה יהיה סוף שבוע לוהט בגזרה התיעודית, הן מבחינה ישראלית והן מהצד הבינלאומי, והוא ייפתח בסרט שמערבב בין שני הצדדים האלה: הקרנת "חוף בומביי" האמריקאי של הישראלית עלמה הראל, המגיעה לירושלים כמה חודשים לאחר שקטפה את הפרס הראשון בטרייבקה.

טאבלויד (16:15)

כפי שהוכיח ב"הקו הכחול הדק", "ערפל מלחמה", "שגרה מבצעית" ואחרים, ארול מוריס הוא אחד היוצרים התיעודיים החשובים בארצות הברית. במובן זה, הסרט החדש שלו נראה כמעט טריוואלי לעומת קודמיו, שכן הסיפור על מעלליה המטורפים של מלכת היופי שבמרכזו משעשע אך לא אומר יותר מדי על אמריקה או על החיים בכלל. עם זאת, גם במציאות התמוהה שבה אנו מתנהלים, מדובר בסיפור משונה במיוחד, ומובן שמוריס מציג אותו ביד אמן. רק דבר אחד מחבל בהנאת הצפייה: כיוון שהבמאי בסופו של דבר מנצל את חולשות דמויתיו המסכנות ומלגלגל עליהן, מה מבדיל את היצירה הדוקומנטרית הלכאורה מהוגנת הזו מכל תוכנית ריאליטי מושמצת? כך או כך, הצפייה ב"טבלואיד" היא אחת מארבע האטרקציות הגדולות של האירוע.

הסוס מטורינו (17:30)

בום! הנה עוד שוס. והפעם, סרטו האחרון של בלה טאר, היוצר ההונגרי שהחיבה אליו היא סמל הסטטוס הרשמי של שוחרי הקולנוע הצעירים. מעבר להזדמנות לצפות לראשונה בעבודה הטרייה של הקולנוען, שלפי הצהרותיו עשויה להיות גם האחרונה בקריירה שלו, המעמד הזה מסקרן כיוון שטאר עצמו צפוי להיות נוכח בעיר הקודש, ואף שהוא פטפטן עוד פחות מבוב דילן, בכל זאת יהיה מדובר במפגש מרגש. והכי חשוב: מה יותר מתאים מאשר לראות דווקא בירושלים, דווקא בערב שבת, סרט על ניטשה, שמזכיר לנו כי אלוהים מת, ושאנחנו הרגנו אותו?

אודם (17:45)

אח, זה לא נגמר היום הזה. ממשיכים עם הסרט שיאיר לפיד ודאי כבר שריין בשבילו את הטור של סוף השבוע הבא: "אודם" של יונתן סגל, זה שלכאורה משווה בין הכיבוש הישראלי והנאציזם. לפי כל הדיווחים, אם כבר מישהו צריך להיפגע מן הייצוג שלו בדרמה, זה לא חיילי הצבא כי אם העם הנשי, שמוצג בסרט כמי שנותן לגופו להיכבש שוב ושוב. וכך, "אודם", שמוציא לדרך את התחרות הישראלית העלילתית, מבשר גם על אחד הנושאים המרכזיים של סרטי הפסטיבל הזה, ובעצם של כל פסטיבל קולנוע כרגע בעולם: סיפורן של נשים שנותנות את גופן לכל דורש.

מוסטאר הלוך ושוב (20:15)

גם התחרות התיעודית הישראלית מפעילה היום את המנועים, וזה קורה עם אחד הפייבוריטים הגדולים לזכייה – "מוסטאר הלוך ושוב", הפרק השני בטרילוגיה המשפחתית של דוד פישר. הפרק הקודם, "רשימת אהבה", היה יצירת מופת וקטף לפני 11 שנה את הפרס הראשון בתחרות.

אחינו האידיוט (19:45)

ואחרי שראינו סרט הונגרי בשחור לבן/סרט על הכיבוש, מגיע לנו להירגע בהקרנת בכורה של קומדיה בכיכובם של לא אחרים מפול ראד, אליזבת בנקס, זואי דשנל, אמילי מורטימר וסטיב קוגן. כל אלה לא יגיעו, אבל הבמאי ג'סי פרץ, ברנש חביב שכבר ביקר בירושלים לפני 13 שנה, יקפוץ להגיד שלום גם הפעם.

די עם היללות (22:00)

הנטייה הראשונית היתה להמליץ בשעה זו על הסרט הבריטי הייחודי והמהולל "ארבור", אבל הוא מוקרן בלי כתוביות לעברית – ואת האנגלית שבו אף אחד מחוץ לברדפורד לא יכול להבין. החלופה המוצלחת היא "די עם היללות", דרמה קומית שהיתה להיט בפסטיבל קאן האחרון. את הסרט ביימה הישראלית-צרפתית קטיה לבקוביץ' ומככבת בו שרה אדלר, שכבר זמן רב מדי לא ראינו את פניה הכה נעימות על המסך הגדול.

שבת 9.7 - מעמד הביניים מרים את הראש

ארכיפלג (18:15)

לא רק בישראל דופקים את מעמד הביניים. גם הקולנוע הבריטי עושה זאת, ולאורך השניים נוטה להתמקד רק באחת משתי קבוצות האוכלוסיה – או בני המעמד העליון, או בני מעמד הפועלים. והנה, סוף כל סוף מגיע סרט אנגלי ההולך בשיטה הצרפתית, ומתלווה לכמה גיבורים שאינם עשירים במיוחד אך גם לא במצוקה כלכלית. התוצאה היא הסרט הבריטי הטוב ביותר שיוקרן בפסטיבל הזה – כמו "ארבור", גם זה יקרה בלי תרגום, אבל לפחות הפעם אפשר להבין מה הם אומרים.

עיראקנ’רול (22:00)

רשימת הסרטים התיעודיים על המוזיקה הישראלית כה מצומצמת, שכל תוספת אליה מבורכת, בעיקר כשמדובר בסיפור מעניין כמו המסע של דודו טסה לשורשיה של משפחתו ושל התרבות העירקית. ההתרגשות גדולה עוד יותר לאור העובדה שאת המסע הזה תיעדה גילי גאון, מי שהיתה זוגתו של הבמאי המנוח שרון עמרני, וגם השתתפה זה מכבר ביצירת סרטו התיעודי של יאיר רוה על אודותיו.

השוטר (22:00)

לפחות כרגע, זה נראה כמו הפייבוריט לזכות בפרס חדד לסרט הישראלי העלילתי: עבודת הביכורים של נדב לפיד, שעשה בעבר בין השאר את "החברה של אמיל" המצוין, והוא התחנך באירופה ולכן מביא לסרטיו ניחוחי אירופאי שאמור לשאת חן בעיני חבר השופטים של הפסטיבל. "השוטר" הוא באופן מפתיע גם אחד הסרטים הישראליים הראשונים שעוסקים במלחמה החברתית ולא הלאומית, מה שהופך אותו לאקטואלי וחד עוד יותר, ואם כל זה לא מספיק, יש בו גם עירום מלא חזיתי של יפתח קליין, מיכאל מושונוב ויערה פלציג, כוכבת "בין השמשות" והשחקנית הצעירה הכי חמה בארץ.

sheen-shitof

עוד בוואלה

איך הופכים אריזת פלסטיק לעציץ?

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

ראשון 10.7 - מי אמר שתלת-ממד זה רק לילדים?

מקבץ אנימציה ישראלית (14:45)

בין מקבץ הקלאסיקות של פיקסאר ומקבץ סרטי האנימציה הקצרים מרחבי העולם, משתחל גם מקבץ של יצירות מקומיות שכאלה, והפעם עם יצירה שזה עתה הוקרנה בקאן – "בפתח ביתי" של ענת קוסטי. היום ימים שבהם אנימציה ישראלית היתה דבר חריג ונדיר. כעת זה כבר לא כך, והמקבץ הזה מומלץ לא פחות משני האחרים מסוגו.

מערת החלומות הנשכחים (21:45).

אמרנו כבר שיש בפסטיבל ארבעה עוגנים מרכזיים. "הסוס מטורינו" ו"טאבלויד" היו השניים הראשונים, וזה השלישי – סרטו התיעודי התלת-ממדי של ורנר הרצוג, מן החלוצים המנסים להוכיח כי שיטת הצילום וההקרנה הזו יכולה לשמש גם יצירות דוקומנטריות ברמה גבוהה ולא רק מוצרי אנימציה לגיל הרך. כדי לעשות זאת, הוא משייט עם מצלמתו במערה בדרום צרפת שהתגלו בה ציורים מתקופת האדם הקדמון. רק יוצר כמו הרצוג, ללא ספק הבמאי המשוגע ביותר בעולם, היה יכול לצאת להרפתקה כזו, ורק קולנוען במעמדו מלכתחילה היה מקבל אישור מן הרשויות לעשות זאת, לרווחת כולנו.

שני 11.7 - האיראנים מגיעים

זהוב ארגמן (15:00)

היום הזה עומד בסימן אירני, ומן הסתם בהקשר שכזה אי אפשר להפריד בין הפוליטיקה לאמנות. וכך, עורך הפסטיבל מחווה לג'אפר פנהי, הבמאי בן המדינה שכל עולם הקולנוע התייצב בצדו בשנה האחרונה כדי להילחם במאסר שנגזר עליו בשל פועלו היצירתי. במסגרת זו יוקרן "זהוב ארגמן", ואמנם מדובר בסרט מ-2003 שרבים כבר ראו אותו ושבכל מקרה אפשר לראות בקלות בפורמט ביתי, ובכל זאת הוא מן היצירות האלה שראויות לצפייה במסך הגדול, בלי קשר לסימפטיה כלפי הבמאי.

הגל הירוק (17:30)

המנה האירנית ממשיכה בהקרנת "הגל הירוק", סרט אנימציה על ההתקוממיות במדינה שהסתובב בפסטיבלים ברחבי העולם בשנה שעברה וזכה לכינוי "התשובה האירנית ל'וואלס עם באשיר'". האמת היא שמאחורי ההגדרה הזו מסתתרת אכזבה גדולה, והסרט נראה כמו סתם עוד כתבה ב"רואים עולם", עם זאת, ההקרנה תתקיים בנוכחות היוצר עלי סמאדי אהדי, ואמנם מדובר באדם שעזב את אירן עוד בבגרותו, אבל כמה הזדמנויות כבר יש לדבר בישראל עם יוצרים ממוצא כזה על מה שמתרחש אצל שכנינו?

בוקר טוב, אדון פידלמן (22:00)
כמה חודשים לאחר שקטף פרס בפסטיבל סאנדנס וכמה ימים לאחר הקרנתו בפסטיבל קרלובי-וארי, מגיעה הדרמה של יוסי מדמוני לירושלים. מכל הסרטים הישראלים שיוצגו בתחרות, זו כנראה היצירה עם הפוטנציאל המסחרי הגדול ביותר מחוץ לאירוע, והשאלה היא אם לפני שתגיע לקהל הרחב היא תוכל לצאת מירושלים עם פרס.

שלישי 12.7 - גן עדן לחובבי אנימציה

אנימציה לכל (11:45)

היום הזה הוא יומם הגדול של חובבי האנימציה, ולמען האמת הוא מציג את אחד מן התפריטים המצוירים המשובחים ביותר שאי פעם הוגשו בפסטיבל קולנוע ישראלי. המנה הראשונה היא מקבץ סרטי האנימציה הקצרים הבינלאומי, שהיא באופן מסתורי אחד הדברים המענגים ביותר באירוע.

צ'יקו וריטה (15:45)

החגיגה ממשיכה עם "צ'יקו וריטה", סרט אנימציה על אהבה בקובה של שנות ה-40 מבית היוצר של פרננדו טרואבה, במאי סקסי ורומנטי להפליא שנשאר כזה גם כשהוא לא עובד עם שחקנים בשר ודם.

חתולו של הרב (18:30)

חגיגת האנימציה ננעלת ב"חתולו של הרב", העיבוד של יוהאן ספאר לנובלה הגרפית הפולחנית שלו, שהיא בצד "הערת שוליים" היצירה היהודית הכי מפולפלת בשנים האחרונות.

רביעי 13.7 - מעזה לטורקיה ובחזרה

הרג הכרחי (12:30)

ומן האנימציה עברנו ליום הארדקור פוליטי, שכולו שוטרים וחיילים. זה מתחיל עם סרט תיעודי בשם "הדמעות של עזה" (10:30), וממשיך ב"הרג הכרחי", סרטו העלילתי דובר האנגלית של הבמאי הפולני יז'י סקולימובסקי על מסע ההישרדות של איש טאליבן. חלק מהסרט צולם בארץ, כך שהקרנתו בירושלים היא סגירת מעגל. את התפקיד הראשי מגלם וינסנט גאלו, שקטף את פרס השחקן בפסטיבל ונציה האחרון, ובדיוק כמו ז'אן ד'וזארדן, שרשם הישג דומה מאוחר יותר השנה בקאן, הוא זכה לעיטור אף שכמעט ואינו פוצה פה בסרט. האם זה אומר שהאופנה החדשה בעולם המשחק תהיה תפקידים אילמים?

היו זמנים באנטוליה (16:45)

גם בסרטו החדש של הבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן לא מדברים הרבה, אף שהוא מתפרש על פני יותר משעתיים וחצי, אבל כל מילה בו יקרת ערך, ובכלל מדובר במלאכת מחשבת. דרמה זו, שקטפה את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, היא האטרקציה הרביעית והאחרונה בירושלים, ואולי הגדולה מכולן. מדובר בקלאסיקה מיידית, יצירת מופת אמיתית, וסרט שחובה לראות על המסך הגדול.

אם בריביירה היו מבקרים מכובדים שמצאו לנכון להביע את חוסר הסבלנות והבוז שלהם כלפי "היו זמנים באנטוליה", הפורש באיטיות את סיפורה של תעלומת רצח, אפשר להאמין שגם בירושלים ההקרנה לא תעבור חלק. אבל כיוון שגם כך מדובר בסרט שיש בו טונות של הומור הומני בצד תשעה קבין של יגון, שרשרת הדודות שתצא באמצע רק תוסיף לחוויה האנושית.

שלטון החוק (19:45)

ואחרי עזה, טלאבין והמשטרה הטורקית, מגיע תורו של הסרט הפוליטי הטעון ביותר בפסטיבל – "שלטון החוק", המסמך התיעודי של רענן אלכסנדרוביץ' על מערכת החוק והצדק הישראלית בשטחים הכבושים. זוהי העבודה הראשונה של הבמאי מאז "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" המהולל, וכיוון שאלכסנדרוביץ' התגלה אז כמי שממש לא חוסך את שבטו מן החברה הישראלית, אפשר לשער כי הקרנת הבכורה של "שלטון החוק" תעשה כותרות.

חמישי 14.7 - מקאן לכאן

מחוץ לטווח השטן (15:30)

הסרט האחרון של ברונו דומון, שהוקרן זה עתה בפסטיבל קאן, הוא אולי הפחות טוב בקריירה שלו. הסיבה העיקרית לכך היא שהבמאי ממחזר כאן את עצמו, אבל מי שלא מכיר את יצירתו ההגותית, החידתית והאוויריתית של הקולנוען הצרפתי עשוי אולי בכל זאת לחוות בצורה עוצמתית את "מחוץ לטווח השטן".

שישי 15.7 - שובה של השרלילה

קוד כחול (17:15)

כאמור, השרלילה היא אחת הדמויות החביבות על הקולנוע העולמי האמנותי בשנים האחרונות. וכך, לאחר ההקרנות בפסטיבל של "הנותנת" ו"אודם" (הידוע גם כ"הנותנת 2") תוצרת הארץ, מגיע תורו של "קוד כחול", סרט הולנדי שהוקרן זה עתה בפסטיבל קאן, וגם במרכזו, הפלא ופלא, עומדת "נותנת". מובן שהדרמה הזו עושה את הדבר שעד לפני כמה שנים עוד היה מטלטל ועכשיו כבר נהיה קלישאה, ומציגה סצינה של אונס ברוטלי. היו אנשים בקאן שחשבו כי מדובר באחד הסרטים החזקים והטובים של הפסטיבל, אז בטח גם בירושלים יהיו אנשים שסבורים כך.

שבת 16.7 - הזדמנות להשלמת פערים

מקבץ סרטים קצרים של פיקסאר (10:00).
ראו פירוט בשישי 8.7.

קוד כחול (16:45).
ראו פירווט אמש.

זהוב ארגמן (18:00).
ראו פירוט בשלישי.

מחוץ לטווח השטן (22:00).
ראו פירוט בחמישי 14.7.

*לכל הסרטים בפסטיבל, מעבר להקרנות שצוינו כאן, יש בדרך כלל כהקרנה אחת או שתיים נוספות. למועדי ושעות הקרנה מלאים, ולכן להזמנת כרטיסים, ראו האתר הרשמי של הפסטיבל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully