פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שליח וואלה! לקאן: הברדק חוגג

      הסרט של טרנס מאליק, בכיכובם של בראד פיט ושון פן, עורר מהומה, אך מעצרו של דומיניק שטראוס-קאהן שם את כל הפסטיבל בכיס הקטן. אבנר שביט מסכם חצי שבוע בריביירה

      הבלגן חגג אמש (שני) בהקרנת הבכורה לעיתונות של "עץ החיים" פרי עטו של טרנס מאליק, אולי המדובר מבין הסרטים המשתתפים השנה בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. הברדק התחיל בתורי הכניסה, שהיו כה עמוסים ולחוצים עד שהמשטרה נאלצה להתערב. הוא המשיך בסרט עצמו, שהתגלה כאחד המשונים בתולדות הקולנוע האמריקאי, ממש משהו שצריך לראות כדי בכלל להתחיל להבין את המוזרות שלו. וגם בתום ההקרנה הטירוף לא היה נעדר – בשניות הראשונות, בתגובה לכל הברדק הביזארי שבו נדרש קהל המבקרים לחזות, שררה דממה מביכה. אז מקהלה של שריקות בוז קולניות החלה לשבור את השתיקה, ומיד לאחר מכן נשמע קולה של מקהלה נוספת, שמחאה כפיים בעוצמה בניסיון להסות את אותם צופים נרגזים שלא היו רחוקים להשליך עגבניות על המסך.

      המהומה המשיכה גם מחוץ לאולם, ולאורך כל היום התפתח דיון בעל פה ובכתב סביב הסרט. כולם הסכימו כי מדובר בפרויקט יומרני, והשאלה היחידה היתה אם הוא עומד ביעדים שהציב לעצמו, או שמא מדובר באחיזת עיניים אחת גדולה.

      ובכן, הנטייה הראשונית היא להצטרף למחנה העוין. למעשה, מדובר בסרט כה מייגע, נפוח, מפוזר ומתנשא, שקשה לכבוש את הרצון להיסחף בשמות תואר שליליים ואף להגדיר אותו כאחד הקשקושים הנוראיים שאי פעם נראו על המסך. עם זאת, נדמה כי ממדיו של "עץ החיים" מחייבים צפייה נוספת כדי להכריע את דינו. ההזדמנות לעשות כך תגיע בסוף השבוע הבא, שבו יזכה הסרט להפצה מסחרית בישראל. אף שמפיציו מגדירים אותו כ"אירוע הקולנועי הגדול" של השנה, אפשר להניח שיתקשה למשוך את הקהל הרחב בארץ, שכן בסופה של החוויה הבעייתית מלכתחילה מצפים מסרים נוצריים במובהק.

      כוח המשיכה היחיד של הסרט הוא ככל הנראה הופעתם של בראד פיט ושון פן, המפגינים תצוגות משחק מלאות עוצמה וביטחון. השניים כיבדו אמש בנוכחותם את הקרנת הגאלה של הסרט, ובואם עורר מהומה נוספת וגרם לחסימת רחובות בקאן. לעומת זאת, מאליק בחר כצפוי להבריז מהמסיבה של עצמו. מפיקיו הסבירו כי אין מדובר בסנוביות או באנתיפטיות, כי אם דווקא במקרה חמור של ביישנות.

      בראד פיט, ג'סיקה צ'סטיין, שון פן בבכורת "עץ החיים" בקאן (GettyImages , Francois Durand)
      בוז מצד אחד, מחיאות כפיים מצד שני. פיט, ג'סיקה צ'סטיין ופן בבכורה של "עץ החיים" (צילום: אימג'בנק Getty Images)

      רב ככל שיהיה, הברדק סביב "עץ החיים" עדיין לא משתווה לסקנדל שיצרה פרשת מעצרו של דומיניק שטראוס-קאהן, מי שאמור היה להיות הנשיא הבא של צרפת. השתלשלות העניינים בפרשה הזו נראית כמו תחילתו של מותחן פרנויה פוליטי משובח, והיא אכן מרתקת את הנוכחים בריביירה יותר מכל המתרחש בפסטיבל. בכל מקום שבו מוצבת טלוויזיה עוצרים ההמונים כדי לחזות שוב ושוב בתמונות הלא ייאמנו של הפוליטיקאי הבכיר במעצרו, ולפי מה שנכתב בליברסיון, אנשי יחסי הציבור המקומיים מלינים על כך שהפסטיבל נדחק מן התקשורת הצרפתית לטובת פרשיית התקיפה המינית של שטראוס-קהאן.

      תקיפות מיניות אפשר היה למצוא גם ב-"Hors Satan", סרטו של ברונו דומון שהוצג אמש במסגרת מבט מסוים, המשנית לתחרות הרשמית. דומון, האב הרוחני של מרבית הקולנוענים הצעירים הנהנים לחשוף בימינו את זוועות החיים, הוסיף אתמול לגלריית האימה הבלתי נגמרת של הפסטיבל עוד כמה דמויות פסיכוטיות ומעשים לא אנושיים.

      יתרה מזאת, הוא ניצל את הכישרון הטכני שלו כדי לעשות זאת בצורה רבת כוח, אבל נדמה שכמו יוצרים מהוללים רבים לפניו, גם הוא נתקע בלופ של עצמו. וכך, "Hors Satan" התגלה בסופו של דבר כיצירה ממוחזרת וריקנית, המקצינה ללא תוחלת את המניירות שדומון טיפח בשנים האחרונות.

      Bruno Dumont, פסטיבל קאן 2011 (AP)
      בעוד סרט מתווסף לגלריית האימה של הפסטיבל. רונו דומון בקאן (צילום: AP)

      ובחזרה לתחרות הרשמית. אמש היא הגיעה לנקודת האמצע שלה, וזה הזמן לסיכום חלקי: סקירת עשרת הסרטים שהוצגו בה עד כה, כולל קבלת הפנים המיידית שחיכתה להם וסיכויי הזכייה שלהם בטקס חלוקת הפרסים ביום ראשון הקרוב:

      "Sleeping Beauty" – הדרמה הארוטית הסתמית של ג'וליה לי האוסטרלית היתה מפח הנפש הראשון בפסטיבל, וגם בסיכומו של דבר נותרה אחת האכזבות הגדולות בו. סביר להניח שלא נשמע עליה בזמן הקרוב.

      "יש לנו אפיפיור" – הקומדיה החביבה של נני מורטי האיטלקי על הוותיקן לא רכשה לעצמה יותר מדי מעריצים נלהבים, אבל גם לא עוררה תרעומת. הכוכב שלה, מישל פיקולי הוותיק, הוא כרגע המועמד המוביל לזכייה בפרס השחקן.

      "אנחנו צריכים לדבר על קווין" – הדרמה המרתקת אך הפגומה של לין רמזי הסקוטית על היווצרותו של נער פסיכופת עוררה בסך הכל אהדה, והכוכבת שלה, טילדה סווינטון, מועמדת מובילה לפרס השחקנית הטובה ביותר.

      "הערת שוליים" – סרטו המבריק של יוסף סידר על יריבות במשפחת האקדמיה אבד למרבה הצער בתרגום. מרבית התגובות כלפיו לא היו טובות, וקשה לראות אותו זוכה כאן בפרס כלשהו.

      "פוליס" – דרמת המשטרה האפקטיבית של מייוואן הצרפתית דמתה מדי בעיני רוב הקהל לסדרת טלוויזיה, ורק סימפטיה יוצאת דופן בקרב חבר השופטים תוציא אותה מכאן עם איזשהו פרס.

      "מיכאל" – סרטו המצוין של מרכוס שליינצר האוסטרי על מערכת היחסים בין פדופיל וקורבנו בנה לעצמו בסיס תמיכה, אבל גם הרגיז כאלה הסבורים שהוא לא מוסרי. השחקן הראשי, מיכאל פויית, עשוי להפתיע ולקטוף פרס על תצוגת המשחק חסרת הדופי שלו כמפלצת הממחישה את המושג "הבנאליות של הרוע".

      "The Artist" – יצירת המופת של מישל הזנוויציוס הצרפתי על עידן הקולנוע האילם ההוליוודי כמעט ועומדת בשורה אחת עם "שיר אשיר בגשם", וגם יצרה קונצנזוס נדיר בקרב הקהל ואצל המבקרים. לרוב, קומדיות לא קוטפות את הפרסים המרכזיים בפסטיבלים, כך שסביר להניח כי הסרט יסתפק בציון לשבח.

      "הילד על האופניים" – הדרמה החברתית של האחים דארדן הבלגים נגעה בלבם של כל מי שצפו בה, ואם צמד הקולנוענים לא היו זוכים בדקל הזהב כבר פעמיים, היא היתה המועמדת המובילה לקטוף את הפרס הגדול.

      "House Of Tolerance" – הדרמה התקופתית מלאת הזימה והיומרה של ברטרן בונלו הצרפתי על אחורי הקלעים של בית בושת בשחר המאה העשרים השיגה לעצמה כמה מעריצים בתקשורת הצרפתית, השאירה את כל השאר אדישים, וסביר להניח שתישכח במהרה.

      "עץ החיים" – סרטו הקשה לפיצוח של טרנס מאליק הוא כרגע הסקנדל הגדול של הפסטיבל, לפחות עד שיגיע "מלנכוליה" של לארס פון-טרייר ביום רביעי.