הגמר הגדול: לארי סנדרס - סיינפלד

שמועה רווחת היא, שהתקשורת מלאה שמאלנים עוכרי ישראל, שלו היו אלו ימי אנטיוכוס, היו מתיוונים עוד לפני שמנוליס ראסוליס היה מציע לכתוב להם אלבום. אך ראו זה פלא: לא רק שכותבי ועורכי וואלה! לא העיזו לקרוא תיגר על הפופוליזם הכבר-לא-אליטיסטי של "סיינפלד", אלא גם בגמר הסיטקום לא הצליחו להתאפק מלהציב שני יהודים כשרים, מזוהים היטב על פי תווי הפנים וקיצוץ העורלה, ראש בראש על הזירה.

ג'רי סיינפלד, הפייבוריט העממי, שטבע את המונח "סדרה על כלום", מול לארי סאנדרס, הפייבוריט הברנז'אי, שעשה סדרה על הכלום הגדול שכולם אוהבים לשנוא - בועת הזוהר והבידור האמריקאית, והנציח את הז'אנר המוקומנטארי - שני אלו ניצבים אחד מול השני. ראוי לציין את הדמיון בין דמויות המשנה: ג'וליה לואיס דרייפוס וג'נין גארפולו, ברונטיות עם תלתול נוירוטי (האחת היתה חברה של סיינפלד, השניה ארוסתו) והאנק וג'ורג', המקריחים הלא-יוצלחים. צפוי כאן קרב צמוד, אין ספק. יהודי לא מגרש יהודי? כשעסקינן בהתנחלות ניו יורק, מדובר בחוקים חדשים לגמרי.

חששתי מאוד מהרגע הזה, כי אני מריח מה הולך להיות כאן. מהרגע שהרעיון של פרויקט הסיטקום הטוב ביותר, אני שומע במסדרונות וואלה! רחש מדאיג. לארי סנדרס הולכת לנצח. אין לי מושג איך זה קרה ומה היו הנסיבות, אבל אני מקבל את הרושם שעמיתי אוהבים אותה יותר, מעריכים את החדשנות פורצת הדרך שלה, את המבט חסר הרחמים אל מאחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה, על נפש האדם והאגו וכל השטויות האלה. העובדה שמולם עומדת סדרה גאונית, שבאמת נמאס כבר להחמיא לה, אינה רלוונטית מבחינתם. נשגב מבינתי איך סדרה קטנה על טוק שואו יכולה להביס סדרה ענקית על החיים.

לכן, אני פונה אליכם, ידידי: אל תעשו את זה. אל תתנו ללארי סנדרס לנצח. אל תלכו עם הסדרה הברנז'אית. התחברו לשם שינוי אל העם ואל מאווייו ואת רצונותיו. לפעמים, לעיתים ממש רחוקות, העם צודק. אל תחזקו את התדמית התל אביבית והמנותקת של מקום העבודה שלכם. הצביעו סיינפלד!

נו באמת, אתה חושב שהדמגוגיה הזולה הזו תהפוך את אובססיית סיינפלד שלך - תופעה נפוצה, אל תרגיש בודד - לנחלת כולנו? מה עניין ברנז'אות, תל-אביביות וניתוק לטורניר האכזרי הזה? ומה זו רוח העממיקו שאחזה בך, זה נראה לך אמין? פופוליזם ותו לא. ולענייננו:

אין מקום הולם יותר מאשר גמר הטורניר, מאשר לפצוח בווידוי הבא - אני לא כל כך אוהב את סיינפלד. שלא יהיו טעויות, אני חושב שמדובר בסדרה גאונית, לא פחות, אבל קשה לי נורא עם הדמות של ג'ורג' (זו גם הסיבה שאני לא מסוגל לראות את "תרגיע"). ההתנהלות שלו - הקמצנות, הקטנוניות, היעדר החמלה, השרלטנות ובעיקר השקרים הבלתי פוסקים - מלחיצה אותי וגורמת לי להתקפי אסטמה. ושוב, הגחמה הפרטית הזו לא מורידה דבר מערכה של "סיינפלד" - סדרה שהסתכלה על החיים ברזולוציה הכי גבוהה, עם אבחנות דקות ואינטילגנטיות להחריד, ששיקפה תפיסת חיים ניהיליסטית ומיזנטרופית ולא זו בלבד שהיא שודרה בפריים-טיים של אן.בי.סי, היא גם הפכה לתופעה אמיתית שהולידה חיקויים ושינתה לנצח את פני הז'אנר בו היא פעלה. כבוד ורק כבוד.

עדיין, אני באמת ובתמים חושב ש"המופע של לארי סנדרס" היא סדרה טובה יותר. היא מורכבת יותר, שלמה יותר ויש לה עלילות אורך ורוחב (אצל סיינפלד כמעט ואין עלילה. זו גם הסיבה שכל העונה האחרונה ובמיוחד הפרק האחרון נראים מאולצים. אי אפשר לסגור סיפור שלא היה בו מעולם כלום) ויש בה, למרות שהתמות בה היא עוסקת צרות לכאורה, הרבה יותר אנושיות. ראית פעם את ג'רי באמת עצוב? באמת כואב ומדוכא? ראית פעם מישהו מארבעת הסיינפלדים שותה או מעשן?

אצל סיינפלד, על אף התחכום והירידה לפרטים, מנעד הרגשות הוא קריקטורי לחלוטין בעוד שלארי סאנדרס, גם כשהוא מזיין את שרון סטון בשיא תפארתה, יכול להגיע למצב של זקפה רק אם הוא צופה בתכנית של עצמו. זה אנטי-גיבור אמיתי, לא מישהו שמעריץ את סופרמן וחושד שלבחורה שהוא יוצא איתה יש רק שמלה אחת.

אבל גמר לא מנצחים בגלל שהיריב פחות טוב, מנצחים אותו כי אתה יותר טוב. והמופע של לארי סנדרס היא הרבה יותר מהסדרה ההיא עם ההתכתבות הפנימית על אחורי הקלעים ששינתה את הכל. היא סיפור קלאסי על עלייתו ונפילתו של אדם חרדתי שלא יכול לנצח את ההיבריס שלו, בעסק הכי אכזרי בעולם.

לא התרשמתי מהטיעונים שלך. ראשית, אני חושב שג'ורג' ואיליין מאוד אמיתיים ומאוד אנושיים, גם אם קשה להאמין שאנשים כמו ג'רי וקריימר מתקיימים במציאות. האנשים של סיינפלד יצריים, חסרי ביטחון, בעלי אגו מפותח ומלאי חסרונות לא פחות מלארי סנדרס ושות'. נכון שמי שינסה ליישם את עקרונות החיים על פי סיינפלד נדון לכישלון, אבל מי אמר שהטלוויזיה צריכה לשקף את החיים האמיתיים בצורה מדויקת כל כך? ככל הזכור לי, אנחנו עוסקים בתחרות הסיטקום הטוב ביותר, לא סרט הדוגמה 95 הטוב ביותר. עדיין לא מאוחר להתעשת.

נ.ב.: דידי, תשמיע קול. כבר 17:00 ביום חמישי, השבוע נגמר ועוד מעט הולכים הביתה.

אני שמח שהעלית את פילוספיית החיים של סיינפלד, שבמהלך שנות התשעים אספה לעצמה לא מעט מאמינים, שבכוח ניסו להיות מיזנתרופיים ונוירוטיים. זה בעיקר היה פתטי.

בכל פעם שאני מנסה לענות, אחד מכם שולח עוד תגובה. תרגיעו!

ועכשיו, לעניין עצמו. והעניין הוא המופע של לארי סנדרס, הסיטקום הגדול ביותר בכל הזמנים. ולא בגלל שהוא ברנז'אי. ולא בגלל שזאת בחירה בלתי צפויה וחתרנית או כל בולשיט דומה. לארי סנדרס הוא הסיטקום הגדול ביותר מכיוון שהוא היה אמיתי כל כך בעודו עוסק באנשים מזויפים כל כך. כשהסברתי למה סטודיו 60 נכשלה, אמרתי שהסיבה האמיתית היא שאנחנו מתקשים להאמין שאנשים טובים וטהורים עושים את הטלוויזיה שלנו. לארי סנדרס, לעומת זאת, אמרה את האמת. כל האמת. ורק האמת.

מעבר לכל מה שניב אמר, ולמרות שאני כן אהבתי את סיינפלד אני מסכים עם הרבה ממה שנאמר, אני רוצה להביא אנקדוטה.

בעונה האחרונה של סנדרס עסקו בסוגיית החלפת לארי במנחה חלופי, צעיר יותר וזול יותר. בחור שהחליף את סנדרס כמה פעמים. מעבר לכך שזאת היתה מתקפה חזיתית נגד ג'יי לנו, שגנב את מקומו של דיוויד לטרמן כמחליף של קארסון - מטרה ראויה כשלעצמה - שווה להתעכב על הליהוק שלהם לתפקיד המחליף. האיש שהם הביאו כדי להיות המנחה הצעיר היה קומיקאי בשם ג'ון סטיוארט, ששיחק בסדרה את ג'ון סטיוארט. לימים, האיש שקיבל לידיו את הטוק שואו הכושל של קומדי סנטרל, The Daily Show, והפך אותו לתוכנית החשובה ביותר בטלויזיה.

סטיוארט הוא רק דוגמה, כמובן. כל ליהוק בסנדרס היה מושלם. בין אם מדובר בשחקנים ששיחקו את עצמם או בתפקידי המשנה בסדרה עצמה. ברמה המקצועית הבסיסית ביותר, סנדרס נבנתה באופן מושלם. ועל שכבת הליהוק נבנו שכבות של בימוי ושל משחק ובעיקר של כתיבה. היא אמרה את האמת. היא היתה מצחיקה, ופרק הסיום שלה הוא פרק הקומדיה הטוב ביותר אי פעם.

המופע של לארי סנדרס היא הסיטקום הטובה ביותר בכל הזמנים.

אומרים שמאז שלארי סנדרס ירדה, גרי שנדלינג קצת התחרפן, שהוא מבלה את זמנו באימוני איגרוף וזן בודהיזם. אולי קצת זן ירגיע את חברי מערכת וואלה! הסוערת, שבוחרת את לארי סנדרס לסיטקום הגדול של כל הזמנים. מצד שני, אחרי שנקרא את הטוקבקים, שום דבר כבר לא יצליח להרגיע אותנו.