נושאים חמים
קשוב מאודבלוג מוזיקה ישראלית של נדב מנוחין
נטול רגש: כל שיר באלבום של עידן רייכל נשמע זהה לקודמו
רבים מהשירים באלבום הלייב הכפול של עידן רייכל נשמעים כמו תרגילים לא גמורים, כמו סקיצות יבשות ופשטניות, והאסון הוא שהן נשמעות כמעט זהות אחת לשנייה. פאר טסי עדיין לא מצא לעצמו סגנון אישי מובהק, ומסתמך על נוסחאות מתישות; ולשירים של אניה בוקשטיין אין אדג'
אמיצים, ממכרים, מרגשים: 20 האלבומים הגדולים של שנת תשע"ז
12 החודשים האחרונים האירו פנים למוזיקה הישראלית, עם שלל אלבומים נהדרים ויצירות ברמה גבוהה. נדב מנוחין התיישב למשימה הסבוכה של בחירת הטובים ביותר שבהם, אלו שסימנו את חזרתם של אמנים אהובים למרכז הבמה, ואת פריחתם של כישרונות חדשים ונפלאים
מוצא את הכיוון: האלבום החדש של רמי פורטיס מפזר אבקת פיות
יש מי שאוהב את הפורטיס שלו מאה אחוז משוגע, אבל "מדור פיות" החדש והשונה הוא אחד הגלגולים היפים יותר בקריירה שלו. הצ'לו, הקולות הנשיים מסביב, השירה הרגועה יותר, ההפקה החכמה מסביבו – הכל רענן ושמח בדרכו. בנוסף: האלבומים החדשים והמוצלחים של ג'ירפות ואברהם טל
אסתר רדא מוכיחה שהיא כאן כדי להישאר עוד הרבה זמן
האלבום החדש של אסתר רדא הוא אלבום נפלא ששומר על רמה גבוהה בכל הפרמטרים, ומוכיח שלא היה מדובר בהבלחה חד פעמית אלא בנכס למוזיקה הישראלית. שיר לוי הוא זמר אדיר אבל מתברר שגם באלבום רביעי שלו הוא עוד לא בטוח לגמרי לאיזה כיוונים הוא רוצה להתפתח
קשה בלעדיך: למה אהוד בנאי הפסיק לכתוב שירים חדשים?
האלבום השני שהוציא בנאי השנה, יחד עם מייקל צ'פמן, משלב פולק אנגלי וצליל מקומי מוכר. בכל זאת מדובר שוב באלבום שאינו כולל חומרים חדשים מאחד היוצרים החשובים במוזיקה הישראלית לדורותיה. וגם: "ניסים שקופים" של ריטה מדויק ומכני קצת יותר מדי בשביל להישאר בזיכרון
עוגיית מזל: האלבום החדש של מוקי מבהיר שהוא בחר צד
הראפ של מוקי מפעם נעלם כמעט לגמרי ובמקומו קיבלנו מוזיקת אמצע הדרך מופקת היטב, עם כמה להיטים מוצדקים, מילים בנאליות ומסרים נוחים, אבל לא ברור במה הוא עדיף על אמני מיינסטרים אחרים. בנוסף: קורין אלאל שוב עומדת בציפיות
בלי מסיבות ובלי עישונים: האלבום החדש של נצ'י נצ' ממצב אותו כאמן האמיץ ביותר בישראל
במקום לרחף על גלי ההצלחה של אלבומיו הקודמים, בחר נצ'י נצ' ללכת ב"שפל וגאות" על קו מדכדך, קשה ומלא בחיפוש עצמי. וכשהאומץ הזה פוגש את האוזן, נגלה אחד הכשרונות הגדולים של המוזיקה המקומית. וגם: האלבום הטוב והמפוספס של מירי מסיקה והאהבה המנחמת של יוני ליבנה
פצצה של כישרון: המקוריות של ג'ימבו ג'יי תחזיר את ההיפ הופ הישראלי למרכז הבמה
אלבום הבכורה של ג'ימבו ג'יי אמנם לא מושלם, אבל הוא כל כך מענג ומהנה עד שקשה להאמין שמדובר באלבום ראשון. וגם: ג'יין בורדו מתחילים למחזר את הפרודיה, לונה אבו נסאר לא עושה הנחות באלבום עוצמתי ואלבום הסולו היפהפה של דניאל קיצ'לס
טוב, אבל לא מצוין: האלבום החדש של משה פרץ מבדל אותו מהמתחרים
במקום לרדוף אחרי הקהל הצעיר כמו אייל גולן ושרית חדד, משה פרץ נצמד לחוזקות שלו ובאלבומו החדש מצדיק את מקומו בפסגה. יחד עם זאת, הוא עדיין זהיר מדי ושומר על עצמו יתר על המידה. אולי נתן גושן ילמד משהו מההתנהגות הזאת, לפני שינסה לספק עוד "מרד" בנאלי במוסכמות
המורד התמסד: האלבום החדש של סאבלימינל מחבק את הקונצנזוס והקלישאות
מי שהיה אחד מהאמנים הכי מזוהים ואותנטיים בישראל, זנח את העמדות לטובת הצטרפות לקלילות מזויפת ושטחיות לנוכח על חשבון המציאות הישראלית. וגם: המיני-אלבום המשובח והאנרגטי של איה זהבי פייגלין, והשיר שעלול לסמן את הסוף של סטטיק ובן אל
המזרח הפרוע: ויקטוריה חנה מעבדת מחדש עולם תרבותי שלם
אלבום הבכורה של אמנית הקהל נע בין גרוב ארמי למדיטציה יהודית, ומפגין את הייחוד שלה הרחק מהמחוזות המוכרים של המוזיקה הפופולרית. בנוסף: האלבום של לאורה ריבלין הוא אחד המקוריים של השנה
להקשיב למרות הזעם: שווה להתמודד עם אלבום הבכורה של יונתן שפירא
שובר את האתוס הבורגני של טקסים ובכי ביום הזיכרון, מכה בזיכרון השואה ומקשר אותו אל הנכבה – האלבום של יונתן שפירא מבקש לריב, אבל ראוי להאזנה. מהצד השני של המפה מפציע איל כהן, עם קול ייחודי ואלבום שמוכיח הרבה פוטנציאל להמשך הדרך
שני קילומטר מעל כולם: פדרו גראס ממציא את ההיפ הופ הישראלי מחדש
בעולם מלא מוזיקאים שמדברים על כלום, עלייתו של פדרו גראס היא כמו אוויר לנשימה בנוף ההיפ הופ הישראלי. עם טקסטים מושחזים וחכמים ועיבודים מדויקים, אין אלבום יותר מתאים להתנגן לכם ברכב. וגם: הניסיון של לירז צ'רכי להישמע בינלאומית
אוצרות חבויים: אלבומי הפסח הקטנים שאתם חייבים להכיר
נעם בנאי, בנו של מאיר, יוצא לדרך משלו עם אי.פי מסקרן, גדי רונן משיק אלבום בכורה משל עצמו שמצדיק את כל התקוות שנתלו בו, וצמד הרוק הסוער שמצליח לרגש דווקא עם בלדות שקטות. ובנוסף: שני אלבומים גדולים שדווקא הצליחו לאכזב אותנו
ד"ר אייל ומר גולן: "לא פשוט להיות פשוט" מעולה בחלקו האחד, ונמוך בחלקו האחר
אלבומו החדש של אייל גולן מורכב משני חלקים שלא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה: בראשון, האיטי והמלטף, הוא ממצב את עצמו כאמן בליגה משל עצמו, ואילו בשני הוא יורד להתגושש בבוץ עם טקסטים וסגנון ברמה נמוכה
יותר מדי חלטורות: שרית חדד מוכרחה להפסיק להתאמץ
כמות השירים המופרזת ב"שרה שרה", האלבום החדש של שרית חדד, מעידה על התפזרות אינסופית. בנוסף ניכרת הזיעה והניסיון לשמור על רלוונטיות כדי להתמודד עם המתחרה הנושפת בעורפה, עדן בן זקן. בנוסף: אלבום הבכורה של אור אדרי הוא הבטחה גדולה
הפוך על הפוך: אריק ברמן מוסיף להיות מאוד מוכשר ומאוד מעצבן
למרות שעברו כבר כמה שנים מאז האלבום הקודם של אריק ברמן, בעצם שום דבר לא ממש השתנה. הוא מצליח להיות מאוד מוכשר ומאוד מעצבן בה בעת. בנוסף: האולטראס מביאים כמה שירים כיפים בתוך אלבום הומוגני מדי
ייאוש יפהפה: "ריצות ארוכות" של יהלי סובול הוא אלבום מתגמל של אמן עיקש
בקצב מדוד ובעקשנות ראויה לציון, מתאר סובול באלבומו החדש את מציאות חיי היומיום הסיזיפיים. רגעים סתמיים קטנים לצד הנואשות לאינטימות זוגיות, זוכים כולם לטיפול מתגמל באמצעות כישורי הניסוח שלו. ובנוסף: אלבום ההופעה של שלמה גרוניך יעשה לכם טוב על הלב
פרגולה של מעלה: אביתר בנאי מצא את נקודת המשקל שלו
"לשונות של אש", אלבומו החדש של אביתר בנאי, עמוס בהתבוננות חיובית. על רקע ההתמודדות עם מחלתו של אחיו המנוח השורות האלה נשמעות לא כמו הארה שטחית, אלא כמאבק של ממש למצוא את הסיבות לברך על מה שיש. בנוסף: טליה אליאב שרה ברברה והיא שנונה וצינית, פגיעה ואינטימית
כבר לא ילד פלא: עומר אדם יכול לחצוב לעצמו נישה של אמן בכיר
"אחרי כל השנים" של עומר אדם כולל כמה שירים נפלאים ולהיטים, וניכר שהזמר הביא לשלמות את מגוון היכולות שלו בזירה הנחמדה של הפופ הישראלי, אבל אי אפשר לא להאמין שהוא יכול לטפס יותר גבוה. בנוסף: האלבום "שלוש" הוא הטוב ביותר בקריירה של קרולינה
נהנה מהדרך: דני סנדרסון יודע להנעים גם באלבום ממוצע
"מכאן הדרך", אלבומו החדש של סנדרסון, הוא במידה רבה ההמשך הטבעי והקליל של "לא יפריד דבר" הנהדר. אף שהוא לא מרעיד את אמות הסיפים, קשה שלא ליהנות ממנו. ובנוסף: האלבום החדש של אלון עדר בועט בשמרנות ובבועה התל אביבית
האלבום החדש של נינט הוא היפה ביותר שלה, וזה עדיין לא מספיק
עד כמה ש-"Paper Parachute" מוצלח, הוא עלול להיבלע כמו קודמיו. נינט פועלת ופועלת, מקליטה ומקליטה מצוין, אבל לא משאירה מאחוריה שיר שיישאר לנצח
מיתות שונות: ולדיסלב שלנגל, משורר גטו ורשה, נגאל שוב
להקת אל המשורר מקדישה אלבום למשורר הפולני, שנחשב למשורר גטו ורשה, ולדיסלב שלנגל. "הוא היה דמות מוכרת בתוך הברנז'ה בשנות ה-30", מספר חבר הלהקה, אורי מייזלמן. "האמנים האלה בשטוקה, הם היו אנשים מוכרים. אם לא המלחמה לך תדע לאן הגורל היה לוקח אותו"
עידן עמדי ממציא את עצמו מחדש כאמן מיינסטרים לגיטימי
האלבום החדש של עידן עמדי, "חלק מהזמן", אמנם לא מושלם, אבל החלפת המודל שלו מאהוד בנאי לשלמה ארצי עוזרת לו להתפתח לכיוון הנכון. בנוסף: "מילה ברוח" של עמיר בניון הוא אולי האלבום המנוכר ביותר שלו
השילוב בין ברי סחרוף ואהוד בנאי הוא לא רעידת אדמה, אבל כן רעש תרבותי
רק צלילה לתוך האלבום המלא "היא הופיעה כמו הרוח", עם הספרון המצורף אליו, מגלה את שירי הלדינו של ברי סחרוף ואהוד בנאי בכל יופיים ומשמעותם. בנוסף: המקום הטבעי של התקווה 6 הוא בפסטיגל או בקלטות ילדים
קר ומנוכר: עברי לידר משחרר עוד אלבום נטול חום אנושי
גם הפרויקט התורן שבו מנסה עברי לידר לשלב אלקטרוניקה ועטיפה נוצצת, מספק תוצאה שקשה להתחבר אליה ובוודאי ליהנות ממנה. ובנוסף: יוחנן קרסל משלב בצורה נהדרת באלבומו החדש בין רוק מלודי לרוק אגרסיבי
קשוב מאוד 159: המסך הלבן - הלהקה הכי שאפתנית במוזיקה הישראלית
לא לחינם פרצה לה המסך הלבן מהקצה של האינדי הישראלי אל מעמד של נושאת בשורה. הקונספט הוויזואלי, הקריצות הפוליטיות, הרצון והאנרגיה להיות יותר מעוד להקת רוק, הופכים אותה לבעיית פוטנציאל גדול מאוד. בתנאי, כמובן, שיתגברו על טקסטים של פין ופות
קשוב מאוד 158: חוה אלברשטיין ממציאה את עצמה מחדש באלבום יוצא דופן
גם בגיל 70 ממשיכה חוה אלברשטיין לגוון ולדחוף את הגבולות, ובאלבומה החדש היא שוב מוכיחה שמדובר במספרת הסיפורים הגדולה ביותר שקמה כאן. וגם: עמית ארז עושה אינדי ישראלי נהדר מפורטלנד הרחוקה
קשוב מאוד 157: הספר המרתק שמפצח את חידת מאיר אריאל
לוחם, מאהב, פילוסוף, תמהוני, קיצוני – מה לא נאמר על מאיר אריאל לאורך השנים, בזמן שדמותו הלכה והתפתחה במיתולוגיה של המוזיקה הישראלית. הספר החדש "ארול אחד: מאיר אריאל –ביוגרפיה" צולל לעומק כתביו ושיריו, ומנתח את סיפורו בדרך מרתקת
קשוב מאוד 156: מופע שנות השבעים של חוה אלברשטיין
רומנטית, מנחמת אבלים, משמחת ילדים, יוצאת נגד הקונצנזוס כשצריך ובעיקר: עדיין במיטבה. נדב מנוחין מצדיע לחוה אלברשטיין שחוגגת השבוע את יום הולדתה השבעים
אקספלורר, בקרוב נפסיק לתמוך בגרסה זו.
להורדה לחץ כאן