בחוץ אולי חם שבא למות, אבל אם תפעילו את האוזניות תגלו שבשבועות האחרונים ירד מבול של אלבומים מצוינים של זמרות, משלל ז'אנרים: מנונו, סנסציית הפופ של דור ה-Z, דרך הגרוב של דניאל סאן קריאף וקורל ביסמוט ועד ההמנון המיידי של קובארי. ארבע המלצות
העמידה של הזמרים הכי מצליחים לצד הקהילה הגאה טובה לחברה בישראל, וטובה גם להם עצמם: כך הפופ הישראלי מקבל הזדמנות להעז ללכת סוף סוף קצת יותר רחוק. ובכל זאת, במקבץ השנתי האחרון, נראה שהמעטפת הקווירית הרבה יותר רעננה ומעניינת מהטרמפיסטים הצעירים
בספרו המרשים, המתבסס על ריאיונות מדהימים עם יוצרים מזרחים מרכזיים, מצביע העיתונאי אילן שאול על העושר התרבותי הבלתי נתפס שמעצבי הטעם ושומרי הסף סירבו לקבל, ומביא כתב אישום חריף נגד התקשורת המתנשאת. בפשטות, זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין במוזיקה ישראלית
עם שפה מקורית, חוצפה והומור, שתי הזמרות ממחישות בסינגלים החדשים שלהן - "WTF" ו"שוז" - כמה חשובה זהות אמנותית על רקע המשבר העמוק של הפופ הישראלי. כשפלסטיק רודף פלסטיק בקו הייצור, בן זקן ונונו מייצגות את ההיפך המוחלט מהשיעמום והבנאליות של התעשייה
עופרים, זמרת עם קול מפעים, כריזמה אדירה, הופעה תיאטרלית וקסם בלתי נגמר, העניקה חוויה מהפנטת בהופעה נדירה בישראל עם יוני רכטר. בעולם שמלא באנשים שמזייפים הצלחה ויכולת או קונים אותן, אין דבר עוצמתי יותר מלהביט על אמנית במה אמיתית. רשמים מקונצרט מושלם
כשהיא מקלפת ברגישות את האירוניה מהמילים הקשות של חנוך לוין, המלכה של אמצע הדרך מנצחת את נביא הזעם של התיאטרון הישראלי, לוקחת בעלות על הסיפור וכותבת אותו מחדש עם אהבה. בעקבות המנצח הגדול במצעד השירים הגדולים של ריטה - השיר שנתן כל כך הרבה
עשור אחרי "בית הספר למוזיקה", אגם בוחבוט מציגה אלבום בכורה קליט ומופק היטב, אבל כזה שרחוק מלהראות את מה שיש לה להציע בסצינה רוויה במיוחד. החדש של אלון עדר ולהקה מלא בפזמונים-חוזרים נהדרים, אבל בשלב הנוכחי ציפינו מההרכב הזה לעלות כבר לליגה אחרת
שיר חיוור, כותרת ילדותית, שלט חוצות לא הגיוני בעליל וסרטון מופרע עם אווה בראון (!): בניסיון להפוך מחאה נגד הכחשת שואה לוויראלית, האירוע ההיסטורי הטראומתי מכולם רודד לכדי דימויים בוטים בטעם רע. גם אם בדרך היו הרבה כוונות טובות - התוצאה מעוררת אי נוחות קשה
השיר המשותף של המוזיקאי הוותיק ויוצאת הכוכב הבא רחוק מלהלהיב, שלומי שבת ואיתי לוי מרגשים בשקט בשקט, רביב כנר חוזר על עצמו ונומקה הביאה את ממתק האינדי הראשון של 2022, שיתנגן לכם הרבה באוזניות. סקירת סינגלים
לפני לא כל כך הרבה שנים שיערנו שעומר אדם יכבוש את המוזיקה הישראלית בדומיננטיות שלא הייתה כמותה זה שנים. ההערכה הייתה שהכישרון, הקול והכריזמה יתורגמו לקלאסיקות עם ההבשלה וההתבגרות. אבל בשנים האחרונות נראה שאדם עומד במקום, תקוע בתוך שלב ליצני בלתי נגמר
"חוזר לשם עכשיו", הממואר הקולח של שחקן הנשמה של הרוק הישראלי, מלא בהרהורים קצרים על הקריירה המרשימה שלו. מדובר בספר מהנה, אך אפשר רק להצטער שתורן בחר שלא לגולל את סיפורו באופן שיטתי יותר והסתפק במשפטים ספורים על מה שהייתם רוצים לקרוא עליו 200 דפים. ביקורת
ערן צור, שלומי ברכה ודני מקוב היו יכולים פשוט להמשיך לנוח על זרי הדפנה, אבל הם החליטו לאחד כוחות לטובת להקת-על חדשה, ובהתאם הציפיות ממנה היו בשמיים. מצער על כן לגלות עד כמה האלבום המשותף שלהם חלש. וגם: להקת למהלא היא כמו שמיכה ושוקו ביום גשום
הראפר המצליח שוב הפציץ עם שורות חדות ותוך ניכוס שירים עם מעמד כמעט מקודש באלבום מהנה ומגוון, אבל עם המעמד מגיעה האחריות - ומאמן שנמצא בליגה משל עצמו ציפינו ליצירה מטלטלת בהרבה. וגם: אל תפספסו את הראפ המרהיב של טדי נגוסה
מילות החכמה של ספר קהלת, שאותן אנחנו קוראים בסוכות, העניקו השראה לשלל שירים נפלאים, מעפרה חזה ועד גבריאל בלחסן, מנעמי שמר עד ברי סחרוף, מארז לב ארי עד שמוליק קראוס. לרגל החג, חזרנו אליהם
רן דנקר רכב על גלי הנוסטלגיה, רביב כנר כמעט לקח את כל הקופה ויובל דיין הפגיזה. אך מאחורי הדרמה במקומות הראשונים אפשר לזהות חילופי דורות, עלייה משמחת במינון הזמרות וגם נוכחות דלילה של קאברים למרות השנה העמוסה. סיכום המצעד השנתי תשפ"א של וואלה! וגלגלצ
היו לאסף אמדורסקי כבר אלבומים מטלטלים יותר ויומרניים יותר בעבר, אבל דווקא במימדיו הצנועים יוצא ב-"432" משהו מאוד ישיר ועדין, נקי ממניירות, דווקא בתקופה שהולכת ונעשית יותר ויותר רועשת. לכן מדובר בכל זאת אלבום מחאה
גאון חגג בהיכל התרבות עם הקהל במין פולחן משותף של העבר, כששריר הנוסטלגיה עובד שעות נוספות. אסתר עופרים הותירה את האולם המום מרוב יופי, הגבעטרון שר לשיבולים והצופים התמוגגו, במה שנדמה לעתים כמו מסיבת פרידה מעולם הולך ונעלם
"רוקנ'רול בצהריים" הוא תצוגת תכלית משובחת של כישרון גדול ובטוח בעצמו, ומדהים לחשוב שזאת רק ההתחלה. וגם: האלבום של סטלה גוט הוא אחד הממתקים של הקיץ, שמלא בעולם צלילים נוגה, אפלולי ומטריד, ובעיקר נפלא. שני אלבומים ישראלים חדשים שאסור לפספס
האלבום החדש של סטטיק ובן אל, "שבעה ירחים", מתאמץ לשדר חגיגה אבל עייף ונטול השראה, ואילו הסינגל הבינלאומי הראשון של קירל כה חסר זהות, שאינו מעורר דבר מלבד אדישות. כך הולכים עכשיו הכוכבים הגדולים של הפופ הישראלי לאיבוד
החדש של ג'ימבו ג'יי מציג אותו בעמדה אחרת לגמרי, כאחד הראפרים האהובים והמוערכים בישראל, בצדק מוחלט. ב"עובדי נמל" הוא מבסס את המעמד שלו, עם ביטחון עצמי גבוה ושירים עם יותר מנגיעה של וירטואוזיות והתכתבות עם שלל ז'אנרים. בנוסף: אתם צריכים להכיר את תמרדה
האלבום החדש של אביתר בנאי, "כשהחיים מתחילים לנגן", מתחיל בצורה המוכרת והאהובה. אבל אז פתאום חל שינוי מעניין: לפתע בנאי מתחיל להתמקד בגיבורים אחרים - בני המשפחה הקרובה שלו. זאת פנייה יוצאת דופן שמעידה על ביטחון עצמי
אחרי שתי דחיות, האווירה באיחוד ההרכב המיתולוגי הייתה סוריאליסטית, וההופעה עצמה הייתה בלתי מדויקת בעליל. אלא שההתלהבות הכמו-ילדותית של השניים הלחימה את כל מה שהיה צריך לכדי רעש נפלא. את מה שהשניים נתנו על הבמה - אי אפשר ללמוד
"התקווה" שייך לעומר אדם ונועה קירל כמו לכל אחד אחר, וזכותם לעשות בו כרצונם. אלא שהגרסה שלהם היא כה דלה ושטחית, ולא מכבדת לא אותם ולא אותו. מול אייקון כזה נדרש יותר מאלתור סתמי במשקל נוצה, וכך זה גם נשמע: ציונות כקיטש, מסרים בעומק של סטורי והמנון כאקססורי
"ערב אחר" מתמקד בחיים לצד האובדן, וביתר שאת בהזדקנות, וכולל רגעים מהממים ביופיים, ובעיקר צובטים. אך הטקסטים אינם חזות הכל. "ערב אחר" הוא אלבום מגוון, שמצליח להיות בו בזמן טיפוסי לאלברשטיין, ובו בזמן גם אחר ומחדש
חלק מההצלחה של "מועבט" של בן זקן ודי-ג'יי איתי גאלו קשור בזיהוי של הרגע - כשהמועדונים חוזרים, כשריחוק חברתי הוא כבר לא עניין, וגם לא סגרים. השיר הזה יכול להיות ה"שני משוגעים" של עדן בן זקן, להיט קרוס-אובר שגדול יותר מגבולות צרים של ז'אנרים, ומצליח בהתאם
נפרד ממאיר אריאל, סופד לרבין, נאחז בזיכרונות ולא מוותר על אמירה חברתית: "הרצל לילנבלום" הג'אזי והאיטי שיצר חנוך ביחד משה לוי ואלי מגן מחזיר את מלך הרוק הישראלי בדימוס לאלמנט שלו. להיטי המחאה שחרכו את הרדיו נשארו בחוץ בצדק, בפנים נותרו שירים טובים יותר
"להיות מאושר", החדש של גולן, מותיר רושם חצוי: גולן הוא ווקאליסט מצוין, אבל הפעם הטכניקה לא מיתרגמת רוב הזמן לרגש או שיאים, למעט שני שירים שזורחים מעל היתר. וגם: האלבום החדש של איה כורם הוא הטוב ביותר שלה, ותומר ישעיהו מחדד את הסאונד המוכר שלו
גם ב-2021, חזרה של אחת הדמויות האולטימטיביות של הרוק בעשורים האחרונים היא רגע דרמטי ומרגש. מתוך מערבולת משפחתית וגילוי האבהות, ודרך חזרה לזכרונות שנוזלים בין האצבעות, נעם רותם רקם אלבום שדורש סבלנות עד שכל סודותיו מתגלים לאיטם - ומצליחים לנצח את החושך
הטפטוף האינטנסיבי של קאברים כבר הפך למבול: פרויקטים חגיגיים, מחוות מושקעות, ועוד מכל הבא ליד - כולם חוזרים אחורה. כמו הרבה דברים אחרים, גם זה כנראה קשור לקורונה. נדב מנוחין סוקר כמה מהם: מהמוצלחים (פוליקר, בלזיצמן ואפרת) למאכזבים (חידוש אהוד בנאי)
האלבום החדש של מירי מסיקה הוא אלבום טוב מאוד, אבל אם היא רוצה לשחזר את ההתפוצצות שלה כשהתגלתה לפני 15 שנה, היא חייבת לאתגר את עצמה באמת. וגם: אביגיל קובארי היא זמרת הרוק הטובה ביותר בישראל - והאלבום החדש שלה הוא לא פחות ממעולה
