אמן האבסורד: לאט לאט, תמיר בר הופך לאס של "ארץ נהדרת"
במערכון הכי מצחיק של הפרק, כשהוא מגלם את מנהיג סוריה אל-ג'ולאני ומתענג על הפער שבין התדמית החביבה והמיתממת לאכזריות הרצחנית, בר מדגים מה הפך אותו לאחת המניות הכי חזקות בעונה הזאת של התכנית
הכתם על נתניהו לא יינקה. "ארץ נהדרת" לא תיתן לזה לקרות
"עוד פעם הכתם הזה?", תהה ביבי-מריאנו ברגע קצר אחד. זה מספיק. כשכוחה של הסאטירה חלש מתמיד במדינה שהבושה בה מתה מזמן, אין הרבה מה לעשות יותר מאשר להזכיר שהוא כל הזמן שם. אפילו אם זה לא מצחיק בכלל
רפי רשף וירון אברהם היללו את הפוליטיקה של נתניהו וכץ. איזו שיחה פאתטית
פוליטיקה אינה ספורט, ומה שמונח על הכף הוא לא גביע אלא החיים של כולנו. בשלב הנוכחי של ההתרחשויות, ביטויים כמו "שחקן פוליטי מצוין" או "אף אחד לא רוצה את זה כמוהו" על פוליטיקאים ציניים שלא בוחלים בדבר הם בלתי מתקבלים על הדעת
תעלומת רצח? "מגרש הרוסים" היא בכלל סדרה על הגזענות הישראלית
בדרמה חברתית אפלה, מחוספסת ועשויה היטב על רוצח נשים סדרתי, שמתרחשת ברקע העלייה הגדולה מברית המועצות הקורסת, "מגרש הרוסים" (כאן 11) חושפת תמונה מכוערת של זלזול ואפליה כלפי עולים
ברגע של כנות, ירון אברהם הודה בכישלון הגדול של הטלוויזיה ביום הנורא הזה
יום השידורים של אתמול, שליווה את הידיעה הופכת הקרביים על חזרת החללים מרצועת עזה, ניסה ללא הפסקה לרפד את האימה במילים ריקות וקלישאות במקום להישיר מבט אל הכישלון המוחלט
תביטו על המשדר הזה ותגידו: איך יכול להיות שלא מחזירים את כולם מיד?
בשידור החי שליווה את חזרת החטופים בחדשות 12, הזמן שנמתח באכזריות הורגש שוב ושוב בציפייה לתחושת ההקלה המיוחלת. ואז הגיעו התמונות של השלושה, חומת ההדחקה נסדקה, והאמת המרה עלתה על פני השטח: ככה נראית ההפקרה
בפאנץ' הקטן הזה של "ארץ נהדרת" הסתתרה הבדיחה הכי כואבת של הרגע
בין חזרה חגיגית של אסי כהן כסוכן מוסד בעל אלף זהויות והופעת אורח נוגעת ללב של יובל רפאל, "אימהות ברזל" חזרו לסיבוב נוסף של שקרים לילדים ולעצמנו, ונחשפו מיד
להיט הענק של נטפליקס חזר עם תזכורת: גם הצבעה דמוקרטית עלולה להיגמר בדם
העונה החדשה של סדרת הלהיט של נטפליקס פחות משכנעת, אבל עדיין כוללת כל מה שריתק אותנו אז למסך: סאטירה על קפיטליזם חסר מעצורים עם שלל משחקי ילדות תמימים ורצחניים ומדים מטמטמים באותו מתקן איקוני ומושחת. הפעם יש לה מה להגיד גם על דמוקרטיה שהולכת ומתרוקנת מתוכן
החיקוי של מיקי שמו היה הרגע הסאטירי הכי חריף של "ארץ נהדרת". זו קומדיה גאונית
מדי שנה בחנוכה תום יער לובשת את מדי הקונדיטור ומציגה את הסופגניות הכי מופרכות שניתן להעלות על הדעת. על הדרך, היא חושפת את כל מה שמופרע בישראל של היום, וממחישה כיצד גם זוועות המלחמה הופכות לקיטש בידי מכונת הנרמול
איך בדיחה שהטריפה את ישראל לפי עשור הצליחה לזקק את עדות נתניהו
עברו עשר שנים (!) מאז שהחיקוי של שרה דנוך ("רחמים לא ידע, הוא לא ידע") הפך לקאלט. בזמן ש"ארץ נהדרת" התקשתה לפצח את עלייתו של ראש הממשלה לדוכן העדים, היא שוב הצילה את המצב עם אותו משפט אולטימטיבי
עוד בצפייה ישירה
העונה החדשה של "טהרן" היא הכי טובה שלה, אבל לא יכולה להגיע בזמן יותר גרוע
אחרי הקפאה ארוכה בצל המלחמה, מותחן הריגול של התאגיד ואפל טי-וי עולה סוף סוף, בתצוגת תכלית של אקשן מצוין וסבך אינטרסים אלים ומפתיע. אבל מה הטעם במלחמת צללים טלוויזיונית כשנחיל כטב"מים אמיתי בדרך אליך?
המהפך שעבר עדן חסון העונה הוא הדבר הכי טוב שקרה ל"כוכב הבא"
דווקא כשהיא לא מספקת דרמות מוגזמות, תחרות השירה מוכיחה שהיא יכולה להיות פשוט אסקפיזם הגון ומשמח. וגם: המהפך של עדן חסון בשולחן השופטים, האודישן של בני אלבז והביצוע האמת מעניין של הערב
מצחיקה, ממכרת ומקורית: "הסדרתיים" היא סדרת הקאלט הישראלית הבאה
הפרודיה המוזיקלית של כאן חינוכית משבשת את התבניות של סדרות וסרטי תיכון עם שירים מדבקים וקורעים מצחוק. כבר מפרקיה הראשונים ברור: גם אם לא הכול מושלם, זאת אחת הסדרות הכי מסקרנות שעלו כאן לאחרונה
שתי דקות לתוך ההצהרה של נתניהו קרה דבר מדהים. הוא עצמו חשף את הבלוף
כשראש הממשלה תופר בגסות הצהרה מוקלטת, לא פלא שהנראטיב כולו נראה מחורר. שלוש הערות על מהדורות החדשות
התחזית עם סמוטריץ' של "ארץ נהדרת" לא מצחיקה. היא מבעיתה
מערכון הפתיחה השתמש בפורמט של הפינה הכי מנחמת לכאורה של המהדורה, ובחיוך אלים, כדי להראות את העתיד הדיסוטופי שנבנה על בסיס הסיוט של כולנו
אלמוג בוקר טועה: אין באמת ויכוח. עסקת חטופים היא קונצנזוס לאומי מובהק
הפרשן של חדשות 12 מחה ב"אולפן שישי" על כך שבניגוד לתחילת המלחמה, יותר אנשים חושבים שהחזרת החטופים היא לא הדבר הכי חשוב. גם בלי התשדיר קורע הלב שהוקרן לפני כן, מהסקר שפורסם באותה מהדורה ממש עולה ההיפך המוחלט, כמו גם שתי מסקנות עצובות נוספות
"הכוכב הבא לאירוויזיון" היא תמצית הטירוף הישראלי - ונרמולו
אבל מתנגש עם פופ וטראש, מלחמה עם תחרות שירה: בעונה השנייה אחרי אסון אוקטובר, "הכוכב הבא" מודעת יותר לפיצול האישיות הקיצוני שלה, כמו כולנו. שלוש הערות על פתיחה העונה
אלה רגעי השפל הכי איומים של התקשורת הישראלית. הצל שלהם עוד כאן
"המו"לים", הסדרה התיעודית של כאן 11 על המאבק ארוך השנים בין ידיעות אחרונות ומעריב ועל האופן שבו יחסי הון-שלטון-עיתון רמסו את המחויבות של התקשורת לציבור, מאירה את הצדדים הכי מכוערים של העיתונות הישראלית. זו קריאת השכמה לעיתונאים - וגם לקוראים
הספיישל הגאוני של רייצ'ל בלום בנטפליקס מתחיל בפרודיה גסה. ואז המוות מופיע
"מוות, תן לי לעשות את הספיישל שלי" הוא חצי מופע סטנדאפ וחצי מחזמר על לידה ואבל שהתערבבו עם פרוץ מגפת הקורונה. גם מהכאבים הכמוסים האלה, מחרדה של הורים צעירים ומאובדן, היוצרת של "האקסית המטורפת" מצליחה לצאת למסע מקורי, מתוחכם, אנושי, מוזיקלי וקורע מצחוק
החגיגה על תמונת הסנאף שלו היא הפיגוע האחרון של יחיא סינוואר
בערוצים התייחסו אליה כאל תמונת ניצחון, אבל כשהזוועה הזאת מופיעה על המסך בשעת אחר הצהריים ללא טשטוש, זאת הנפש שלנו שמצולקת. זו תעודת עניות: כל המחסומים התרבותיים קרסו, והטלגרם ניצח את הטלוויזיה
ההישג העיתונאי של רועי שרון הוא הסיוט המופרע של כולנו. המלחמה הגיעה לסלון
הפרשן הצבאי של כאן 11 הציג במהדורה תיעוד מפורט מקרב פנים אל פנים בין חיילי צה"ל ומחבלי חיזבאללה. כל כך התרגלנו למלחמה שלא נגמרת, שזה מתקבל בשוויון נפש מוחלט בשמונה וחצי בערב
"עוד נחזור לרקוד": צלילה גרפית אל הגיהנום של הנובה, שכבר הפך לחלק מאיתנו
באמצעות עדויות של ניצולים ותיעוד מקורי מזמן אמת, הסרט התיעודי של יריב מוזר בהוט 8 מציג את הטבח במסיבת הטבע באופן מפורט, מקיף וללא הנחות. גם אם הוא לא מחדש הרבה לאומה שמשחזרת את האימה הזאת שוב ושוב מחדש כבר שנה, זאת עדיין צפייה מזעזעת, והלב עוד מסרב להאמין
"ישראל חוזרת להיות מעצמה"? אישה אחת בכתבה של מוסקו מגלה לנו את האמת
הפרשנים באולפנים מריעים לתקיפות בלבנון ומכים בתופי המלחמה. אישה אחת שיושבת שעות במקלט בקריות כי היא מפחדת להיות בבית, מזכירה את מה שכל הזמן נשכח
אין בטלוויזיה דבר רדוד יותר מהממלכה האינפנטילית של אברי גלעד. הבדיחה על חשבוננו
צריך להיות מנותק מהמציאות כדי לא להבין שאנחנו בדרך להסלמה מטורפת, אבל בגנון של גלעד דיברו על מסיבה עליזה וחיקו פיצוצים של ביפרים. כשתגיע החמרמורת, זה כבר יהיה מאוחר מדי. וגם "איפה תלכי" הוא סרט עדין ופיוטי, על החיים שנעצרו באוקטובר והעולם שמתעקש להסתובב
ככה בדיוק נראה סרטון מהגיהנום. גם דניאל הגרי נשבר מול הזוועה
בסרטון מהמנהרה שבה נרצחו ששת החטופים, הסיוט מקבל צורה מול עינינו. מספיק לראות מה קרה לדובר צה"ל בתוכה ליד שלולית הדם, כדי להבין את הסיפור כולו
פיקוד העורף מציג בדיחה ביזארית ומזעזעת. על חשבון הסיוט שלנו
עוד איומים! עוד אזעקות! והייאוש - הרבה יותר נוח: התשדיר שמפרסם את מערכת ההתרעות החדשה מציג הומור נוראי ועתיד מסויט. סרטון כה מופרך יכול להיוולד רק בישראל המטורפת של 2024
ראיתי בנטפליקס את העתיד של הטלוויזיה והתחלחלתי. אנחנו גמורים
שירות הסטרימינג הלך בכל הכוח על תחרות האכילה "Chestnut נגד Kobayashi: עד הנקניקייה האחרונה", והפך אותו לאירוע גלובלי בשידור חי. לשם אנחנו הולכים: בידור יותר ויותר ביזארי, חולני וקיצוני, וכולם מוחאים כפיים
בין התרנגולים לביבי, הריקוד הגאוני של מריאנו היה רגע טלוויזיוני אדיר
כוכב "ארץ נהדרת" הודח רגע לפני גמר "רוקדים עם כוכבים", אבל למי אכפת? הריקוד שלו עם רומי נוף לפי הקלאסיקה "הכל זהב" הוא לא רק מחווה קורעת לנעמי פולני, אלא גם פרודיה מושלמת וחתרנית על הפריים טיים האסקפיסטי והתעמולה הביביסטית
אברי גלעד חילק כנאפה לרגל חילוץ החטוף פרחאן אל-קאדי. התכווצתי במבוכה בבית
בין התרגשות ותסכול, בין אושר למבוכה, התקשורת הישראלית חגגה את שחרור החטוף פרחאן קאדי משבי חמאס. בין כמה התרחשויות מגוחכות, היו גם כמה רגעים יפים ונדירים של סולידריות
עודד בן עמי, עוד לא הבנת? שום מנהיגים לא יבואו
ערוצי הטלוויזיה משקפים מדינה בחרדה לקראת ההסלמה המתקרבת: הציבור נוטש את הרחובות, מסתער על הגנרטורים, מתחנן לכרטיסי טיסה, אוגר תרופות ליום סגריר. מי שמצפה עדיין שנתניהו ושאר מקבלי ההחלטות ידברו עם הציבור וינסו להרגיע אותו פשוט לא מבין איפה הוא חי