"עוד ישמעו עליה"

"לימדתי הרבה באוניברסיטת סירקיוז בארצות הברית ואחד התנאים שלי שם היה שבסוף הקדנציה, אעשה סרט שגם העיר וגם האוניברסיטה יתמכו בו וכך היה. בנוסף, בתום הלימודים, הרבה מהתלמידים עבדו בסרט והעבודה איתם הייתה חוויה מרתקת, שהרי פתאום נהיה המפגש בין החירטוטים התיאורטיים לשטח. פתאום התלמידים ראו את המורה שלך בפעולה וזו הייתה חוויה מדהימה. בכלל, זו אוניברסיטה מצוינת, ולא רק בגלל קבוצת הכדורסל שלהם. גם בארץ אני עושה את זה לא מעט. זו חוויה שאני ממליץ עליה לכל מי שעוסק בלימוד או בקולנוע".

"האמת שבת הזוג שלי, במסגרת החיפושים שלנו, אמרה לי 'למה לא שתנסה אותה'. שאלנו את עצמנו איך האנגלית שלה ואז שלחתי תסריט, היא ומנהליה התלהבו ממנו ואז הייתה פגישה בבית שלה. מיד קלטתי שהיא בחורה אינטליגנטית ומבינה עניין, רק היה צריך לבדוק איך היא משחקת. אחרי פגישה בהוליווד פגשתי אותה עם השחקן סטיבן באואר ("פני צלקת", "טראפיק", "גונב הלבבות" – ע.ש). עבדנו על קטע ספציפי מהתסריט והיא הייתה מצוינת, פה אחד הסכמנו שיש לה את זה. אחר כך עשיתי לה קורס מזורז לסדנה במשחק, עם שיטת הלימוד הקונקרטית שלי והיא פשוט מילאה מחברת. עד שנפגשנו לדבר על הסצנות, היא למדה הכל בעל פה והיא תלמידה מצוינת - היא הייתה מדויקת, ידעה בדיוק מה היא עושה ולמעשה לצילומים הגיעה כל יום עם המחברת, רק בשביל הביטחון שלה".

"אנחנו בהחלט מדברים על זה ולא רק אני. הרבה חברות הפקה אמריקאיות שואלות אותי עליה וכנראה שיפנו אליה. יש לה קוואליטי ברור ולא רק בגלל שהיא מצטלמת יפה. עוד ישמעו עליה".

"סרט זה סרט זה סרט – אני אמור לספר סיפור, סיפרתי אותו כבר ביידיש, מרוקאית, ערבית, אנגלית וצרפתית, אבל הכלים שלך לספר את הסיפור הם השחקנים וברגע שיש לך הבנה איתם ועם הצלם, זה לא משנה איפה ובאיזה שפה אתה מצלם. החוויה מתבטאת בשוני בין סגנון העבודה של הישראלים והאמריקאים".

"הם מקצוענים באותה מידה, אבל אין את החברותא הישראלית שמעבר למצלמה בזמן העבודה. הם ממושמעים, יש להם ריבוע יעיל בעניין של 'אני באתי לעבוד', מין היררכיה פנימית, סוג של משמעת אחר לגמרי. יש להם יעילות מדהימה ומצד שני – כשאנחנו אומרים "קאט" ונגמר היום, אז הכל משתחרר והם יכולים לצאת לפאב ולשתות, אבל למחרת בבוקר אתה מקבל את אותה המקצוענות".

"כן, אבל לא רק. יש לי סרט נוסף באמריקה עם כוכבים גדולים וגם צרפתייה אחת, שרלוט גינזבורג. היא אישה מדהימה. כרגע יש גם משא ומתן עם שחקן אמריקאי בקנה מידה ענק ועם תשובה חיובית יהיה לי קאסט סוחף למדי".

"הסרט יהיה דרמה פסיכולוגית בבית מלון נטוש, שיתעסק בנושאי מתמטיקה. יש בעיה במתמטיקה שנקראת הבעיה של סירקיוז – משוואה במתמטיקה שכל מספר שתכניס לתוכה אתה, תתן לך בסוף את המספר 1".

"יש לי פרויקט על רצח רבין שנקרא 'סרק סרק', שמתחיל צילומים בשניים באוגוסט. יש לי סרט צרפתי עם החבורה של "לחיות מחדש" (קו-פרודוקציה צרפתית ישראלית של בוזגלו שעסקה באוניית המעפילים הראשונה שהגיעה ממרוקו לישראל – ע.ש), עם תסריט שנכתב בימים אלו ופרויקט ברוסיה שמתגבש".

"להפך, אני מאד מתעניין ומצר על מה שקורה פה עם חוק הקולנוע. אני חושב שכל פעם שיש כאן איזה שעיר לעזאזל אז הוא הקולנוע הישראלי, כי הכי קל לשחק בתקציב שלנו כי אנחנו סוג של סרח עודף. הגיע הזמן להפוך את הצחוק לחוק אמיתי".

"אני יודע שהמון מתגעגעים אליי בטלוויזיה העלילתית, אנשים רחוב שואלים אותי מתי יהיה המשך ל'זינזנה'. אני יכול להגיד שיש דיבורים, אבל אני בעד טלוויזיה שמשקיעים בה כסף ולכן יותר קשה לי להגיע ליצירה מהסוג הזה".

"בגלל כמות הסרטים שעשיתי בשנים האחרונות יש טשטוש מוחלט בין הסרטים לחיים הפרטיים וצורך מוחלט בשילוב בין סוגי החיים. גם נולד לי תינוק, שבגיל שלי זו חוויה מטורפת. בגלל אופי התפקיד של במאי, שזה התפקיד הטוב בעולם לדעתי, החיים שלי הולכים ומוכפלים ואני חי עוד משהו ועוד משהו, לצד החיים הפרטיים הרגילים. ההגדלה של הקיבולת שלך כאדם שחי וחי דברים היא חוויה שאין לה אח ורע, אולי לסופרים. אני יותר חי בסרטים מאשר במציאות" .