דיגיטל מי

2009 היתה השנה של טוויטר ועם הקביעה הזו אי אפשר להתווכח - לא מספרית, עם קפיצה של מאות אחוזים במספר המשתמשים, ולא תודעתית, עם השפעה עצומה על קשת רחבה של תחומים, מהבחירות באיראן ועד מותו של מייקל ג'קסון, מתחרות העוקבים של אופרה ווינפרי ואשטון קוטצ'ר ועד טרפת גוגל ווייב ושפעת החזירים.

נכון לעכשיו, אין אף כלי תקשורתי ו/או שיווקי מהיר או יעיל יותר מטוויטר. מעבר למהפכה האדירה שהוא חולל בכל הקשור לזמינות ונגישות המידע, הוא גם משנה את הדרך שבה אנחנו מתבטאים: החל מהחדרה של ביטויים כמו רי-טוויט (שירשור של טוויט קיים), #FollowFriday (מדי יום שישי משתמשי טוויטר בכל העולם ממליצים על משתמשים אחרים) ו-#מיוזיק מאנדיי (מדי יום שני משתמשי טוויטר ממליצים על מוזיקה שהם אוהבים) ועד הומור ההאש-טאגים (אותה סולמית שמככבת לעיל), שהוא לבדו סיבה טובה ללמוד את השפה.

אך, מעל לכל, אם בעבר ניסוחים ארוכים ומורכבים היו הלחם והמים של יודעי הדבר, הרי שהיום אם אתה לא יכול לסגור את זה ב-140 טאבים, מוטב שלא תסגור את זה בכלל. או במילים אחרות, #לא ארץ לחופרים.

120 מיליון צפיות ביו טיוב = מכירות של כ-2 מיליון עותקים מאלבום הבכורה = 1 סינדרלה.

עידית שלום,

גם השנה בילינו די הרבה ביחד. את, אני ו-420 החברים שלך. עדכנו את הסטטוס, תייגנו תמונות, חילקנו לייק, עשינו אטנדינג למאות אירועים שלא פקדנו מעולם וקיללנו את הצ'אט. בנוסף, פתחנו חווה לגידול כבשים בפארמוויל והולך לנו לא רע בכלל, הגענו לתוצאה די מביכה בצ'יין-ריאקשן ולביג'ולד אנחנו לא מעיזים אפילו להתקרב. בסך הכל, עשינו גוד טיים, אני חושב. אולי למעט העניין ההוא עם כשל אבטחת הפרטיות והתמונות ממסיבת הפיג'מות שלך ושל חברותייך שהסתובבו ברשת. בפיתוח עובדים על זה, אבל את יודעת - איטצ קומפליקייטד.

שנה טובה ולהת' ב-2010, סאקרית.

שלך,

מרק צוקרברג

מם (בלועזית: Meme, מונח שנגזר מהשורש היווני שמשמעותו "זיכרון") הוא יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע, כגון ספרים ומחשבים, למוחות או מאגרים אחרים. את המושג "מם" טבע ריצ'רד דוקינס ב-1976 ברב המכר שלו "הגן האנוכי". מקורות לא-חיים של מידע מכונים "מערכות החזקה". (מתוך וויקיפדיה)

הממס כאן להישאר. בסוף העשור החשוב הראשון של האינטרנט, הממס – תופעות תרבות רשת שמשוכפלות הלאה, לרוב בפרשנות חדשה אבל תמיד ככאלה שמגיבות לאחת קיימת – הפכו מבדיחות פרטיות לנחלת הכלל. למי שעדיין לא מבין במה מדובר ניתן דוגמא: זוכרים את ילד הסטאר-וורז, אותו תלמיד שמנמן שצילם עצמו באקט מלחמתי של אביר ג'דיי? אז גל סרטוני התגובה לסרט המקורי הוא המם.

2009 התברכה גם היא בממס להיטים משלה. סרטון החתונה של קווין וג'יל (בו הם והאורחים רוקדים כל הדרך לחופה), דגימת הקול של כריסטיאן בייל "מאבד את זה", קנייה ווסט מתנהג כמו אידיוט בטקס ה-VMA של אמ.טי.וי, וכמובן המקרה המופרע של ה"בלון בוי" הם רק אחדים מהם. אבל המם המוצלח ביותר, שפחות עשה גלים בישראל אבל הצליח להגיע לפריים טיים הטלוויזיוני בארצות הברית, הוא סיפור חולצת שלושת זאבי הירח.

החולצה הזו היא טי שירט רגילה לגמרי, שחורה ופשוטה, ועליה הדפס של שלושה זאבים מייללים אל הירח. בכל אספקט אפשרי מדובר בחולצה מצועצעת ומביכה, אבל רצה אלוהי הרשת וסטודנט מניו ג'רזי, שנתקל בחולצה באמזון ורכש אותה, החליט להשאיר בדף המוצר ביקורת משעשעת שבה ייחס לחולצה כוחות פלאיים אותם היא מעניקה ללובשה. וכך הוא כתב:

"יתרונות: מחמיאה, יש עליה זאבים, מושכת נשים
חסרונות: רק שלושה זאבים (לא יזיקו עוד כמה), אי אפשר לראות אותם כשמשלבים ידיים, היו נראים טוב יותר אם היו זוהרים בחושך" (מתוך הביקורת באמזון)

הקומנט המשעשע הזה היה הראשון לגל תגובות דומה, כולן מופרכות ורובן מצחיקות עד דמעות. החולצה הפכה לאחד מעשרת הפריטים הנמכרים ביותר באמזון וקיבלה יחס של כבוד גם מהניו יורק טיימס הנחשב. את סיבוב הניצחון האחרון שלה עשתה כשהופיעה בסדרה "המשרד" וזכתה למחווה מיוחדת בעונה האחרונה של "גוסיפ גירל".

אנחנו לא ממליצים על הורדה לא חוקית של סדרות, סרטים, משחקים, תוכנות ומוזיקה מהאינטרנט אבל יודעים שכולם עושים את זה. אנחנו גם לא תומכים באף תוכנה שתעזור במשימה הנפשעת הזו אבל יודעים ש"יו טורנט" היא הפופולרית שבהן.

בנוסף, אנחנו לא הולכים לתת כאן המלצות על אתרי הורדות וטורנטים אבל זוכרים איפה היינו ביום שאתר מינינובה – מהגדולים והמפנקים בתחום – נסגר. כלומר, לא נסגר לגמרי אבל "נוקה" מתכנים לא מורשים.

גם לא נגיד שכבר מצאנו אתר חלופי טוב יותר או שהשקענו במנוי ל"ראפידשר" ושזכינו ביוזר וסיסמא לאחד הפורומים הלוהטים בתחום. כי אנחנו אנשים שומרי חוק. ובתור שכאלה, אנחנו מתנגדים בתוקף לכל הפיראטיות הזו. באמת. שיתביישו!

גוגל ווייב היה אמור להיות השלב הבא בטכנולוגיית המייל אבל נכון לעכשיו הוא יכול לזקוף לזכותו את הבאזז הכי לא מוצדק של 2009. מערכת המייל/פלטפורמת העבודה המשותפת החדשה של גוגל היתה לשניה וחצי המוצר הכי נחשק ברשת, אלא שמהמהומה הרבה נשאר בעיקר שום דבר. לא שאין לווייב עתיד – אם רק יסדרו כמה פיצ'רים חשובים בו, הוא באמת עשוי לחולל מהפכה. אבל בינתיים, מי שצריך לעבוד עם חבר על מסמך משותף עושה את זה עם גוגל-דוקיומנט. נחכה ונראה מה יהיה עם ווייב בשנה הבאה ולמי שבכל זאת תוהה מה קורה שם כרגע מצורפת תמונה:

למה להסתבך עם ממשק הניהול של וורדפרס אם אפשר להרים מדיה-בלוג בארבע דקות? זו שאלת היסוד שעומדת בבסיסו של טמבלר – פלטפורמת הבלוגינג של הדקה הבאה, ואחד המקומות הכי שמחים כרגע ברשת.

הרעיון פשוט: במקום להתקין מסד נתונים של וורדפרס או להשתמש באחד משירותי מערכות הבלוגים המובנות הקיימות, כמו בלוגלי – פעולות שעדיין לא פשוטות למשתמש קצה ללא ידע טכני – טמבלר מספק ממשק עדכון פשוט ואסתטי שנותן לך לפרסם כל סוג של מדיה – תמונה, סרט, טקסט או מוזיקה – במתכונת של פוסט ובדומה לסטטוסים הנגישים של פייסבוק. התוצאה – פיד אישי מלא תכנים שניתן להשתמש בו גם כאתר אישי לכל דבר.

אבל זה לא השוס האמיתי. לא, היתרון המופלא של טמבלר הוא בכך שהוא מיישם את מודל ה"פיד" והוויראליות של טוויטר (לשתי החברות יש גם מנהלים משותפים). מצד אחד, אתה מייצר פרופיל משתמש משלך - הוא הטמבלר, מצד שני אתה עוקב אחרי טמבלרים של אחרים. ראית פוסט שמצא חן בעיניך? בלחיצת כפתור אתה יכול לשרשר אותו הלאה.

בקיצור, אם שפה היא וירוס, טמבלר הוא צלחת הפטרי שלה, המקום בו יוצרי התכנים הוויראלים צורכים את המדיה שלהם. ריבלוג הוא הריטוויט החדש.

שמים את הכפר בכפר הגלובאלי.

היי סיימון, מפעלי יחיעם התקשרו. שאלו אם סיימת לקבל את הנקניק.