"שלום יפתיע אותנו בענק"

כמעט ואין דמות מוזיקלית שיש כל כך הרבה שאלות להפנות אליה כמו לואי להב. המפיק המוזיקלי הבכיר ביותר של הרוק הישראלי, האיש שעומד מאחורי תקליטים שנמכרו במאות אלפי עותקים כמו "האישה שאיתי" של ברוזה, "חום יולי אוגוסט" של ארצי, "סוף עונת התפוזים" של תמוז, "אדם בתוך עצמו", אלבומים של ריטה ורמי קליינשטיין, עשרות מופעים ופרט טריוויה אחד: להב הוא למעשה התשובה היחידה לשאלה "מה הקשר בין ברוס ספרינגסטין לקרן פלס?". כשהסכים להעניק ראיון נדיר לוואלה! תרבות לכבוד סדרת הופעות המחווה של שלום חנוך לאלבומי העבר שלו בהאנגר 11 שתיפתח השבוע (בה הוא משמש כיועץ אמנותי), עשרות נושאים ושמות עלו לאוויר במטרה להפיק מהראיון הזה כמה שיותר. להב עצמו ביקש להתמקד בשלום חנוך.

"בטח, היה מדהים. זה היה ממצה וזה היה טוב".

"כן, אבל הדיבורים האלו הם אקסיומה באמנות, אתה לא יודע מתי יבוא השיר המדהים שמחייה הכל. שלום עוד יפתיע את כולם".

"יש לפעמים חטא, למפיק, שמגזים בגישה של ההפקה אבל לא בהכרח בכתיבה. יש משהו בפידבקים האלו ששלום קיבל מהאנשים שמסתובבים איתו".

"הדברים מסתובבים במעגלים. אתה לפעמים למגיע למקומות ואתה מסתכל בדיעבד והוצאת כבר את הזה שרצית לעשות וזה בחוץ והדחיפות הלכה ועכשיו אפשר להסתכל אחרת – אני חושב שאנחנו נופתע משלום".

"לא הייתי בו".

"אני לא יודע לענות על זה. אני עוד לא ממש עמוק בו".

"כן, אבל לא מספיק בשביל לענות על זה".

"שמעתי את הדיסק ויש הרגשה של הפקה מדהימה, ממש. אני חושב שלפעמים יש הרגשה של Over Doing, אבל לשלום מותר".

לקח לכנות של לואי להב חמש דקות כדי לשכנע למה למרות הכל, הוא ה-לואי להב שכל אמן ישראלי - מריטה ועד ג'קו אייזנברג דרך יגאל בשן, קרן פלס, גידי גוב ואפילו האלבום הקרוב של יהודה פוליקר (שלהב, אגב, מבטיח דברים גדולים לגביו) – רוצה את שמו חתום על דיסק שלהם. הוא שומר קלפים קרוב לחזה, אבל לעולם לא ייתפס בשקר. הוא מדבר באופן מופשט ומשתמש בכל תמרון אפשרי שנמצא בפער בין העברית לאנגלית, אבל בסופו של דבר, כמו כל האלבומים שהפיק בחייו, הוא לא ייתפס לא מובן. גם סיפור יחסיו עם שלום חנוך, הוא פשוט מאד: שלום קורא, ולהב מגיע וכשזה לא הולך, זה לא הולך. "עם השנים עשיתי עם שלום פחות ופחות בגלל השוני בחשיבה", הוא מסביר. "לא תמיד אנחנו ביחד, אבל אני פשוט אוהב אותו, לא יודע איך להסביר את זה. בנגיעות שעשינו והצלחנו להגיע עד הסוף, אני חושב שהיה שם קסם".

"אז לא נשארנו. משה לוי הוא הבן אדם שהולך איתו רוב הדרך. זה האיש".

"מת עליו".

"אני נותן בראש, אבל עם השנים הרבה פחות. במציאות הישראלית אתה חייב להרחיב את היריעה שלך".

"אני אספר לך משהו, תמוז היה הדבר הראשון ששמעתי בישראל אחרי שחזרתי מארצות הברית. פגשתי את שלום ושמעתי משהו כל כך עשיר ומדהים, שחשבתי שהכל נשמע ככה בישראל. רק אחר כך גיליתי שממש לא. בגלל הראשוניות הזו שלום תמיד במקום חזק בלב שלי".

בניגוד למה שחושבים עליו, הלב של להב הוא גם המצפן המוזיקלי שלו. הלב הוא ההסבר לרגעים הגדולים בקריירה שלו, כמו "חום יולי אוגוסט" וגם לטעויות שעשה במהלך הקריירה. אולי בגלל השנים שעברו, הוא לא מפחד למנות אותן. "גם אני חטאתי בדבר הזה של רצון לעשות משהו שהוא מעבר", הוא מסביר. "לתת משהו שלא כתוב בשיר. לפעמים זה לא יוצא טוב, אני מודה".

"אני חייב להגיד שיצאתי בהרגשה שהמיקסים שם לא היו מספיק טובים. לחצתי יותר מדי על האפקטים. אבל זה מצחיק, כי לפני כמה שנים ניגש אליי אסף אמדורסקי, מכל המוזיקאים, ואמר לי 'שמע לואי, מבחינת סאונד, חתונה לבנה הוא בית הספר שלי לסאונד'. זה הפתיע אותי".

"אני מנדנד לחברת NMC שימצאו את המאסטרים המקוריים, כי אני מת למקסס את זה שוב. מצאו לי שלושה שירים ואם ימצאו את הכל – אני משחרר את זה מחדש. אם שלום יסכים כמובן".

"אם לפרל ג'אם מותר לעשות את זה אז גם לי, כי זה עניין אישי לגמרי. קח לדוגמה את 'חום יולי אוגוסט' של שלמה ארצי. כשסיימנו את המיקסים, יצאנו עם כאב בטן והחלטנו לפתוח הכל ולמקסס שוב, רק שבינתיים הודפסו 4,000 וינילים עם המיקסים הישנים והם נשארו בחברה. מיקססנו שוב והוצאנו לחנויות, רק שהד ארצי ערבבו בין הגרסאות ועד היום מסתובבים בעולם 4,000 עותקים של "חום יולי אוגוסט" במיקסים הישנים. אתה חושב שמישהו שם לב?"

"שלום הוא הסלע ושלמה הוא מים".

"שלמה נגיש, נכנס לכל מקום ויוצא, עושה אהבה עם הקהל. שלום עומד ואנשים מסביבו מסתכלים. שלמה מתחבר מכל הכיוונים, כמו מים ושלום יציב, כמו סלע".

הענקת השם הכולל הזה לתדמית של אמן, היא משהו שלהב מרגיש שהוא חוטא בה לעתים. על הביצוע של אביתר בנאי ל"חתונה לבנה", למשל, הוא אומר: "זה היה ניסיון מרהיב. זה שיר מאסיבי ומריר והוא עשה אותו במתיקות מצחיקה כזו. מישהו צעיר כמוהו אמור לבצע את זה כאילו זה דחוף ומר, כי בצעירים יש מרד ובמבוגרים יש פיוס והתפייסות, ופה זה הפוך. הילד, אביתר, מסתכל על זה כאילו הוא כבר מבוגר וראה הכל".

"זו לפעמים רדיפה אחרי תדמית, אימג'. גם אני אשם בזה. לפעמים אתה רודף אחרי התדמית ואתה שם את התדמית על המוזיקה".

"תראה, קרן פלס הראשון היה לגמרי בהובלה שלי. האלבום האחרון של קרן פלס לא היה שלי – היא כבר באה יותר מגובשת ואני יותר משני שם. אני לא יכול לקחת אחריות מלאה על זה, אף על פי שהייתי שם. אני ראיתי אותה כמו שראיתי אותה באלבום הראשון".

"הרבה פעמים אני מגשים חלומות. עשיתי דיסק עם ג'קו אייזנברג ושמעתי את השירים שלו וחשבתי שהולכים על אלבום 'כוכב נולד' ומיינסטרים והוא אמר: אין מצב, רוצה רוקנרול. אני ואודי הניס מהד ארצי חשבנו איך נעשה את זה והוא שכנע את שנינו שזה מה שהוא רוצה ומרגע שנכנסתי לזה הייתי בעניין ונהניתי מזה. בקשר לפלס, 'מבול', ממש נלקח מהחלום שלה. הוא בועות הקומיקס שיצאו לה מהראש".

"תראה, אצל מאיה בוסקילה למשל, שעבדנו ביחד על האלבום השלישי שלה. אהבתי את הרצון לשנות כיוון מהמיינסטרים. הבנתי שזה מה שהיא רוצה וקודם רציתי לעזור לה עם זה. זה לא הלך".

"אלו שעבדו איתי כן. רמי קליינשטיין למשל, עשה איתי את 'על הגשר הישן'. הוא שילם מחיר על הסגנון באלבום מבחינת הצלחה, אבל זו בהחלט נקודת מפנה בקריירה שלו. גם מאיה בוסקילה הייתה בכיוון הזה וכולם חשבו שזה יילך. זה לא".

"אין כזה דבר. אם כבר זה אני שמאכזב אותם. אם הקטע עם מאיה, למשל, היה מצליח, הייתי ממשיך איתה והכל היה בסדר. אבל זה היה טריפ שלה שהזדהיתי איתו. אני ישר נופל למלכודת הזו, של מישהו שרוצה להתבטא בדרכו בכל מחיר, אפילו שאני יודע שזה בעייתי".

"עכשיו עשיתי את האלבום המשותף של איתי פרל ודנה ברגר, אז מה תגיד על זה? אני חושב שאני מאד נשי. בשנים האחרונות אני מבין שאני לגמרי מזדהה עם נשיות ומוצא את עצמי בתוך זה".

יש פרט אחד בעברו של לואי להב שתמיד חוזרים אליו, לפעמים באופן קצת מעיק. מדובר ביחסיו עם ברוס ספרינגסטין, כמובן, אלא שבהקשר הזה של הרוק הישראלי, זה שוויתר מזמן על תפקידו כגורם דינמי בשיח הציבורי הישראלי, יש לנקודת המבט של להב - שעבד מקרוב עם ספרינגסטין באמצע שנות ה-70 (והפיק מוזיקלית את אחד מלהיטיו הגדולים ביותר, "Born to Run" משנת 1975) - חשיבות מחודשת. להב מצידו, לא מתבייש להשוויץ בחוויותיו האחרונות עם הבוס: "ספרינגסטין הזמין אותי להופעה לפני כמה חודשים וישבתי איתו כמו שאני יושב איתך", מספר להב בחיוך. "הוא אירח אותי והיה פשוט מגניב. כל החצי שעה האחרונה זה היה שיא ענק עם שירים מהתקופה שלי. זה לא שהשירים היו יותר טובים אז, אבל זו הייתה נקודת ההשקה שלו לעולם והשינוי הגדול בא אחרי זה. קשה להמציא את עצמך מחדש אף על פי שיש לו דברים מדהימים".

"כי הוא Inspiration, השראה. אבל גם אצלו, אתה תמצא בהופעה שלו שיר אחד, שני שירים מהדיסק האחרון".

"אני מבין למה אתה מתכוון. גם אצל האמנים הישראלים יש פנינים כאלו, אבל זה נכון".

"קטע, אני ואשתי ישבנו איתו והיא שאלה אותו מתי הוא בא לארץ. הוא ענה לה 'אנחנו מדברים על זה'. נקווה שזה יקרה".

"אני קרעתי את התחת שם! אני המצאתי סאונד שם. קיבלתי פרסים על השיר הזה. אני הפקתי את השיר הזה, אבל היה שם בלאגן עם המנהל הקודם שלו, מייק אפל, שעף בגלל הקטעים האלו. בגלל השיר הזה ובגלל התקופה ההיא, שבה עבדתי חצי שנה, ארבע פעמים בשבוע על השיר הזה. הוא היה משנה מילים ואני אמרתי לו 'אני כן אוהב או לא אוהב'. בגלל השיר הזה, שהגיע בתקופה שחברת התקליטים רצתה לזרוק אותו, אני נמצא אצלו ברשימה".

"הייתי איתו רק חמש שנים", מוסיף להב, "אבל אלו חמש השנים החשובות. שמתי בשיר הזה את הנשמה והוא לא שוכח את זה – אין מצב שאני אגיד שאני רוצה לבוא והוא לא יזמין. השיר הזה, גם בהופעה שלו, זה רגע השיא. הסיפור המצחיק הוא שאחרי שעזבתי את ארצות הברית, הביאו טכנאי שניסה לעשות משהו בשיר אחרי שכבר הייתי בארץ. הם פשוט לא הצליחו".

"מצב האמנות אמנם השתנה, אבל אני יודע בליבי ששלום עוד יעיף אותנו למעלה בכמה רמות. הטרנד יגיע אליו וזה יקרה. יש בו את הניצוץ הזה ואני מרגיש את זה בו, אני מרגיש שמשהו מעולה עובר עליו. הוא במצב מעולה כרגע, מצב הרוח שלו מצוין והוא הרבה פחות עקשן והרבה יותר פתוח. הוא יפתיע אותנו בענק".

שלום חנוך יפתח את סדרת ההופעות החדשה שלו ב-28 בינואר עם חזרה לאלבומים "שבלול", "פלסטלינה" ואלבומו באנגלית, "Shalom". בהמשך יחזור ל"סוף עונת התפוזים" של תמוז, "חתונה לבנה" ו"מחכים למשיח".