חיים הכט ממתין לפגישה עם אחד מבכירי עולם התקשורת הישראלי במטרה לנסות למכור לו רעיון לפורמט טלוויזיוני חדש. הבכיר יוצא ממשרדו לקבל את פניו את הכט, לא לפני שהוא משגר צרור של הערות סקסיסטיות כלפי מזכירתו, על גבול ההטרדה המינית. מה הכט היה עושה?
"ברור לי שלא הייתי עובד עם אותו בכיר", עונה הכט בנחרצות. ומיד אחר כך מגיע גם וידוי: "לא הייתי מעיר לו או נוטש את הפגישה. המזל שלי הוא שאני בעמדה שאני יכול לבחור לעבוד רק עם אנשים טובים והייתי בוחר לא לעבוד עם אותו אדם. לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי בעמדת כוח אחרת. דבר אחד אני יודע - אני לגיהינום לא רוצה להגיע".
הסיטואציה הזאת לא באמת התרחשה, אבל היא מזכירה את המצבים שבהם מעמיד הכט את המשתתפים האקראיים בתוכניתו החדשה, "מה אתם הייתם עושים", שתשודר החל מיום שבת הקרוב ב"קשת". למרות תדמית המטיף והמוכיח בשער, שהוא יצר לעצמו במו תנועות ידיו המתנפנפות, חשוב לו להדגיש כי גם הוא לא מושלם בדיוק כמו הישראלי הממוצע. ואחרי הכל, הכט הקולני, שלא מתבייש לקרוא לאנשים שזה עתה פגש "סאנשיין", הוא בדיוק הישראלי הממוצע.
לדבריו, כמו המשתתפים בעל כורחם בתוכניתו החדשה, גם הוא לא היה יודע איך היה נוהג אם היה מבחין בחבורה של ערסים צעירים משפילה ילד עם מוגבלות נפשית, או האם היה עוצר אבא שמחליק כאפות לבנו באמצע חנות בגדים. כמו כולנו, גם הכט מתנדנד על הסקאלה של בין יסמין פיינגולד לרועי ברינג ז"ל. במקרה הראשון היססו העוברים ושבים האם לקפוץ לירקון ולהציל את פיינגולד הטובעת כי חששו לסכן את חייהם, במקרה השני נהפך ניסיון להפגין אזרחות טובה לטרגדיה שבמהלכה נדקר ברינג לאחר שניסה להפריד בין שני מתקוטטים שלא הכיר.
"אנחנו, הישראלים, הרבה יותר טובים ממה שאנחנו חושבים על עצמנו", הוא מסביר. "צילמנו שנה וחצי וראיתי כמעט אלף מקרים ואני יכול להגיד בוודאות שאנחנו בסדר, אבל אין ספק שהמקרה של ברינג ז"ל מהדד לנו כל הזמן בתודעה בזמן שאנחנו עדים לאירועים של מישהו פוגע במישהו ומתלבטים אם להתערב".
אז בעצם נוצר פה מצב אירוני. אנחנו טובים, אבל מפחדים להתערב כי אנחנו חושבים שהישראלים לא טובים ומפחדים לסיים עם סכין בלב.
"בדיוק. קח לדוגמא את המקרה בחנות הבגדים שבו צילמנו אב מכה את בנו לעיני הקונים. האב היה ענק כמו מקרר ואף אחד כמעט לא העז להתערב. אחרי שהחלפנו את האב באם, פתאום יותר אנשים התערבו כי הם לא פחדו".
זו לא הפעם הראשונה כמובן שהכט בוחן אותנו ומציע פתרונות לתיקון. בשנים האחרונות הוא הספיק לתקוע את מצלמותיו בחריצים המוסריים של אינסטלטורים נכלוליים ("יצאת צדיק"), לשאול למה מערכת החינוך שלנו מייצרת ליטל מעתוקים ולא ילדים צייתנים ("בין כרכור לסינגפור"), ניסה להפוך אותנו לנהגים טובים יותר("רישיון להרוג") ובאופן כללי לחולל פה מהפכה ("לתקן את ישראל"). קשה להצביע על תיקון כלשהו שנולד כתוצאה מאותם פרויקטים טלוויזיוניים, מקסימום דיון ציבורי שנמשך מספר ימים, עד לסיפור הבא.
הכט מצביע דווקא על התוכנית "יצאת צדיק" כמודל להצלחה שיתממש להערכתו גם ב"מה הייתם עושים": "בעונה הראשונה של 'יצאת צדיק', לא הצלחנו כמעט למצוא צדיקים. ההבדל מול העונה השנייה היה דרמטי. לא היו חסרים צדיקים, זה פשוט בא לנו בקלות. אנשים פשוט חוששים שמצלמים אותם ולכן לא מרמים".
הכט משוכנע שתוכניתו החדשה תעזור לישראלים לעשות את המעשה הנכון, אפילו אם מדובר בשינוי קוסמטי בלבד שנובע מפחד שמא מישהו יצלם אותנו לא מתנהגים בהתאם. למרות זאת, הוא חוזר ומדגיש לכל אורך הראיון שתוכניתו החדשה אינה שופטת אף אחד.
יש אמת אחת? תשובה אבסולוטית כיצד צריך להתנהג בכל סיטואציה כזאת?
"אין תשובה אחת נכונה. לדוגמא, היה לנו מקרה של אם עם תינוק בין כמה חודשים שהיתה עדה לסיטואציה של האמא שהכתה את בנה בחנות הבגדים אבל לא התערבה. היא יצאה מהחנות והתפרקה מבכי. האם היא נהגה לא נכון? אי אפשר להגיד. היא היתה בסדר גמור, רואים שהמקרה נגע בה עמוקות אבל היא פשוט לא יכלה להתערב".
התוכנית עוסקת במוסר, אבל יש שיגידו שיש משהו לא מוסרי בלדחוף אנשים לפינה ולתת להם להתמודד עם סיטואציות שיכולות לטלטל אותם רגשית, כשברקע מצלמות נסתרות
"אני לא חושב שמדובר באקט לא מוסרי, אבל יש פה בהחלט קושי ואנחנו מהלכים על קרקע לא פשוטה. אתה מטלטל אנשים נפשית ושם אותם במצב לא פשוט. יחד עם זאת, רוב האנשים שטלטלנו בסופו של דבר הבינו את המשמעות של סדרה כזאת ונרגעו. זה היה בעיקר התפקיד שלי. לגשת אל האנשים בסיום הסצנה ולהסביר למה זה חשוב. בסופו של דבר נרגעים, לוחצים יד ומפרגנים במשפט כמו 'אתם עושים עבודה חשובה, תמשיכו'". במקרים שבהם סירבו האנשים שצולמו להופיע בתוכנית אולם לסיטואציה שלהם הייתה חשיבות, טושטשו פניהם.
יש שיטענו שהתוכניות מסוג זה בנויות בעיקר על מניפולציות בעריכה, וארגון הסצנות בהתאם לאג'נדה של הבמאי
"אנחנו תוכנית דוקו-אקטיביסטית ובתור תוכנית מז'אנר כזה אני מחויב לאמת. אם צילמנו שישים מקרים וראינו שברובם הגיבו אנשים בצורה מסוימת, אנחנו לא נציג בסופו של דבר בתוכנית דווקא את המקרים שבהם הגיבו הפוך".
עושה רושם שכל התוכניות שלך הם צעד אחד לפני כניסה שלך לפוליטיקה. אתה חושב על זה?
"אולי די לשאול אותי על פוליטיקה? בכל ראיון שואלים אותי למה אני לא רץ לכנסת. האמת היא שאני פשוט חושב שלתוכניות האלו יש יותר כוח. הם צורבות תודעה ומביאות לשינוי אמיתי".