כשבאים לתאר את נשות הרווק, הגישה המקובלת ביותר היא לכנות אותן "פתטיות" ולצאת ממש מגניבים. אכן, מעטים הם הדברים המחוכמים יותר מלהעליב אותן. המהדרין אף יגדילו לעשות וידברו על הלחץ החברתי האיום בו נתונות נשים ישראליות בנות 27 ומעלה, ומעשי הטירוף שהוא גורם להן לעשות כדי לשים טבעת על אביר עם דו קומתי לבן. אנשים אלו לא מבינים פרט אחד מאוד בסיסי בנוגע לחוקי הטלוויזיה בכלל והריאליטי בפרט: המתמודדים מגיעים אליהן עם טונות של מודעות.
הימים אינם ימי סוף המאה הקודמת, בה הז'אנר היה בחיתוליו ורק אקסהיביציוניסטים משוגעים היו מגיעים לחשוף את ערוותם המטאפורית מול עינינו המשתאות. כיום, הדרך הכי מהירה להתפרסם, אפילו אם רק לטווח קצר, היא דרך תוכניות כאלו. ובעולם בו פרסום הוא מושג שילדים משננים מגיל 7, רק טבעי הוא שהאנשים המרוויחים מחלומותיהם של מיליוני בני אדם, ישכללו עד למקסימום את האפשרויות העומדות בפני אותם חולמים.
תחת ההגדרה של ריאליטי משוכלל, נופלת גם "הרווק" הישראלי. בהשקעה חסרת תקדים של ערוץ 10, עלתה העונה הראשונה של הגירסה הישראלית ללהיט האמריקאי, והליהוק בהתאם. גיא גיאור, עוד תוצר ריאליטי חלקלק ומהוקצע מבית "הישרדות", הוא דווקא הצלע החלשה של התוכנית. כל כולו אומר בינוניות ושביעות רצון עצמית, בעוד פיו לא הצליח להוציא משפט אחד בעל משמעות במשך כל פרקי התוכנית. ייתכן שמדובר באילוצי הפקה שכובלים אותו לתפקיד הדחליל האהבל, זה שמתמזמז עם עשר בנות ביום, אבל מסוגל רק להבעת חיבה של בן דוד רחוק. כשנטלי תורג'מן, שהגיעה יחד עם דפנה דה גרוט לתוכנית הגמר שתשודר הערב (שלישי), התוודתה על רגשותיה העזים אליו ושאלה אותו על רגשותיו כלפיה, כל מה הצליח הגיאור לגייס מתוכו זה את המשפט הבא: "הכי כיף לי איתך, נטלי".
הרווקות, לעומת זאת, הן סיפור אחר לגמרי. כל ניסיון לקטלג אותן כחבורת פרחות סלאש פוסט פמיניסטיות הוא פשטני ביותר. סטודנטית לביולוגיה מולקולרית, עורכת דין, רואת חשבון, דתל"שית שכיום עוסקת בעריכת תוכן באינטרנט אלו הבנות שהגיעו להתחרות על "ליבו" של גיא. ולשם מה המרכאות? כי אף אחת לא באמת נמצאת שם כדי למצוא חתן, ואין להסיק שום דבר על מצב הרווקות הישראליות מצפייה בתוכנית הזו.
וכל זאת למה? הנה אקסיומה בשבילכם: אין שום דבר רומנטי בדייט מרובע עם גבר ועוד שתי נשים מלבדך, על אחת כמה וכמה כשתקועות בפרצופכם שתי מצלמות לצדכם נערת מים ואיש בום. אין שום דבר מפתה בסיטואציה בה הגבר שאיתו את מנסה לצאת מנהל מיני הרמון בו את נאלצת להתחרות על כל בדל תשומת לב עם עוד 21 אמזונות יפהפיות.
אל תטעו: הנשים שהגיעו לכבוש את קווצות השיער השמנוניות המתקראות גיא גיאור, חשבו צעד אחד קדימה. בדיוק כמו נעמה קסרי וליה גיל, שתי מאותגרות שפה שלא הייתי מאפשרת להן להיות שומרות בכניסה לקניון, גם ולרי או דפנה יכולות לזכות בתוכנית בוקר. כמו אלירז שדה שבקושי מצליח להרכיב משפט תבוני, גם נועה או נטלי יכולות להגיש רצועה בערוץ 24.
מילת המפתח כאן היא קידום עצמי. הבנות שעוברות את הליהוק הקפדני לתוכניות הריאליטי הן לאו דווקא נשים שתרצו להיות חברות שלהן. יחד עם זאת, צריך לתת להן ריספקט על זה שהן לא יסתפקו בתפקידים המסורתיים שהמשפחה והקהילה ייעדו להן אלא יילחמו לנפץ את תקרת הזכוכית שסביבתן הציבה מעליהן. הן מייצגות נשיות חדשה שרואה בחשיפה כלי להשגת מטרותיה, יהיו אלה רכב, בית או הגשת תוכנית בטלוויזיה. ואתם יודעים מה? זה לא כל כך גרוע. המחשבה ש-22 נשים יגיעו לתוכנית הזו כדי לסיים אותה בסופו של דבר רק עם גיא גיאור ביד מדכדכת הרבה יותר.