עבודה בכפיים: על "יש לי עבודה בשבילכם" של חיים הכט

(באדיבות קשת)

בשלב הזה של הקריירה של חיים הכט כבר מאוחר מדי לצפות ממנו להשתנות. הביקורות הציבוריות לא יעזרו, גם לא חיקויים נלעגים ב"ארץ נהדרת". הכט לא ישתנה, זה כבר חזק ממנו. עדיין בכל פעם שהוא פונה למצלמה הוא יוצר את התחושה שהוא מדבר או לילדים בני עשר או לסבתות עם בעיות שמיעה. תנועות הידיים עדיין מוגזמות ומעוררות אימה, כשלא ברור אם זה כדי לתת לדבריו תוקף מיוחד, או כדי להפנט את הצופה ולאיים עליו פן יעביר ערוץ. אחרי הקטילות על "מה אתם הייתם עושים" ניתן היה להניח שהוא ירגיע קצת את היומרות שלו לתקן את העולם, אבל הוא ממשיך לנסות בכל דרך אפשרית. הכט כבר הפך לז'אנר בפני עצמו.

רק מלהזכיר את שמו ברור כבר מה תהיה התוצרת. אפשר לכנות את זה דוקו אקטיביזם, ואפשר לכנות את זה כעוד פרק ב"המופע של הכט". אתמול (רביעי) הוא ניסה להתמקד במוסר העבודה הישראלי במשדר המיוחד "יש לי עבודה בשבילכם", אבל הנושא כבר לא חשוב. כל משדר שלו נראה כמו המשך לקודמו, כמו עוד מסע הסברה מאיים. גם המניירות נשארות אותן מניירות. האינטונציה שלו נותרה ברורה, כשכל הברה מודגשת, כל משפט מתנגן באותה צורה, כאילו הקהל שלו מורכב מכסילים קשי הבנה. הקול שלו נשמע ברקע כל הזמן, מסביר שוב ושוב את אותה נקודה בצורה מתנשאת הגובלת בשטיפת מוח, ואפשר ממש להתמכר לזה. הבן אדם הוא אמן הרטוריקה. בסוף המשדר אמש כבר הרגשתי צורך אמיתי להתנדב בקטיף תפוחים, מבלי לזכור למה או להבין במה חטאתי.

בימים אלה הכט מוטרד מהעובדה שהבן שלו נוסע לאמריקה לעבוד בעגלות, אז הוא מפנה את כל האנרגיות שלו לביקורת על המדינה ועל ערכיה. הכל רקוב, הכל מושחת, כלום פה לא עובד, והכל בגלל שהילד מעדיף להרוויח אלפי דולרים בקניון הממוזג בטקסס ולא לעבוד עשר שעות ביום בחממה ביבנאל תמורת 5,000 שקל. איך מזה התגלגלנו עד לדרישה לסגור את הגבול בדרום ולאיומים על כך ש"הזרים משחיתים את מידותינו" רק אלוהים יודע.

אפשר כמובן להעריך אותו על המאמץ לשנות דברים ולהילחם בתופעות פסולות שכבר מזמן נתפסות פה כטריוויאליות, אבל בדרך הוא מפספס את המטרה. ב"יש לי עבודה בשבילכם" הוא התפזר קצת יותר מדי. כדי להמחיש את הידרדרות ערכי העבודה בישראל, הכט נגע בקריסת החקלאות, בשיעורי האבטלה של החרדים, בסכנות של האיום הדמוגרפי ובכניסה הלא חוקית של העובדים הזרים. באיזשהו שלב כבר שכחנו על מה התוכנית, אבל מה זה משנה? העיקר שהכט ממשיך לגעור בנו ומפנה כלפינו אצבע מאשימה (גם פיזית כמובן), העיקר שהוא מצליח להעביר את התחושה שעשינו משהו לא בסדר, ושכדאי שנתפוס את עצמנו מהר בידיים בטרם הוא ירים הפקה נוספת.

כוונותיו טובות, אין ספק. אני מאמין לו שהנושא בוער בעצמותיו, שאכפת לו מההידרדרות המוסרית של המדינה. אבל לצערו, האנרגיות שלו כבר מתקשות להרשים אותנו. מההיכרות הארוכה איתו אפשר כבר להניח שגם במפגש שלו עם הקופאית בסופר הוא נגרר לטון דידקטי, מישיר אליה מבט מאיים ומאלץ אותה להודות בטעותה תוך שימוש בדמגוגיה.

גם ב"יש לי עבודה בשבילכם" הוא המשיך את המסורת. שוב הוא מלא בביקורת על המדינה ועל ערכיה, שוב הוא מעביר מסרים חד משמעיים, שוב הוא מציג תמונה מעט מעוותת ועורך אותה כדי להתאים אותה לאג'נדה שלו. אם בדרך הוא גם הספיק להפחיד אותנו מהשתלטות של הערבים ומקריסת הכלכלה, מה טוב. באחד הקטעים הוא שוחח עם חקלאי ערבי ואמר לו "אז אתה בעצם אומר שהיהודים המסכנים האלה הולכים לאבד את המדינה שלהם. אתה מעבד אותה, הוא איבד אותה". ניכר היה שהמרואיין שלו לא ממש יורד לסוף דעתו של הכט, אבל מהר מאוד גם הוא הבין את הפרינציפ: תהנהן בראש להסכמה, אחרת הוא לא ירפה ממך.