נוסעים ובוכים: סקירת סינגלים של נאור אורמיה, שרית חדד, משה פרץ, שלומי סרנגה, וחנן ילד הפלא

בסך הכל כמה חודשים מפרידים בין נאור אורמיה לארץ המובטחת. תזמון, זה כל הסיפור. אלבום הבכורה שלו, הנושא את שמו, יצא לפני כמה שבועות והיום התחושה היא שאפשר היה לרשום התרגשות גדולה יותר. אורמיה, התגלית החדשה של סוכן הדוגמניות רוברטו בן שושן, הוא כוכב בכל מה שקשור למראה ולוייב שהוא משדר. במונחים של שופוני ביזנס, יש לו את זה. גם מבחינה מוזיקלית, יש לו צבע קול נעים, שירים לא רעים בכלל ואפילו טובים שהופכים אותו למוצר פופי קיצי. אלא שלמרות הטמפרטורות הגבוהות של הימים האחרונים, הקיץ כבר מאחורינו.

מבחינה זו, די מוזר שרוברטו, שועל קרבות ותיק, לא השכיל להלחיץ קצת את ההפקה ולהוציא את האלבום בתחילת הקיץ, כלומר בפתח החופש הגדול. לא רק מסיבות מסחריות ברורות אלא גם מכיוון ששעון החול של הצליל שמאפיין את אורמיה אוזל. בקטע הזה, אין הבדל גדול בין מוזיקה לאופנה. זה עניין של שניות עד שהגזרה הגבוהה מחליפה את הנמוכה, ואורמיה הוא ללא ספק חלק ממשחק האופנה המוזיקלי. אם הוא היה מוציא את אלבומו רק לפני חצי שנה, סביר מאוד להניח שהיה לו הרבה יותר קל.

אי אפשר כמובן בלי להשוות בין אורמיה לתגלית אחרת של רוברטו - מאיה בוסקילה. השוואה כזאת מציבה את אורמיה בחיסרון בולט מול הדיווה. בוסקילה היא חיית במות שהגיעה עם קילומטראז' עצום, בניגוד מוחלט לאורמיה שמגיע פרש לבמה. אפשר היה להרגיש את זה בהופעת ההשקה שלו במועדון רידינג 3 בנמל תל אביב. אורמיה הגיע עם המון כוונות טובות ומעט מאוד יכולות. כבר באמצע ההופעה ניכר עליו שהוא מתעייף וכשביצע בהדרן את "אינתה עומרי" היו אפילו כאלה שפנו אלי בשאלה האם השיר מבוצע בערבית?

גם אם אורמיה נקרע בגלל עבודת סאונד בעייתית, בלשון המעטה, ניסיון בימתי היה מאפשר לו להבין זאת כבר בהתחלה ולהימנע מהמצב הזה. למאיה, זה לא היה קורה.

בכלל, התחושה שהנה ממש אוטוטו הז'אנר הולך לעבור שינוי מתחילה להיראות בשטח. משה פרץ יוצא עם סינגל חדש, "ארוץ עד אלייך", שלא גורם לאותם הדים שעשה "מהשמיים". כך גם שרית חדד עם הסינגל "אינטליגנציה". זה לא שהשירים לא טובים, במקרה של משה פרץ מדובר אפילו באחלה שיר. באמת.

העניין הוא, שקיימת תחושת שובע מהמתוקים. הגיע הזמן לגעת בלב, בנשמה. גם לשרית חדד וגם למשה פרץ יש את היכולות האלה, לכן סביר להניח שהם יעברו את העיקול הזה בשלום. חדד תצטרך לעבוד קשה יותר, משום שאצלה עושה רושם שהבעיה הרבה יותר מוחשית. היא מנסה להמציא את עצמה מחדש וזה לא כל כך הולך לה.

מי שיכול לתת לשרית חדד שיעור או שניים באיך לעשות זאת נכון הוא שלומי סרנגה שיצא עם הסינגל "גלו לו". צריך פשוט להצדיע לסרנגה על היכולת שלו להפתיע ולהתחדש כל פעם מחדש. סרנגה הוא לא זמר נישה, הוא באמ-אמא של הנישה. זמר שהתחיל את דרכו במועדונים של מוזיקה יוונית כבדה שיש לה בארץ קהל מאוד מצומצם. מתוך זה, הוא הצליח בעזרת דואטים להיטיים, קאברים מפתיעים ושיתופי פעולה עוד יותר מפתיעים לצאת הרבה מעבר לבלטה שלו.

עכשיו מגיעה היציאה "גלו לו", קאבר לשירו של הזמר המצרי המנוח עבד אל-חלים חאפז, שבלי שום קשר לאיכות הביצוע, פשוט מצליחה לעורר עניין כי יש לה קטע. מבחינה מוזיקלית זה מסוג הדברים שאפשר להגיד עליהם "איך לא חשבו על זה קודם?". הרי סרנגה שר בטון נמוך, שמאוד מתאים לשירה הערבית המצרית הקלאסית, שזה פשוט מתבקש. אז זהו, שסרנגה מתברר, חושב צעד אחד לפני כולנו. עוד הפתעה.

הפגזה. בא בן אדם, שאי שם בתחילת שנות התשעים היה אחד מכוכבי הזמר הטורקי עם הכינוי הבלתי נשכח "חנן ילד הפלא", ונותן בראש כאילו לא קרה כאן כלום בשנים האחרונות. חנן יצא עם הסינגל "אהבת עולמים", שכתב ישי ויסמן ללחן של ערן לוי וקובי קלימון, ופשוט הפך לי את הראש. לגמרי.

הוא עשוי בדיוק מהחומרים שאני אוהב: הכי חריף, הכי אסלי, הכי מזיע שיש. העיבוד של קלימון (שלחץ קצת יותר מדי על דוושת הקצב) והביצוע המעולה של חנן משלימים תמונה טורקית מובהקת. אמנם, די ברור שלא מדובר בשיר מיינסטרימי, אבל דווקא בגלל זה, כדי להעביר הילוך בכל מה שקשור לניצול המומנטום של הז'אנר, השיר הזה הוא הדבר הנכון בזמן הנכון. "אהבת עולמים" יושב בול על הגרון של עופר לוי והיום, אפילו הוא היה נבהל מהאסליות של השיר הזה. אין היום מספיק זמרים אמיצים שהולכים עם הלב שלהם עד הסוף כמו חנן.