באחד הפרקים של "פרוייקט Y2" אומר אוהד למישל שחבל שבחיים היא לא כמו על הבמה- שמחה, אנרגטית, מאושרת. אמש הזדמן לראות אותה לראשונה מאז יצאה מהכלא, כדבריה, מופיעה על במה. וכמו שנוכחנו בפרוייקט- זה באמת המקום שבו היא מרגישה הכי בנוח, מקומה הטבעי. הבמה שנבחרה היא במת המינרווה, בר המנשנשות התל-אביבי הוותיק, בליין ימי ראשון החדש שנפתח עם הופעה זו - "צריחת תרבות". בחירת מיקום מוזרה להופעה ראשונה, שכן המקום אינו אידיאלי כלל וכלל להופעות מסוג זה. מישל, הזמרת הכי מוכשרת בווילה, הצליחה להתעלות מעל ההפרעות האובייקטיביות של המקום ונתנה הופעה קצרה, אך מרשימה במיוחד.
היא הגיעה למקום באיחור אופנתי של שעה, שם כבר חיכו לה שני צוותי צילום (אחד של ערוץ המוזיקה ואחד של חדשות הוט), קהל המורכב בחציו מעיתונאים, קומץ מעריצות, מספר חברים וכמובן, דיירות הפאב הקבועות. לא נצפו דיירים נוספים מהווילה. לאחר שבעלת המקום הזמינה את "אחת הזמרות והשחקניות המוכשרות שיש" היא עלתה לבמה, הורידה את המעיל ואת החיה המתה שכרכה סביב צווארה והצהירה שיותר מזה היא לא תתפשט. לא היה צורך, שכן היא הסתפקה בשמלה שחורה, צמודה ושקופה, כיאה למעמד. הפעם, בניגוד להופעתה בגמר, היא הואילה ללבוש תחתונים. שחורים, אם אתם מתעקשים. היה מרתק לראות כיצד מישהי שכל מה שהיא עשתה עד היום היה לחיות בטלוויזיה מתייחסת לעצמה ככוכבת ומקבלת יחס דומה. חבל רק שאת הפנטזיה הרס חלק מהקהל שלא ממש התעניין בהופעה, וכובע שהועבר בין יושבי הבר כדי לקבץ תרומות בשביל הפרפורמרית.
אוקינוס של דמעות בווילה של איקאה
מלווה באחיה שניגן על מה שחבל ולא היה פסנתר כנף ותחת תאורה אדומה ולא מספיק אפלולית היא פתחה את הערב בביצוע מוצלח של "summer time" והמשיכה במבחר שירים המעידים על בקיאותה בקלאסיקות הגדולות של הג'אז, יחד עם שירים ממחזות זמר בהם "שיקאגו" ו"קברט". עוד נרשמו ביצוע אינסטרומנטלי מבריק לשיר הנושא של "תהילה" (בתקווה שאכן נזכור את שמה), ביצוע קברטי מרשים לשירם של קורט וייל וברטולט ברכט- Alabama song"" וכמובן- "ציץ ותחת" מ"שורת המקהלה", המזוהה איתה מהפרוייקט. להדרן היא ביצעה שיר משלה, שהדבר הכי טוב שיש לי להגיד עליו שהוא כנראה היה נשמע טוב יותר באנגלית. במהלך השירים היא דיברה מעט עם הקהל. הודתה שהיא מאוד מתרגשת, שאמנם היא רגילה להיות מצולמת 24 ביממה, אבל בלי לראות את אלה שמציצים עליה, ושמי שצפה בה בפרוייקט יודע שהיא בכתה שם לפחות אוקיינוס, אך אל דאגה, היא כבר לא בוכה (בטח קראה כמו כולנו שאלעד ושירה כבר לא).
מי שצפה בפרוייקט יודע גם שיש לבחורה הרעבה להערצה ואהבה הזאת קול מדהים. למרות בחירת השירים הלא מושלמת, והעובדה שלעיתים היא מתאמצת ולוחצת קצת יותר מידי, ההופעה הוכיחה זאת מעבר לקול ספק. היא טוטאלית, נותנת את כולה על הבמה, בעלת מנעד קולי עשיר ואיכויות של זמרת סול מהשורה הראשונה. היא שרה ללא שום זכר לאף מבטא ומגישה את השירים בדרמטיות הראויה. הבמה במינרווה קטנה עליה. לאחר שסיימה לשיר את "ניו-יורק ניו-יורק" אמרה כי היא מקווה ששמעו אותה עד שם. אין ספק שפניה מופנות לברודווי. אחרי הופעה כזאת, זו אופציה סבירה בהחלט.