פיל אי אפשר לפסנתר

המשורר אברהם חלפי ז"ל לא דמיין את הצמד "Elephant Parade ", כשכתב את "סתיו יהודי": למעשה, קשה לחשוב על ניגודים תרבותיים מרוחקים יותר מהשניים הללו, מלבד אותה עונת שנה קסומה, שנוהגת ליטול מאמנים נשמותיהם למען גיטרה אקוסטית ומילים פוצעות: וכך, כשברקע עדו פלוק ואסטל ברוך קורעים באיטיות וברגש את כשרונם, הדבר היחיד שמתקשר בעיני אליהם הן מלותיו של חלפי: "כבר משתגעות בי קצת/ הציפורים הקטנטנות שורקות העצב/ של יום הכיפורים". אין הגדרה מושלמת מזו ל-22 הדקות הכמעט מושלמות של""Bedroom Recordings, אלבום הבכורה של אלפנט פרייד, קו-פרודוקציה ישראלית לונדונית, שבעיקר מנסה להישאר לונדונית והרי ההפתעה: היא כמעט תמיד מצליחה.

בניגוד לרוב אלו שיושבים על הירקון ומדמיינים שזו התמזה, אלפנט פרייד כותבים לרוב מילים מחודדות וכנות, לא מתחבאים מאחורי תיאורי נוף או ניק דרייק, אלא מציגים את עצמם, נטולי יומרנות או תחושת עליונות. לכן שירים כמו "Velcro" או "Xanax" הן פנינות אינדי ברמה הגבוהה ביותר, שההפקה המינימליסטית עד כדי הומלסית שלהן (הפרייד הקפידו להשתמש בציוד חינמי, ולהקליט, כמשתמע משם האלבום, בחדרי שינה), הופכת ליתרון משמעותי, כיוון שהיא מבליטה בעיקר את הכשרון הענק לשילוב מבריק בין שנינות לרגש.

למעשה, ב-22 הדקות שלו, "Bedroom Recordings" מצליח להפשיט את סצינת הפולק האלטרנטיבית הישראלית שפשטה על תל אביב כארבה על ארץ מצרים, מבגדי המלך החדשים שלו: כמעט בכל שיר, ובוודאי מהאזנה להאזנה, פלוק משמש כמדריך ה"כך תנגן ותשיר מבלי שתזעק 'הו, אליוט סמית' בכל תו" . בנוסף, אלפנט פרייד מתכתב עם אחד מהרכבי הפולק-האלטרנטיבים הישראלים המעולים ביותר בשנים האחרונות - Jay Walk Snail; גם שם, אורן להב וזוגתו שתחיה חיברו המנוני אינדי צנועים וכובשים כאטילה ההוני. ההבדלים ביניהם נוגעים לגישה אסתטית כלפי השירים, בעיקר בזו הווקאלית: בעוד להב נהג לשיר גבוה בהרבה מפלוק ובכך להבליט גוון אופטימי בשיריו, פלוק נוהג להזרים כמויות וויסקי קלילות לקולו, לשיר קרוב למיקרופון כדי שישמעו כל כחכוח. בנוסף, גם הכתיבה של להב נטתה לכיוון פסיכדלי צבעוני יותר מאשר אלפנט פרייד, שנשארים כמעט תמיד עם שני מגפיים בוציים על קרקע מלאת שלוליות.

כשפלוק וברוך בוחרים לצאת מהמסגרת הזו, הם עושים זאת בשיר שקשה לחשוב שהוא לא מחווה ישירה לג'יי ווק סנייל: "Riding in Your Car", שבו פלוק חוזר על השורות "אני אוהב לנסוע במכונית שלך", נשמע כלא פחות משיר-המשך ל-"My Jaguar" של סנייל, שבו הוא גמר את ההלל על היגואר שלו. כשאחת התופעות המכוערות בסצנה קטנה וצפופה כמו זו הישראלית היא חוסר פרגון, קצת נחמד ואפילו מעבר לראות להקה ישראלית שמאמצת כהשפעה להקה ישראלית אחרת, וזו לא מוניקה סקס, והצליל הוא לא של איפה הילד. קוראים לזה "סתיו יהודי", אפילו שזה באנגלית.

אלפנט פרייד, "Bedroom Recordings", אירסיי

* אלפנט פרייד יופיעו במועדון לבונטין 7 ב-3.10

ובמסגרת אנחות הרווחה לתום בליץ החגים במוזיקה הישראלית, גם הסקא, הסגנון ששייך לישראל כמו שהחלקה על הקרח היא מנת חלקה של ג'מייקה, זוקף את ראשו לקול חצוצרות: קיובן בי, הרכב הסמי קאלט מוציא את אלבום הבכורה שלו לאחר סיבובי הופעות מוצלחים יחסית בחו"ל, ומנסה, כמו רוב הלהקות שכוחן נמצא קודם כל בהופעות, לעבד את האנרגיה מהבמה לאולפן.

והנה, דווקא היתרון של קיובן בי על הבמות הופך לחיסרון בהפקה המוזיקלית של האלבום: השירים האנרגטיים, שיודעים להאיץ ולהתלכלך בהופעות בגוונים פאנקיסטיים, מאבדים את הדרייב שלהם ככל שהאלבום מתקדם, נשמעים משויפים ונקיים מדי. גם ליאת פריידברג, המצוינת והכריזמטית בדרך כלל, פתאום הופכת לזמרת מקהלה שנתקעה במקרה בחזרה של מוזיקאים שלא גדלו על דודו פישר. לשם השוואה, דפנה ארד הישנה למחצה של ביר 7 (גילוי נאות – הדוף היתה כתבת התרבות של וואלה! במשך שנה) מעוררת הרבה יותר מהומות מאשר פריידברג. התגלמות היובש בהפקה של הקיובן בי, מגולמת בהחלטה הבעייתית מכל: באלבום הבכורה, מכל השירים בעולם, בוחרים קיובן בי לבצע קאבר סקא ל"בוהמיין רפסודי" של קווין, שיר שהוא ריפלקס הקאה מוכח מדעית וראוי לתואר "אבי כל הבאסות". אחרי ששברתם את המסורת הישראלית של הרוק המתקדם לכיוון הויטאליות של הסקא, זו הבחירה שלכם לקאבר? שיר שגם בתור פרודית סקא נשמע כמו סמי טריילר בגרון?

לעומת החסרונות, היתרון של קיובן בי נעוץ בשיתוף הפעולה המעולה בין הנגנים שלה, שמאפשר להם לקפוץ ממקצב למקצב מבלי להיתקע בתרגום. זו עדות ללהקה שידעה להזיע, גם במוזיקה "כיפית" ו"משוחררת", באינספור חזרות והופעות שיותר משהיו שכוחות אל, היו שכוחות קהל. שכרם של הבי נמצא בהיותו של הסקא איזור תעשייה ועשייה פעיל, בעל נוכחות ומשקל בכל מקום אליו הוא הולך (עם להקות כמו לוס כפרוס, הודסקא אקספלוסיבס ועוד). באינדי הישראלי, שלא נודע בשל אורך הנשימה המרשים שלו, זהו הישג לא מבוטל, שגם אלבום בכורה מאכזב קלות לא פוגע בו. למעשה, על רקע מצבו של המיינסטרים הישראלי הצעיר בישראל, המועמדת הראשונה לחצות את הקווים בסצנת הסקא הישראלית, היא דווקא קיובן בי. עובדה, הם אפילו עשו קאבר לקווין.

קיובן בי, "Hero Wannabeez", היי פייבר