בסיסטית מחפשת להקה

שתיים-עשרה שנה אחרי אלבום הסולו האחרון שלו, “Psychic Hearts”, מוציא תרסטון מור אלבום חדש בלייבל שלו, Ecstatic Peace! (שעדיין מוציא לפעמים מהדורות מוגבלות בפורמט האהוב של קסטה). לאלבום החדש של מור קוראים “Trees Outside the Academy”. לא יודעת באיזו אקדמיה מדובר אבל בויקיפדיה כתוב ששיר הנושא נכתב על איאן קרטיס. במקום אחר קראתי ששיר אחר הוא על קרטיס, אז לך תדע.

"Frozen Gtr.", השיר הפותח את האלבום, נפתח במעין דולפין שעושה חיקוי של צפירה, כלומר חריקת גיטרה סוניק יותית טיפוסית בשילוב עם הכינור שילווה את האלבום כולו. הפתיחה הזו מטעה – זה אלבום אקוסטי ברובו. זה שתרסטון מור אוהב סאונדים אנחנו יודעים כבר מזמן (ברצועת הבונוס בסוף נגלה שהוא התחיל עם זה עוד בבר מצווה), אבל אסור לשכוח שהוא אוהב גם שירים. וחובבי השירים ישמחו לשמוע שבאלבום החדש שלו יש שירים. אחרי עשר שניות בלבד כבר נכנסים ליין גיטרה הרבה יותר מסורתי, על גבול הקאנטרי, והתופים של סטיב שלי, המתופף של סוניק יות, שמצטרף למור במרבית האלבום. אחרי כדקה מתחיל מור לשיר, בפזמון מצטרף קולה של כריסטינה קארטר מה-Charalambides והכינור של סמארה לובלסקי נכנס לפרונט, ובסוף מגיע סולו גיטרה של ג'יי מאסקיס (הוספתי ק', חבר'ה) מדינוזאור ג'וניור.

ההקלטות לאלבום הזה התקיימו באולפן הביתי של מאסקיס, שתרם את הגיטרה החשמלית שלו לחלק מהשירים בהם מור מנגן באקוסטית. כשמאסקיס היה צריך לנסוע מהבית לסיבוב הופעות, נשאר שם מור והציל את אישתו ההרה של מאסקיס בעזרת פינצטה מקרצית שנטפלה לעורה. זהו סימבול נאה לחברות רבת השנים ולהפריה ההדדית שבין שני גיבורי הגיטרה הללו.

היסטורית החיבור בין סוניק יות לדינוזאור ג'וניור הוא אחד החיבורים החשובים ביותר באלטרנטיב האמריקאי. זה שהמלצה של סוניק יות עזרה לדינוזאור ג'וניור להשיג חוזה בלייבל SST (כמו שמילה חמה שלהם שידכה בין נירוונה לדיויד גפן) זה טוב ויפה, אך בהקשר הזה דווקא ראוי יותר לדבר על ההשפעה של דינוזאור ג'וניור על סוניק יות.

בתחילת המחצית השנייה של האייטיז, בדיוק כשהם התחילו להרגיש קצת תקועים מבחינה מוזיקלית, גילו סוניק יות ילד הצעיר מהם בכעשור, עם פרספקטיבה חדשה, שבכלל לא ידע שלגדל שיער ולשמוע רוק קלאסי או מטאל נחשב לחטא בעיני מי שגדל על אתוס הפאנק. מאסקיס הצעיר כתב שירים כמו של ניל יאנג ועדיין היה הארדקור לגמרי, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. מאסקיס לימד את חבורת האינטלקטואלים הניו יורקיים להתחבר לאווירה יותר סלאקרית, סטלנית וחופשית ולשורשים המוזיקליים אותם הם הוקיעו. סוניק יות ישמו את מה שהם למדו ב”Daydream Nation” ואחרי “Goo” הלכו לחמם את ניל יאנג בהופעות. היום זה נראה לגמרי מובן מאליו, אבל כשהייתי בתיכון ושמעתי שסוניק יות מופיעים עם ניל יאנג הייתי בשוק. התגובה שלי הייתה משהו כמו: וואט דה פאק? תיכף הם יחממו את יוריה היפ! (היום, אגב, גם זה לא נראה לי כמו רעיון כל כך רע).

ההשפעה של מאסקיס על מור ניכרת בברור גם באלבום הזה – עובדה שהגיטרה שלו משתלבת כל כך טוב בשירים של מור, כמו "The Shape Is in a Trance" או "Wonderful Witches", שבכלל נשמע כמו אמצע הדרך בין סוניק יות לדינוזאור ג'וניור. החיבור בין תרסטון מור לג'יי מאסקיס הוא מאוד מרגש, גם על הנייר וגם באוזניים.

אבל גם בלי קשר למאסקיס, מצליח מור לגבש באלבום הזה סאונד שהוא נפרד מהעשייה שלו בסוניק יות. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בעיבודים המינימליסטיים, בפשטות של השירים, בנגיעות בפולק ובפופ. זה לא תקליט נסיוני ואין פה פידבקים של שעה. הכינור של לובלסקי ממש לא דומה לנגינת הכינור שהייתה מקובלת באזורי האוונגרד (וולטר סטדינג זה לא) והקול של קארטר רחוק מהניכור האורבני שבקולה של קים גורדון. בכלל, שירים הרמוניים ומתוקים כמו “Honest James” או "Fri / End" לא נשמעים כמו סוניק ויות. הם מקסימום היו יכולים להכנס ל”Rather Ripped”, אבל בטח שלא עם הגיטרה האקוסטית והכינור הזה.

לצד כל השירים המלודיים היפים יש גם כמה קטעים יוצאי דופן, כמו הקטע האינסטרומנטלי "American Coffin" שמתחיל בגיטרות נויז שמתחלפות לפתע בפסנתר (לאור הסמיכות שבו הם יצאו אי אפשר שלא להיזכר באלבום החדש של פי.ג'יי הארווי), או קטע בשם "Free Noise Among Friends" (אישתו של תרסטון הייתה עוזבת אותו אם הוא לא היה תוקע 36 שניות של רעש מוזר אחרי הבלדה “Never Light”). ובסוף יש גם קטע בונוס מעולה בשם "Thurston @ 13" , שאכן שומעים בו את תרסטון בגיל 13. לא אספר לכם מה הוא עושה כדי לא להרוס את ההפתעה. אומר רק שהתחלף לו הקול בגיל מוקדם ושחבל מאוד שלא היו וובקאמז ב-71', אחרת היינו מקבלים קטע יוטיוב קלאסי של תרסטון הקטן.

תרסטון מור, “Trees Outside the Academy”
(Ecstatic Peace!)