הקטע המשעשע ביותר בכתבת השער שהקדיש הרולינג סטון לטיילור סוויפט (גיליון מרץ 09), קרה דווקא במטבח של אייקוני הקאנטרי טים מקגרו ופיית' היל, אצלם מתאכסנת טיילור בת ה-19 כשיש לה ביזנס בלוס אנג'לס.
יש שירימו גבה על בחירת הלוקיישן, שכן הסוויטה של מלון ארבע עונות בבוורלי הילס נשמעת מפתה הרבה יותר מביתם של שני זקנים ששומעים קאנטרי כל היום. אבל כשאת כוכבת אמיתית, גם היוקרתית שבסוויטות אינה אופציה הולמת מספיק בעבורך; כרית ומיטה באחוזה רחבת הידיים של אלילי הילדות שלך הם פיתרון מתאים בהרבה. ולאפות 24 עוגיות מוקה-שוקולד ב-45 דקות, "מושלמות ונימוחות", תיארה אותם כתבת הרולינג סטן בהתפעלות, במטבח של אותם אלילי ילדות זו כבר הגשמת חלום של ממש.
אבל בכל זאת, גם במטבח המושלם של טים ופיית' נוצרים משברים וסוויפט בהחלט חוותה שם אחד כזה. האסון קרה כשהיא בתמימותה הגישה את העוגיות מעשה ידיה כשלצידן כד, שטעתה לחשוב שמכיל חלב. הכד, אבוי, הכיל ליקר ביצים. סוויפט, שלא טעמה טיפת אלכוהול בחייה ולפי הצהרותיה גם לא מתכוונת לעשות זאת, הזדעזעה עד עמקי נשמתה. "ארוחת חמש נהרסה. דבר כזה לא יתכן בעולמה המושלם של טיילור סוויפט", דיווחה הכתבת בעוקצנות.
כוכבות בלונדיניות בנות 19 הן מטרה קלה, אבל טיילור סוויפט היא לא עוד בלונדינית. הסיפור שלה שונה ומרתק - בניגוד לטין איידולז מיילי סיירוס וסלינה גומז, היא לא מוצר של דיסני. היא לא עושה הצגה של נערת חלב ועוגיות כשלמעשה היא שרלילה תאבת תהילה אך נטולת כישרון. היא גם לא אחת מאלו שנבחנו לתפקיד הסטארית כבר בגיל 8 והיא לא נבחרה מתוך אלפי מועמדות ושווקה באגרסיביות עד שהמשימה הושלמה והשתלמה. אצל סוויפט הרוך, הבלונד, החיוך, העיניים הכחולות, האמביציה, הפרפקציוניזם ובעיקר הכישרון כולם אמיתיים. בניגוד לאחרות, היא אמנית ויוצרת רצינית, וכשמיילי סיירוס תפסיד לאחים ג'ונאס ב"רוקדים עם כוכבים" 2018 סוויפט תביט עליהם בחמלה ותיקח הביתה עוד גראמי.
לא בר רפאלי
עם מכירות של כשישה מיליון אלבומים, סוויפט היא האומנית היחידה בארה"ב שהציבה שני אלבומים (הראשון, שנושא את שמה, והשני "Fearless" שיוצא עכשיו באירופה וישראל) ברשימת עשרת הנמכרים ביותר לשנת 2008. היא האמנית הנמכרת ביותר לשנה זאת בארה"ב. אלבומה השני משלים בימים אלו סיבוב של 12 שבועות (לא רצופים, אבל למה להיות קטנוניים) בראש המצעד האמריקאי. היא מחזיקה בשיא של מכירות שירים דיגיטליים. היא מעידה על עצמה שקאנטרי הוא הדבר היחיד שעניין אותה מאז שהיתה בת 9 (אז פיתחה לראשונה אובססיה לנסיכת הז'אנר ליאן ריימז), אבל האזנה לאלבום שכל כך הרבה אנשים קנו מגלה שסוויפט היא הרבה יותר אלאניס מוריסט מדולי פרטון. היא כוכבת פופ. בניו יורק טיימס כתבו עליה שבגילה היא מחוברת יותר לעולמה הפנימי מרוב היוצרים המבוגרים, ו "Fearless", שבו כתבה סוויפט את כל השירים (חלקם בעזרתם של כותבים נוספים וחלקם לבד), בהחלט מצדיק את האמירה הזו. הוא לא אלבום מורכב בשום צורה, אותי באופן אישי הוא משעמם, אבל עובדה אחת ברורה לכולם - " Fearless" מעיד על כישרון גדול, בעיקר בכתיבת טקסים, ומכיל להיטים בערימות
סוויפט היא לא נסיכה טבעית בז'אנר הזה היא לא נולדה בבירת הקאנטרי האמריקנית נאשוויל ולמעשה, היא בכלל לא מהדרום; לטנסי היא עברה עם משפחתה מפנסילבניה הסנובית בגיל 13, על מנת שתוכל לפתח את הקריירה. בגיל 14 היא אמרה "לא" לחוזה הקלטות בחברת התקליטים rca, שהיה עתיד להפוך אותה לבריטני ספירס של עולם הקאנטרי. לבוסים שלה היא הודיעה שהיא לא תהיה עוד בארבי חלולה ושהיא מעוניינת בשליטה יצירתית מלאה על החומרים שלה. לצערם, הם אמרו "לא" בעצמם לילדה החצופה, ושש שנים לאחר מכן סוויפט היא המשל האמריקני המושלם לחריצות ואמונה עצמית. בביקור בחנות מגזינים השבוע נספרו שישה מגזינים שעל השער שלהם היא קורנת. כולם רוצים לראות את טיילור, לקרוא על טיילור ולשמוע את טיילור, כל הזמן. וזה לא בגלל שהיא נראית כמו בר רפאלי - היא לא בדיוק יפה, היא מאד גבוהה, הגב שלה טיפה עקום ואין ספק שהיא אחת מהבחורות הכי חננות שאמריקה הנפיקה, אבל החינניות שלה, קולה הצלול ויותר מהכל, התחושה שהיא כוכבת שפויה שהגימיק היחיד שהיא נעזרת בו הוא כישרון אמיתי, הופכים את הצלחתה להיסטרית, אבל גם למבורכת.